על מאיר אריאל אמרו פעם שהוא מעין גירסה ישראלית לבוב דילן. שלומי שבן הוא לא רק גירסה לבוב הגדול - הוא מעין יורש, רק בעברית. התמונה שלו בסוף החוברת המצורפת לאלבום, בו הוא נראה כמו העתק כמעט מושלם של דילן, היא פינאלה מושלמת לחוויה מוזיקלית מדהימה.

שלומי שבן הוא משורר אמיתי, כזה שלא היה לנו בישראל מאז... מאיר אריאל ז"ל. אותו אחד שכבר הושווה לבוב דילן. שלומי שבן הוא פסנתרן ענק. הוא מלחין כמעט מושלם. ויש לו קול רך וייחודי, שגם לאוהבי רוק מעט יותר מחוספס קשה שלא להישבות בו.

האלבום נפתח ברצועה "פעם שירים", שיר קצר ומעט נוגה, שגם במעט המילים שבו מוכיח שבן את כשרון הכתיבה המדהים שלו.

וכל העיר שקיעת אור פנסים רטוב

וכל העיר שקיעה

וכל העיר רחוב.

הרצועה השניה באלבום, New Age Woman, היא מעניינת מאוד, וגורמת להשוואה בלתי נמנעת. כששמעתי את האלבום ליד הוריי,שניהם שאלו אם מדובר בחידוש למאיר אריאל. יש שורות שלא נשמעו מאז מותו של האחד והיחיד, ושלומי שבן פשוט ממשיך את דרכו של אריאל ז"ל. זהו שיר רוק קצבי שכיף לשמוע, גם אם לא מתעמקים במילים המדהימות שבו.

על הטיילת בית האצ"ל שר לסלמה והרצל

אורוטוריה של מיצי פירות וטראומה

שברי אורות כמו נמסים בין הדקלים הגוססים

כן יפו ערנית מנשיה לא נמה

הרצועה "גור חתולים", לפחות מבחינתי, מהווה את החלק החלש של האלבום. מדובר בניסיון לעשות משהו מעט שונה, שאכן שונה לחלוטין מכל שאר האלבום, אבל אליו לא הצלחתי להתחבר.

"האזרח ה-1″ הוא שיר מצוין, שקשה שלא לשמוע שוב ושוב. מדובר בשיר אפוקליפטי, על עידן מלחמתי בו כל יושבי העיר הם חיילים - מלבד כותב השיר עצמו.

הרחוב הוא פרוזדור בגוון חלבי

ובסופו זה אבי (בגרסת מילואים)

על ערמת עיתונים (שנראית כמו גל עד)

ממצמץ בכבדות וצורח עלי: התפקד!

הרצועה המקסימה "מוכן לאהבה" מוכרת מהשמעות בלתי נפסקות בתחנות הרדיו השונות - ועל אף התנגדותי לתרבות הפלייליסט של גלגל"צ ורשת ג‘, מוכרחים לציין שהפעם בצדק. מדובר בשיר שמופק בצורה כמעט מושלמת, ששבן עצמו כתב והלחין בהשראת "עיין ערך אהבה" של דוד גרוסמן. הקליפ המקסים ושובר הלב, בהשתתפותו של יצחק קלפטר, מומלץ גם כן.

רצועה נוספת שהושמעה לא מעט ברדיו היא "אינטואיציה" ("חוץ מזה היא לא היתה אינטליגנטית בכלל"), שלשומע המזדמן יכול להישמע כמו שיר בינוני. בהאזנה מדוקדקת למילים, אפשר להבחין דווקא בשיר עצוב מעט, למרות הקצביות והסיום שלו, האינטראקציה עם "הקהל", שנשמעת אפילו מעט משעשעת.

מבחינתי, נקודת השיא של האלבום מגיעה בגירסה העברית לשירו של בוב דילן, Mama, You Been on My Mind, שנקרא בתרגומו של שלומי שבן "מותק, את אצלי בראש". נכון, מדובר במילים ובלחן של בוב דילן, אבל התרגום הזה הוא כל כך מושלם וכל כך קורע את הלב שאי אפשר שלא להתאהב ביצירה של האמן המדהים הזה.

אפילו שמוחי הזוי ועולמי סגור וצר

איפה היית לא משנה לי ולא מציף אותי בצער

גם לא אכפת לי איפה או עם תתעוררי מחר

רק שמותק, את אצלי בראש

השיר "מסיבת חוף", למרות הכותרת שלו, הוא דווקא שיר מרגש למדי, שרק שורות הפתיחה שלו מרמזות על מסיבת חוף כלשהי בה זוג נולד לוקח אל הצד להתלחש. הכותרת הזאת יוצרת ציפייה לשיר ולסגנון מסוים, שבמקומו מקבל המאזין/שומע שיר עם תובנות עמוקות על אהבת נעורים כלשהי, שמסתיימת בשורות

ואהבתי אותה למרות

שאהבה אותי בגלל

ואהבתי אותה מאוד כי אהבה אותי בכלל

האלבום מסתיים בשיר "עברנו לצפון", שמוקדש ל"ענת, בית הלל". מדובר בסיום נחמד וקליל לאלבום מצויין, למרות שקצת מפתיע למצוא אותו בסופו של אלבום אותו מגדיר שבן עצמו כתל-אביבי לחלוטין, ומדבר על המתרחש בעיר הזאת. מפתיע, אבל אולי יגרום לחלק מהמעריצים לתובנות הנכונות.

בסופו של דבר, האלבום הזה הוא יצירת אמנות אמיתית. צריך להקשיב לכל השירים שבו (גם ל"הומור", "אני מצטער לראות שגם אתה נפלת ל" ו "אני שוקעת... תפוס אותי!" עליהם לא הרחבתי) כדי להבין את עוצמתו של שבן כיוצר.

ונשאר רק לקוות שהפעם שלומי שבן ייקח לעצמו פחות מחמש שנות הפסקה. חיכינו הרבה מאז אלבום הבכורה, ואנחנו לא רוצים לחכות עוד יותר מדי.

עכשיו תביט בשקדייה

בפרח לוע הארי

עכשיו תריח את זה

עכשיו תגיד לי ש

זה לא יותר בריא

הבלוג של יובל

http://www.yuvalog.co.il/