את עמוס עוז אין צורך להציג. משום מה הרגשתי בעת האחרונה שלא קראתי מספיק יצירות של אחד הסופרים הישראליים הבולטים. אז אני נמצאת עכשיו בתהליך של השלמת היכרותי עם ספריו. לאחר שקראתי את "מיכאל שלי", "מקום אחר", ו"אותו הים", הגיע תורו של "קופסה שחורה".

כפי שציפיתי מהיכרותי עם ספריו האחרים, היה הספר ישראלי כל כך ויחד עם זה נוגע באופי האנושי האוניברסאלי. גיבורי הספר הם, לדעתי, בבואה של ה"ישראלי המצוי":

ד"ר גדעון או אלק הוא אינטלקטואל קר ומתנשא המסווה את פגיעותו במאצ'ואיזם אכזרי. הוא נמצא בשלבי דעיכה פיזית לאחר שחגג כל חייו את תפקיד "הגבר המוצלח".

אילנה אישה מסובכת, שקועה בעצמה ובעלת נטייה להרס עצמי. אחרי שנים של התעללות הדדית היא נפרדת מאלק ובונה חיים חדשים עם מישל סומו, אך אינה שוכחת את אלק.

מישל סומו הוא אלג'יראי, איש ימין קיצוני, אייקון של ה"ספרדי המושפל". אדם שאוהב לעשות מניפולציות עם התדמית הדפוקה של הספרדים בארץ ואינו מהסס לדרוש תגמולים חומריים כפיצוי לפגיעה בו. 

בועז הוא הבן של אלק ואילנה, שאינו זוכה להכרה מצד אביו וגודל כאנרכיסט. מישל סומו מתייצב ודורש את זכויותיו של בועז כאב חורג.

קיים גם זקהיים, עו"ד יקה חלקלק שנאמנותו לאלק מוטלת בספק בגלל התועלתנות שלו, אך תמיד הוא מציג עצמו כדורש טובתו של אלק.

אכן גלריה של טיפוסים שיוצרת מרקם ועלילה בצורה בלתי שגרתית לגמרי, כי הספר בנוי בצורת אוסף מכתבים הנשלחים אל ומתקבלים מאותן דמויות בספר. קטונתי מלתת ציונים לסופר כמו עמוס עוז, אבל נראה שהוא עשה תרגיל כתיבה ספרותית מאוד מוצלח בהצגת הסיפור בצורה מיוחדת זו.     

זהו ספר די ענייני. הקריאה בו לא הייתה חוויה ספרותית יוצאת מגדר הרגיל. לא יצאתי המומה ולא ריחפתי בעולמות אחרים אחר קריאת הספר, אבל הספר עזר לי להבין באיזה חברה אני חייה. מומלץ למי שלא מחפש טריפ, אלא מבט מפוקח על החברה הישראלית.

קופסה שחורה, הוצאת כתר, 2000 , 230 עמ'.