"בל אמי" הוא מחזה אשר עובד ע"י פייר לאביל כמאה שנים לאחר שכתב גי דה מופאסן את ספרו בהמשכים אודות עיתונאי חסר מעצורים בפריס של סוף המאה ה- 19, על הקשר בין הון לבין שלטון ועל הדרך לפסגה הרצופה שחיתות, תאוות בצע ובעיות מוסריות. המחזה מועלה לראשונה בישראל בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית בבית צבי ובבימויו של מיטקו בוזקוב.

הנוסח העברי למחזה נכתב ע"י אלי ביז'אווי, והתרגום בהחלט נאמן למקור, כתוב בשפה גבוהה המשקפת את התקופה, אך בו בזמן מתאים לימינו ומרענן.

המחזה מגולל את סיפורו של ג'ורג' דורוי, צעיר יפה תואר, חסר השכלה וחסר אמצעים כלכליים, אשר שופע מיניות ושאפתנות, ומצליח לטפס בחוצפה, במזל ובחוכמת רחוב לפסגת העיתונות והחברה הצרפתית, תוך כדי שהוא נעזר בנשים אשר נשבות בקסמו. הן מספקות את תאוותו ומקדמות אותו, אולם כאשר הן מסיימות את תפקידן, הוא נפטר מהן באכזריות, ומצליח פעם אחר פעם. ג'ורג' מגיע חסר כל לפריז לאחר שירות ממושך באלג'יר, ובמקרה פוגש את פורסטייה, חברו הותיק, אשר מציע לו משרה בעיתון חרף חוסר ניסיונו. הכינוי "בל אמי" ניתן לג'ורג' ע"י הנשים אשר הקיפו אותו, ואט אט כל סובביו הכירו אותו בכינוי זה.

למרות שהמחזה מתאר את החברה הצרפתית בסוף המאה ה- 19, אי אפשר להתעלם מהקשר החזק גם לימינו אנו : הקשר ההדוק בין הון לבין שלטון, השחיתות, הפוליטיקה, האינטריגות, ולמעשה, נשאלת השאלה מה אדם מוכן להקריב בדרכו אל הפסגה.

כאמור, ההצגה בוימה ע"י מיטקו בוזקוב, אשר עשה עבודה טובה עם השחקנים ונתן להם הדרכה טובה מאוד. ניכר כי הם שולטים בגינונים האופייניים לסוף המאה ה- 19 : עישון, עמידה, שפת גוף, יחסים בין אישיים וכדומה, ובהחלט הורגש שהתאימו את עצמם לתקופה עליה מדובר.

התפאורה להצגה עוצבה ע"י ערן עצמון, והייתה מינימלית יחסית, ופרט לרהיטים אשר הוחלפו על הבמה, הרקע היה מסך חצי שקוף, שנעשה בו שימוש יפה של הפרדת הבמה למספר מקומות בהם מתרחשות סצינות במקביל. התלבושות שעיצבה טובה קליינר-סדן היו יפהפיות, מתאימות במיוחד לאורח החיים בצרפת בתקופה זו. כמו כן, התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה יפה מאוד, ואף היא אפשרה החשכה והארה של חלקים מסוימים בבמה לצורך הפרדה בין התמונות השונות. בנוסף, השחקנים קיבלו הדרכת שפה משושיק שני אשר עשתה איתם עבודה מוצלחת מאוד, והם שלטו היטב בשפה הקולחת.

בתפקיד ג'ורג' דורוי (בל אמי) - אפי ביבי, אשר גילם היטב ובאופן אמין את דמותו של חסר הכל בעל השאיפות הגדולות, והופך את עורו מהר מאוד ככל שמצליח להתקדם. ממשרה של כתב זוטר הוא מצליח להתקדם בעיתון על חשבון הגברים הסובבים אותו, תוך כדי שהוא נעזר בנשותיהם, שהן אלו שלמעשה מושכות בחוטים. הוא הביא לידי ביטוי באופן מוצלח את השינוי שעבר על ג'ורג', את יכולתו להתחבב על הנשים ולנצל אותן לצרכיו, ולהיפטר מהן באכזריות בעת הצורך. בסופו של המחזה הבליח דמעות כאשר מבין למעשה שהוא חש ריקנות.

הנשים במחזה גילמו את תפקידיהן טוב מאוד, וניכר כי הן אלו אשר מושכות בחוטים ומביאות את דיעותיהן לידי ביטוי, והכל מאחורי הקלעים, בעוד שהגברים שלצדן מאמינים שהם בראש הפירמידה. במיוחד ארצה לציין את נגה פרידמן בתפקיד מדלן פורסטייה, שגם היא כמו בל אמי מנצלת את הגברים שלצדה כדי להביא לידי ביטוי את השקפותיה, את אודליה יקיר בתפקיד קלוטילד דה מרל אשר נשארת כרוכה אחרי בל אמי למרות בגידותיו, וכן את הדס ביטון בתפקיד גברת וולטר, אשר גם היא לבסוף נכנעת לבל אמי.

בנוסף, דודי גזית בתפקיד פורסטייה היה טוב מאוד וגילם היטב את הדמות ; אבנר נינו בתפקיד נורברט דה ואדן היה מצוין, וגילם את דמות האקדמאי המדוכא באופן מוצלח מאוד.

עוד משתתפים בהצגה : דניאל מושס בתפקיד מסייה וולטר, אלעד מזרחי בתפקיד לרוש מתייה, יותם אורן בתפקיד ז'ול וז'אן לה דול, אורי שדה בתפקיד מפקח המשטרה, אריק מורדוך בתפקיד הכומר הצעיר, לי קוזניק בתפקיד סוזן וולטר ורוני כהן בתפקיד רשל.

סיכום: הצגה נחמדה בביצוע טוב של השחקנים. הצגות עד ה- 12.12.08 באולם בית צבי.