כמו שהבטחתי - ובד"כ אני לא נוהג לקיים הבטחות, אז הרווחתם - האלבום הבא שנדבר עליו הוא אלבום הסולו הרשמי של ג`ון לנון (הוא הוציא לפניו 2 אלבומים אוונגרדיים אחרים, עם אשתו יוקו אונו, שמבוססים על קולות, צלילים, ועוד קצת קולות משונים) שנקרא בשם המוזר PLASTIC ONO BAND. השם הוא כשם להקת ליווי שהקים לנון לעצמו שכללה בין היתר גם את ג`ורג` הריסון על הגיטרה, ועוד כמה וכמה חברים. האלבום יצא בשנת 1970, במקביל לצאת אלבום בשם זהה של אשתו יוקו.

בקצרה, זהו אחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שנעשו אי פעם ובטח אחד האלבומים הכי טובים של לנון, אם לא הטוב ביותר שלו.

באריכות, ה-נ-ה ז-ה מ-ג-י-ע...

עוד בסדרה:

♦ אלבומי מופת לועזיים 1

♦ אלבומי מופת לועזיים 2 - ABBEY ROAD הביטלס

♦ אלבומי מופת לועזיים 3 - MAGICAL MYSTERY TOUR הביטלס

♦ אלבומי מופת לועזיים 4 - מריאן פיית`פול 

♦ אלבומי מופת לועזיים פרק 5 - IMAGINE, ג`ון לנון

אחד ההבדלים העיקריים בין המוזיקה של מקרטני לזו של לנון, שכבר ציינתי בעבר, הוא שמקרטני כתב הרבה שירים על דמויות בדויות ופחות על עצמו ואילו לנון כתב בעיקר על עצמו - כל גרעפס שתקע וכל נשיקה לילד שלו יצאו בשירים. הבדל נוסף חשוב ביניהם, שקשור כנראה להבדל הקודם, הוא שמקרטני כתב בעיקר שירים שמחים, עליזים ואופטימיים, כאילו החיים הם דבש בכפר מלא כבשים לבנות וילדות בלונדיניות. בשירים של לנון - לא בכולם כמובן, אבל בחלקם המכריע - ישנה מרירות, לפעמים דיכאון ועצבות, הרבה זעם אצור או מתפרץ, וגם התחשבנויות עם העבר - כמו שיש בתקליט הזה. וזו עוד סיבה שאני מעדיף את מקרטני על לנון - הוא הרבה יותר אמיתי בעיניי מאשר מקרטני.

למרות שאני בנאדם אופטימי, אני מעדיף שירים שיש בהם צד אפל (כמו שיש בכולנו), מלנכולי משהו, איזה כאב, איזו התמודדות מסויימת שיוצאת החוצה במוזיקה. הרי החיים הרבה יותר דומים למה שמתאר לנון בשיריו מאשר לחיים הורודים שמתאר מקרטני. אז למרות שמדובר בשתי גישות שונות למוזיקה, או בעצם לחשיפה במוזיקה - וכנראה גם לחיים - אני מעדיף את זו של ג`ון. מה לעשות, תתבעו אותי.

אני מאמין שהבנתם שהאלבום PLASTIC ONO BAND לא סוגה בשושנים ואין בו שירים שיעשו לכם טוב על הלב. ההיפך הוא הנכון. יש בו שירים כועסים, מרירים, עצובים ומרדניים. האלבום הזה נכתב בעקבות סדרת טיפולים שעשו לנון ואשתו שנקראת PRIMAL THERAPY שבהם היו צריכים להתמודד עם טראומות מהעבר ע"י חשיפתן לאוויר העולם. אצל ג`ון, ההתמודדות הזו עם טראומות העבר יצאה, כרגיל, בשירים שלו. לג`ון, למרות שלא גדל בארץ אלא באנגליה, לא היו חיים קלים בכלל. אביו נטש את הבית כשהיה ילד ואימו, שלא יכלה לגדל אותו לבד, שלחה אותו לגדול בבית דודתו. אמה זמן אח"כ היא מתה בתאונת דרכים. כך שלנון הילד חווה אובדנים גדולים וזה התבטא אצלו בשנים שיבואו.

השיר הראשון באלבום הוא שיר עוצמתי במילותיו ובמוזיקה שלו. הוא נקרא MOTHER והוא מתייחס ישירות לאובדן של אימו ולעזיבה של אביו:

Mother, you had me, but i never had you

i wanted you, you didn`t want me

so i got to tell you goodbye, goodbye

father, you left me, but i never left you

i needed you, you didn`t need me

so i got to tell you goodbye, goodbye

אין חשיפה גדולה מזו. כמו שאפשר לראות, לנון לא עושה הנחות לאימו ואביו ומאשים אותם בנטישתו. למרות שהוא אומר שהוא חייב להיפרד מהם, סוף השיר הוא קליימקס אדיר של זעקות שבר שבהן לנון צורח: mamma don`t go, daddy come home. כמו ילד. צעקות כאלה בשיר רוק לא נשמעו אצל הרבה זמרים לפני כן, ורק אדם כמו לנון יכול היה לתת ככה את כל כולו, גם במילים וגם בהגשה בלתי מתפשרת שלהן.

כמו ניחום עצמי לשיר הראשון, השיר השני באלבום נקרא HOLD ON, ובו הוא שר לעצמו להחזיק מעמד, יהיה בסדר, אתה תנצח במאבק, יש לך רק את עצמך אז תחזיק מעמד. אם השיר הראשון היה שיר רוק מאסיבי הרי שזה שיר יותר נינוח וזורם, ולמרות הגיטרה החשמלית המצויינת ברקע זה שיר יותר מלודי וקליט מהשיר הקודם ומשאר השירים בתקליט.

השיר הבא נקרא I FOUND OUT, וכשמו כן הוא: לנון מספר לנו את האמיתות שהוא גילה במהלך חייו: אל תאמין לאף אחד, ישו לא יבוא מהשמיים להציל אותך, ההורים שלי לא רצו אותי ולכן עשו אותי כוכב, הארי קרישנה זה סתם זיוף שלא יכול לעשות לך כלום, ועוד כהנה וכהנה אמירות בוטות נגד כל העולם ואשתו. למרות שלנון יוצא במפגיע נגד הדת, שליחיו ומטיפיו, חלק מהטקסטים בשירים שלו - גם כאן וגם באלבומו השני IMAGINE, נשמעים כמו הטפות דתיות (או עצות מעשיות לחיים מאת הדלאי-לנון, תלוי איך מסתכלים על זה). ככה הולך הבית השלישי בשיר:

i seen through junkies, i seen through it all

i seen religion from jesus to paul

don`t let them fool you with dope and cocaine

no one can harm you, feel your own pain

i, i found out...

המוזיקה של השיר היא רוקנרול בסיסי ופשוט, עם גיטרה חשמלית ותופים מצויינים שנותנים קצב מהיר וטוב, ויחד עם הקול המדהד והצרוד במקצת של לנון, עושים את השיר הזה לאחד השירים הטובים באלבום - שיר רוק כמו ששיר רוק צריך להיות.

זה הזמן לדבר קצת על האופי המוזיקלי של האלבום. פיל ספקטור, המפיק המוזיקלי האהוב על לנון, הפיק את האלבום הזה, והנגנים היו רינגו סטאר על התופים, קלאוס וורמן (חבר ותיק של לנון והביטלס מתקופת הימים הסוערים בגרמניה) על הבס, בילי פרסטון (שניגן גם עם הביטלס באלבום LET IT BE) על הקלידים (בשיר GOD), ולנון עצמו על כל הגיטרות החשמליות והאקוסטיות וגם על הפסנתר. העיבודים של השירים הם רוקנרול בסיסי וישיר, בלי שומדבר שיאפיל על המילים והשירה של לנון, מלבד הצרחות של לנון עצמו. באופן מפתיע או שלא, למרות אי- היותו גיטריסט דגול, אני חושב שיש פה עבודת גיטרות מעולה, וגם שאר הנגנים נותנים חזק בראש.

השיר הבא באלבום הוא יצירת מופת בפני עצמה שנקראת WORKING CLASS HERO. לנון, בליווי גיטרה אקוסטית בלבד, שר על מעמד הפועלים הדפוק שלא מפסיקים לדפוק אותו כל חייו, כבר מגיל קטן:

as soon as you`re born, they make you feel small

by giving you no time instead of it all

לשיר יש לחן ויפהפה, עיבוד מינימליסטי ומילים בוטות וכואבות, והניגוד הזה יוצר התעלות מוזיקלית יחידה במינה, ולא סתם כ"כ הרבה אומנים עשו לשיר קאוור. אין ספק שזהו אחד משני שיאי האלבום ואולי השיר הכי טוב שבו. דרך אגב, זהו אחד השירים הראשונים בהיסטוריה שמופיעה בהם המילה FUCK. אחריו מגיע השיר המעולה ISOLATION, שנפתח בפסנתר בודד שאליו מצטרפים אח"כ התופים.

בשיר מדבר לנון על הבדידות והפחד מפניה שיש לא רק בו אלא אצל כולנו. השיר מתחיל כבלדה שקטה ויפה, בהמשך משנה את טבעו עם קטע מעבר דרמתי שבסופו לנון צועק: you`re just a human, a victim of the insane... ואח"כ שוב חוזר לאופי היותר שקט שבו התחיל. יופי של שיר, תסמכו עלי. קצר וקולע. בכלל, לצערי, שמתי לב שרוב השירים הבאמת טובים - לא רק אצל לנון אלא בכלל - הם בד"כ קצרים וקולעים במקום שיהיו ארוכים וקולעים. אם כבר יש שיר טוב למה לעשות אותו קצר?

השיר הבא נקרא REMEMBER - שוב שיר בליווי פסנתר ותופים, עם בתים מונוטניים ופזמון קליט, ששוב מדבר על העבר ועל הצורך לעזוב הכל מאחור ולהתמקד בהווה. השיר מסתיים בקול פיצוץ ומיד אחריו מגיע השיר הכי שקט בתקליט, LOVE. ג`ון שר בליווי של פסנתר וגיטרה אקוסטית בלבד, את אחד משירי האהבה הכי יפים, פשוטים ועדינים שלו. למרות כל הזעם והכאב, לנון, כך הוא אומר לנו, עדיין מאמין באהבה, ושאת הכל בעצם ניתן, אם רוצים באמת, לתרגם לאהבה. הקול שלו פה פשוט יפה ומרגש, הכי פשוט שיש:

love is free, free is love

love is living, living love

love is needing to be loved

השיר הבא מחזיר אותנו למחוזות הרוק, הגיטרות, הקצב והצרחות. הוא נקרא WELL WELL WELL ומזה מורכב גם הפזמון שלו: well well well, oh well. הבתים, לעומת זאת, מורכבים ממילים מדוייקות שמספרות סיפור על זוג שיוצא לפיקניק, הוא מביט בה וחושב כמה היא יפה, היא מדסקסים על מהפיכה (איך לא), מסתכלים בשמיים האנגליים ומרגישים אשמים. יופי של טקסט - לא אופייני כ"כ לג`ון - עם לחן שמדגיש אותו וגיטרה חשמלית שמנגנת יחד עם השירה של ג`ון. בפזמון לנון שוב מרשה לעצמו להשתולל ולצרוח את הפזמון - ממש לקרוע את ריאותיו בצרחות - וזה, יחד עם התופים המעולים שיש כאן, עושים את השיר לנורא מיוחד ועוצמתי.

מיד אח"כ - עוד שיר אהבה - לטעמי לפחות, שיר האהבה הכי יפה של לנון - שיר שקט שנקרא LOOK AT ME. לנון, בליווי פשוט של גיטרה אקוסטית, עם מילים נהדרות חסרות קיטש לחלוטין ומלודיה משגעת, ממש מרגש בבלדה הנפלאה הזאת:

look at me

what am i supposed to be?

what am i supposed to be?

oh, my love

oh, my love

אני מת על השיר הזה, יכול לשמוע אותו רצוף המון פעמים.

השיר שבא אחריו הוא הפסגה השניה של התקליט - ככה אני חושב - והוא נקרא, בפשטות, GOD. בשיר הזה מנער לנון בפומבי - שוב - מהדת, מאלוהים, ומשאר אלילים יותר ארציים. השיר מתחיל במשפט חכם שלנון חוזר עליו פעמיים למען יובן כראוי ע"י המאזינים: god is a concept by which we measure our pain.  כן כן, בין כל שאר הדברים (זמר, מלחין, כותב, צייר, נגן) לנון היה גם פילוסוף קטן ומידי פעם יצאו לו כמה משפטים עמוקים ונכונים, כמו כאן. ישר אחרי זה הוא מתחיל לפרט את כל הדברים שהוא לא מאמין בהם יותר, כאשר בין דבר לדבר יש נגינת פסנתר שמתעצמת ונעשית דרמתית יותר ויותר ככל שהשיר מתקדם וה"פריטים" נאספים.

 אז במה הוא לא מאמין יותר? הנה הרשימה, משמאל לימין: MAGIC, I-CHING, BIBLE, TAROT, HITLER, JESUS, KENNEDY, BUDDHA, MANTRA, GITA, YOGA, KINGS, ELVIS, ZIMMERMAN.

צימרמן, אגב, זה בוב דילן.

הדבר האחרון, הכי דרמתי והכי מפתיע, שלנון לא מאמין בו יותר, הוא BEATLES. לא, אני לא חושב שלנון מתנתק כאן מהעבר המפואר שלו. הוא פשוט לא מאמין שהביטלס, או כל דבר אחר בעולם, יפתור לו את הבעיות שיש לו. וכך הוא שר בסוף השיר, אחרי הרשימה הארוכה הזאת:

i just believe in me, yoko and me

that`s reality

the dream is over, what can i say

the dream is over, yesterday

i was the dream weaver, but now i`m reborn

i was the walrus, but now i`m john

and so dear friends, you`ll just have to carry on

the dream is over

כך, במילים מרגשות אלה, מודיע ג`ון למעריציו שהביטלס התפרקו באופן סופי, הם שייכים לעבר, ומה שחשוב מבחינתו עכשיו זה ההווה - הוא ויוקו: הייתי אריה הים, עכשיו אני ג`ון (רמז עבה כמו פיל לשירו I AM THE WALRUS). החלום נגוז. תתמודדו עם מה שיש, וזה אני. איזה סיום מדהים לשיר מדהים!

היה ראוי וטבעי לסיים את התקליט עם השיר הזה, אך לנון - כדי לוודא שטבענו סופית ביגון עמוק - בחר להוסיף עוד טרק קצרצר בן 49 שניות שנקרא MY MUMMY`S DEAD. הקטע נשמע באיכות של הקלטה ביתית, לנון שר בקול רדיופוני ומקונן על מותה של אימו, ושלמרות שעבר הרבה זמן מאז הכאב עדיין מייסר אותו. וכך מסתיים האלבום.

וחברי משכבר הימים מוסיף: "`גיבור מעמד הפועלים` - עליו אוכל להגיד שבהחלט יש בו ביטוי אישי שמעיד על כך שהאיש מודע מניין בא ולהיכן הגיע..לדעתי אפשר להוסיף שהעולם הזה של הזוהר מצד אחד ותמיד להישאר בעצבות או לדעת מהיכן באת נובע מהכאב שלו לאבד את אמו בגיל צעיר..ולחיות גם ללא אב שהתרחק מבנו..הייסורים שלו בהשוואה למצב החדש הם מביאים את התוכן העיקרי בשיריו."

האלבום לא התקבל בברכה אצל המאזינים - אולם זכה לביקורות טובות - אם משום האופי הרוקיסטי שלו שבא על חשבון המלודיות ואם משום שהמעריצים ציפו ליותר ביטלס ופחות לנון. את זה סיפק להם ג`ון באלבומו הבא, IMAGINE, שנחל הצלחה מסחרית גדולה. גם אני, לקח לי זמן להתחבר לאלבום הזה ונדרשו כמה האזנות טובות כדי להיכנס לעומקו של כל שיר ושיר ולהנות מכל הרצף הלא קל הזה, אם כי כבר מהתחלה ידעתי שאני אוחז ביצירה סופר איכותית, ועד היום, כל פעם שאני שומע את הדיסק, אוחזת בי התרגשות ראשונית כזאת, כאילו אני לא יודע מה הולך להיות.

לנון ימשיך להוציא אלבומים נוספים - בהפסקות גדלות והולכות, כולם מצויינים ובכולם שירים שהם ממש יצירות מופת, אך האלבום PLASTIC ONO BAND הוא היחיד מביניהם שמצטיין באחידות איכותית של השירים, בחשיפה טוטאלית של כל הנושאים הכי בוערים בנפשו המיוסרת של האומן, בפשטות בסיסית של רוקנרול משובח, ובראשוניות כובשת.

לבלוג של יואב ברונר