"סלומה" היא אופרה שהלחין ריכארד שטראוס ע"פ המחזה "שלומית" מאת אוסקר ויילד. ההפקה אשר מועלית בימים אלו על במת המשכן לאומנויות הבמה בתל אביב היא הפקה אורחת של תיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא.

בחצר ארמונו של הורדוס במדבר יהודה מהרהר מפקד השומרים נארבוט ביופייה של הנסיעה סלומה, ואחד הנערים המשרתים מזהיר אותו כי סופם של מבטיו בנסיכה יהיה בכי רע. קולו של הנביא יוחנן המטביל עולה מתוך בור עתיק בו הוא מוחזק כאסירו של הורדוס, והוא מנבא את בואו של ישו. לפתע מגיעה למקום סלומה אשר עזבה את המסיבה שבארמון בעקבות מבטיו המבעיתים של הורדוס, והיא מוקסמת מקולו של יוחנן. היא מצווה על החיילים להעלות את האסיר ולהביא אליה, אולם הם מסרבים לעשות זאת משום שאינם רוצים להפר את הצו של הורדוס, והיא מפתה את נארבוט לעשות זאת למענה.

יוחנן מוצא ממקום מאסרו, אך סלומה אינה נרתעת מהנביא הזועם, אלא נמשכת לקולו ולמראהו. יוחנן דורש ממנה שתביע חרטה על התנהגותה המופקרת של אימה, אולם היא חושקת בו ורוצה לנשק את שפתיו. נארבוט מתוסכל מתגובתה של סלומה, ולכן מתאבד. סלומה מתחננת למגעו של יוחנן, אך הוא מקלל אותה ושב למקום מאסרו. לפתע מגיע הורדוס ומחפש אחרי סלומה, ואישתו הקנאית מאשימה אותו בנעיצת מבטי זימה בבתה.

הורדוס מציע לנסיכה אוכל ויין, אך היא דוחה אותו, ואישתו דורשת מבעלה שייפטר מיוחנן ע"י מסירתו ליהודים. הורדוס מבקש מסלומה שתרקוד לפניו, אך היא מסרבת ועל כן הוא מבטיח לה כל אשר תבקש עד חצי המלכות. היא דורשת את ראשו של יוחנן על מגש כסף, והורדוס חושש ומציע לה יהלומים, תכשיטים, טווסים נדירים, והכל רק כדי שתחזור בה מבקשתה. סלומה אינה מוותרת על ראשו של יוחנן, והורדוס נאלץ להסכים.

יוחנן מוצא להורג ומובא אל סלומה, והיא שרה אליו "מסתרי האהבה גדולים ממסתרי המוות", ומנשקת את ראשו הכרות של יוחנן באקסטזה. הורדוס מצווה להרוג את סלומה, וחיילים מבצעים את הפקודה.

הבימוי של דייוויד אולדן היה בעייתי ממספר בחינות. ראשית, בדמותה של סלומה לא הובאו לידי ביטוי יכולות המשחק, אלא יכולות השירה בלבד, ועל כן לדעתי לא הודגשו הקווים לדמותה בצורה מספקת. שנית, השימוש במסכים עולים ויורדים ובתאורה חזקה, יצרו אצלי קשיים בצפייה, אם כי מצד שני הדבר הוסיף לאווירה. שלישית, נעשה שימוש באמצעים מודרניים מדיי, אשר אינם משקפים את רוחו של המחזה ואת רוחה של התקופה בו הוא מתרחש. רביעית, ב"מחול שבעת הצעיפים" נעשה שימוש בכך שהורדוס נעל נעלי עקב, דבר שלטעמי לא היה נחוץ ולא הוסיף דבר, מה גם שהתמונה לא הייתה מספיק משמעותית וחזקה.

מעצב התפאורה פול שטיינברג עשה עבודה יפה, והבמה הייתה מעוצבת באופן ייחודי, עם שיפוע ועם רקע מעניין, אולם חלקה האחורי בגוונים הצהובים והחומים היה צעקני ולא מתאים. קונסטנס הופמן עיצבה תלבושות בחלקן יפות, ובחלקן משעממות או מודרניות מדיי, ואינן מתאימות לתקופה בה מתרחשת העלילה. עיצוב התאורה נעשה ע"י אדם סילברמן, וכאמור, הייתה בעייתית וקשה לעין של של הצופה בקהל.

בתפקיד סלומה - סיגוטה סטוניטה, אשר הינה בעלת קול סופרן חזק ועוצמתי, אולם מאידך לא הביאה לידי ביטוי את יכולות המשחק, בפרט בתמונה האחרונה של האופרה, בו הקהל אמור להבין שסלומה למעשה מונעת מתוך אובססיה, והיא חולה בנפשה. תמונה זו הייתה ארוכה מדיי, ולא הצליחה להעביר את המסר.

בתפקיד יוחנן - מיקולאי זלסינסקי שהיה מצוין בקול הבריטון הנעים והמרשים, אך מראהו החיצוני לא התאים לדמות אותו הוא מגלם, שכן יוחנן אמור להיות יפה תואר, והיה כאן פער משמעותי.

בתפקיד נארבוט, מפקד המשמר - אודריוס רובז'וס שהיה נפלא עם קול טנור עוצמתי ושובה, ועל אף שהוא נמצא על הבמה זמן קצר בלבד לאורך האופרה, הוא מצליח להותיר את חותמו.

בתפקיד הורדוס - פאבל וונדר, היה טוב מאוד, והינו בעל קול טנור נעים. יחד עם זאת, משחקו לאורך האופרה היה לא מספיק אמין, ולא הצליח להביא לידי ביטוי את האובססיה שלו כלפי סלומה בצורה ברורה ומשכנעת.

בתפקיד הרודיאס - ליגיטה רצ'קאוסקאיטה, אשר הייתה פחות מוצלחת בשירה ויותר מוצלחת במשחק.

התזמורת של תיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא בניצוחו של יאצ'ק קספצ'יק הייתה מצוינת, נשמעה היטב וסיפקה אינטרפרטציה טובה מאוד ודרמטית ללחן של שטראוס. יחד עם זאת, רוב קולותיהם של הזמרים נבלעו ע"י התזמורת, דבר אשר היה טעון שיפור.

עוד משתתפים בהפקה : פאוסטה סביצקאיטה, ויטאוטאס באקולה, לודאס נוביאשאס, אגידיוס דאוסקורדיס, מינדוגאס זימקוס, רפאלאס קרפיס, אנדריוס אפיניס, אורימאס ראולינאביצ'יוס, ראמונס אורבייטיס, אימור אורחן, מאיר אלוני, טל הכהן, אברהם וירט, ערן ורשבסקי, יוסי זבצקי, טל-יה יהלומי, הני ישעיהו, מושיק כהן, תומר כהן, אופיר לוטן, טליה לוין, לב מגזינר, ניצן מנור, שמוליק נפרסטק, נועה סלנטף אייל סרי, בועז צפריר, שלומית קימרון, גבי קראוסקופף, אילנה רז, ענת שגב, מרב שפר, גרטה אונה אנדרייסאוסקייטה, וידילה וולאטקיטה, גודה מריה ויליוטה וליוצ'ילה אורסלה וילימייט.

סיכום : המוסיקה של שטראוס מצוינת, אך צפיתי בהפקות טובות יותר.