לאחר שהפיק בפתיחת שנת הלימודים החדשה את "בקכוס" מהקלסיקה היונית ממשיך בית צבי באתגרים לו, לתלמידיו ובמאייו ומציג לראשונה בישראל את "הביטו בבני אלסטר צועדים לנהר הסוס"מאת פרנק מקגינס. זהו מחזה מעולה, מאוד אירי, קשה ובהחלט מאתגר.

אקדים ואומר כי כל הצדדים המעורבים בהעלאה עברו את המבחן הקשה בהצלחה גדולה הראויה לציון מיוחד. בדברי כמובן לקחתי בחשבון, במידת מה, קטנה ביותר, שבית צבי עדיין בתחילת העונה.

המחזה מורכב משלוש תמונות ובכל השלוש ניר מנור- מעצב התפאורה עיצוב אותה בצורה שונה בהתאם לעלילה. זאת משימה קשה לכל הדעות בהתחשב באולם "אלי ליאון" קטן המימדים והאינטימי. שלוש התפאורות בסצינות השונות היו מעולות וראויות לציון.

בראשונה אוהל עם מיטות שדה בה אנו פוגשים את החיילים הבאים ליחידה ביודעם מה מצפה להם בקרב. שומעים על הרקע שלהם, התנהגותם והתיחסותם איש לרעהו בהתאם לאופיים. בשניה ארבע פינות בהן מתרחשת העלילה לסרוגין ביניהן-גשר מעל תהום, כנסיה, מקום מבודד לשניים וכו'. בתמונה זו החיילים כבר לא טירונים, מכירים אחד את השני ומתגלים חולשותיהם והפחדים שלהם. בתמונה השלישית קיר מגן משקי חול ומעבר דרכו יוצאים אל הקרב ממנו לא חזרו. המחזה בנוי כך שאיש מהקרב-פייפר -נזכר בתחילתו ומספר את שהיה לפני שמת.

הבמאי גיל וינברג המוכשר, ביים את המחזה בתנופה ומבלי לנסות לתת למחזה גוון מקומי, למרות הפיתוי הגדול.המחזה דן בקרב ממלחמת העולם הראשונה באירלנד. הוא אקטואלי עד היום לא רק כאן אלא בכל מקום אחר. הבמאי נתן חופש והדרכה נכונה לכל אחד מהשחקנים הטובים שעמדו לרשותו לגלם טיפוסים שונים המרכיבים את המחלקה הצבאית. אנו ראינו את 8 הבחורים העסוקים כל אחד בבעיותיו הוא והמגלמים את תפקידם בהתאם לאופיים ונטיותיהם במחזה.  

ההצגה זורמת, מענינת ומרתקת. היא בוימה בצורה שמרגשת לעתים ומראה לנו בצורה מעולה ומשכנעת את חיי החיילים, התלבטויותיהם, מחשבותיהם והנכונות להקריב את חייהם למען המולדת. תרגם את המחזה עידו ריקלין בצורה יפה ובתרגום אינה הולכת לאיבוד השפה המיוחדת בה חיילים מדברים. התאורה של יעקב סליב היתה מעולה לאורך כך ההצגה. היא היתה ממוקדת ועברה בצורה חלקה מפינה לפינה והאירה אותן נכונה בזמן  שהעלילה התרחשה בפינות שונות על הבמה.  

התפקיד המרכזי והייתי מגדיר אותו כתפקיד הראשי במחזה הנו של קנת פייפר-יובל טננבאום להבדיל מפיפר הזקן-דניאל מושס המספר את הסיפור והמגלם בצורה טובה מאוד את עצמו בהיותו צעיר לפני מותו. פיפר הוא הדמות מסביבו מתרחש כל המחזה ויובל מגלם אותו בצורה נפלאה, סרקסטית לפעמים בשובבות חיננית ובהחלט אמינה ביותר גם כאשר הוא "דימיונר" (בעל דמיון די מפותח). בסצינה עם קרייג הוא מלא עדינות, רוך, אהבה. אינך יכול להתעלם ממנו ותענוג לראות את הגוונים השונים שבמשחקו.  

גיא עקיבא-מרטין קרופורד היה עם הכנסו לבמה בפעם הראשונה ילדון שובב אשר בעלי אופי פרחחי ושתלטני ניסו להשתלט עליו.בהמשך בשיחתו עם כריסטופר רולסטון-רשף שדדי הכומר היה  רציני שיחק ברגש ומכל הלב, חדור אמונה עמוקה. משחקו היה מחושב ומצויין. ברק חודריאן-ויליאם מור נטע בנו את ההרגשה שהוא באמת מפחד לרדת בגשר. בתחילה שיחק כעצבני עם הגבות מהירות.משחקו היה כנה ואמין אמיר שורש-ג'ון מילן חברו שניסה לעודדו בכנות אמיתית היה טוב בכך.  

מוטי סויסה -קרייג דיוויד היה חבר טוב ונאמן לפיפר אך לא הראה התלהבות יתר בכך למרות הכנות של פיפר. בג'ורג' אנדרסון-חנן סוויסה ונט מקאילווין-ליאור בן שושן הלאומנים ביותר חל מהפך קיצוני בהתנהגותם ומאלימים הופכים לרגועים כאשר מכירים את הקבוצה ומשתלבים בה לביצוע המשימה הלאומנית. כל אחד בא עם מטען מהבית המתפרק לקראת הקרב המכריע למרות היותם שונים, למרות הרקע השונה. למען המטרה המקודשת והמולדת, אחוות הלוחמים מנצחת והם יוצאים לקרב כאשר יודעים מראש את גורלם.  

לראות או לא לראות: הצגה קשה, מלאת רגשות, בימוי ומשחק טובים שכדאי לראותה.