RHCP -פלפלים ותיקים אבל עדיין חריפים

ה-"צ'ילי פפרס", הם מהלהקות המגוונות ביותר ברוק. נמצאים בשטח מ- 1983 ,נוסדו בקליפורניה, שילוב מדליק של רוק, פאנק, פ'אנקי ועוד. הייחוד שלהם לטעמי הוא בשילוב הנדיר של מוזיקה תקשורתית ואיכותית.

בד"כ אצל להקות אשר מנסות לעשות מוזיקה מסחרית שתדבר אל הקהל הרחב, יש מחיר. המחיר בהתמסחרות תמיד מלווה בירידה דרסטית ברמת הנגינה, תפקידי גיטרות פשוטים ולא מעניינים, חוששים חלילה להתפרע יתר על המידה שמא לא כולם יאהבו. אצל הצ'ילי פפרס אין את זה, גם בלהיטים הכי גדולים שלהם יש מוזיקה ונגינה מעניינת ברמה.  

מדהים אותי כל פעם מחדש לשמוע בגלגל"צ (תחנה אותה אני שומע מאונס ולא מבחירה, בעבודה למשל)  את הפתיחה של הלהיט Around The World  , להיט, להיט, אבל רבאק הבסיסט פ'לי פותח את השיר בהתחרעות על הבס עם דיסטורשן קטלני, ואח"כ פרושיאנטה ממשיך עם יופי של גיטרה גרובית, מינימליסטית וגאונית.

http://www.youtube.com/watch?v=Y6qQQEJf_5U 

קראתי ביקורת על האלבום האחרון, הכפול שלהם -Stadium Arcadium, משהו בסגנון של "לאנתוני קידיס לא היה אף פעם מה להגיד וכנל גם כאן".אז התשובה שלי היא ש-קידיס מדליק גם בלי להוציא מילה אחת מהפה.יש לו את השואו שלו, האנרגיות המוטרפות על הבמה, סגנון שירה ייחודי ביותר, ובנוסף גיבוי של חבורת נגנים מוכשרת ביותר.

By The Way- Live  

http://www.youtube.com/watch?v=f4db3jpN

אם פעם טענו שהוא היה בעיקר מראפ-ראפ בסטייל המיוחד שלו ומשתולל בהופעות, אז בשנים האחרונות הוא מוכיח שהוא גם זמר טוב ומרגש.כאן הפפרס עושים קאבר ל - Havana Affair  של להקת הפאנק - "ראמונס" בהופעה המצוינת שלהם ב Slane Castle:

http://www.youtube.com/watch?v=JvHxx9Q4vYg&feature=related

הסיפור של ה'צילי פפרס מיוחד כמו הלהקה ויש גם נקודה ישראלית.

הגיטריסט הראשון והמנוח של הלהקה היה הילל סלובק, חיפאי בן למשפחת יורדים מישראל. הוא מת כתוצאה מהתמכרות להרואין בשנת 1988.

 Fight Like a Brave עם סלובק:

http://www.youtube.com/watch?v=KmG9XQvd8rA&feature=related 

אל האודישנים לתפקיד הגיטריסט לאחר מותו של סלובק הגיע מעריץ צעיר של הלהקה - ג'ון פרושיאנטה.פרושיאנטה הצעיר והמוכשר יחד עם המתופף החדש צ'אד סמית התאימו לעמודי התווך של הפפרס-קידיס ופלי כמו כפפה ליד מהרגע הראשון. האלבום מ-1989 Mothers Milk הוקדש לסלובק.

בהרכב הכי טוב שלהם, ההצלחה העולמית הגיעה די מהר עם האלבום הקלאסי של הפפרס מ-1991 , אלבום שהופק ע"י ריק רוביןBlood Sugar Sex Magic  

.Give it Away :http://www.youtube.com/watch?v=z5u3QW4yBls

הצלחה זו גבתה מהבחור הצעיר פרושיאנטה מחיר כבד של התמכרות לסמים קשים, מה שגרם ללהקה למשבר נוסף ולחפש שוב גיטריסט מחליף. הפעם נקרא אל הדגל, הגיטריסט לשעבר של ג'יינס אדיקשן - דייב נבארו.

גם הוא גיטריסט נחשב שעשה לטעמי עבודה יפה באלבום One Hot Minute.

My Friends :http://www.youtube.com/watch?v=H70hhJaFHu4&feature=related

אבל מה לעשות, כנראה שלא היה איתו חיבור כמו עם פרושיאנטה. לאחר רגל אחת בקבר ושיקום רציני חזר פרושיאנטה אל ההרכב (וגם להוציא אלבומי סולו בקצב מטורף), וגם הפפרס חזרו לעצמם בשנת 1999באלבום: קאליפורניקיישן.

לסיכום: הפפרס מודל 2008 עדיין מצליחים, בועטים ומצוינים לטעמי.

 Dani California (מתוך האלבום האחרון קליפ משעשע בו הם מתחפשים בכל פעם לנגנים בסגנון אחר :  סיקסטיז, גלאם, פאנק, פ'אנקי ועוד)

http://www.youtube.com/watch?v=xJXK5jf8jSI

ואני לא יכול לסיים בלי מילה על הבסיסט עם השואו הכי מוטרף פ'לי.

שילוב של נגינה אגרסיבית וגרובית, אחד הפייבוריטים שלי בבס :

http://www.youtube.com/watch?v=ZILSRswCNdE&feature=related

לבלוג של עוזי בסיסט