בית הספר לאמנויות הבמה סופי מוסקוביץ מעלה את המחזה של אדוארד אולבי "סיפור גן החיות". אולבי בעל שלושה פרסי פוליצר עוסק ברוב מחזותיו בצורה קצת אבסורדית בבדידותו של האדם ויחסו אל הסובבים אותו.

ב-1958 כתב את המחזה אשר לא התקבל באמריקה ושנה לאחר מכן הועלה בהצלחה ענקית בברלין ומאז בכל העולם.במרוצת הזמן הפך אולבי למחזאי המוצג ביותר באמריקה.  

בגן ציבורי נפגשים במקרה ג'רי -רז וינר בחור מוזר ערירי חסר בית  וענין בחיים ופיטר-עמרי טסלר איש בעל משפחה אשה וילדים המגיע לגן לעתים קרובות. שניהם אינם מכירים וג'רי מתחיל בשיחה עם פיטר.שואל שאלות נכנס לפרטים ופיטר המופתע מתלבט אם לעזב או להמשיך בשיחה. ג'רי הבודד זקוק לשוחח עם מישהו, אינו מרפה, מפעיל אפילו לחץ מילולי ופיזי על פיטר  ונחשף לפניו.

 ג'רי מבולבל, בודד, אינו יכול ליצור קשר עם אדם והקשר היחיד שהיה לו היה עם כלב.הוא נווד ללא הווה או עתיד.   הוא מבקש להתחבר אל הסובבים אותו וכאשר מצליח, זה מספק אותו, שם קץ לחייו בעזרת האדם עמו יצר את הקשר וכאשר כבר מצא אדם שאפשר לדבר איתו ולצאת מבדידותו חושק במות מאשר להמשיך בחייו האומללים. יתכן מאוד שאולבי רצה לומר לנו  שעדיף להיות בודד, ערירי, מאשר איש מעורה בחברה כי בקשר עם אחרים יש סיכון מסויים.  

פיטר הנו גם כן איש בודד למרות שהינו בעל משפחה אך הוא משלים עם בדידותו, מסתפק בחיי המשפחה  ועצם העובדה שלא עזב את ג'רי מראה שגם הוא זקוק לפרוץ את מעגל הצר של חייו. ג'רי זקוק לחשיפה הוא חושף את עצמו ואת חייו בפני פיטר לאט לאט כפי שבמקביל מפשיל את בגדיו אחד אחד עד שנשאר בבגדים תחתוניים בלבד.   משחקו של רז מחושב ומשובח, כנה. תנועותיו, הבעותיו, דיבורו, התנהגותו מלאכת מחשבת של אדם משונה, חריג הרוצה לדבר, להיות בחברה כל שהיא.

המחזה הקצר כשעה הוא בעצם מונולוג אחד גדול של ג'רי. פיטר הן במחזה והן במשחקו נמצא בצילו של ג'רי המניע את העלילה.כל תשומת הלב מופנית אל ג'רי.פיטר תפקידו לשמש שותף נאמן כשומע וכמשתף פעולה עם ג'רי לצורך הדו שיח.   

הבמאי אמיר י.וולף שזאת עבודתו הראשונה כבמאי, כפי שנאמר לי, ביים את ההצגה ברגש, בתבונה רבה, בכשרון רב והיא מחזיקה אותך דרוך ומתוח לכל אורכה.בימוי מעולה.  

לראות או לא לראות: משחק מעולה של רז וינר, בימוי מבריק למחזה לא קל.חוויה לאוהבי תיאטרון.