לפני כשמונה שנים הוקם תיאטרון בשם "תאיר". מטרתו המוצהרת היתה להיות תיאטרון יהודי רפרטוארי עכשוי. בינתיים התיאטרון עדיין לא חדר לתודעת הציבור ומעטים הם היודעים עליו למרות שכל ההצגות שהעלה עד כה היו מעולות. התיאטרון מקיים הצגות במקומות שונים בארץ.  

במקרה הזדמן לי לראות את ההצגה "סקינהד" שהוצגה כהצגת אורח במסגרת תיאטרון בית ליסין. סקינהד למי שלא יודע הוא כינוי למגולחי ראש או תספורת פנקיסטית עם דעה פוליטית קיצונית. חושבים שזו תנועה נאצית, אנטישמית וזאת, לדעתם, בטעות.  

המחזה המוצג כעת בישראל באותו שם (סקינהד)מאת דיויד גאו ממוצא קנדי נכתב בשנות ה90 תחת השם chery docs ותורגם ועובד ע'י איתן בלום ובויים ע'י מנהל האמנותי של התיאטרון איל סלע. המוסיקה המלוה נכתבה ע'י אסף אמדורסקי.  

המחזה דן  בצעיר "סקינהדיסט" ניאו נאצי שרצח פקיסטני על רקע גזעני בצורה אכזרית, ברוטלית והועמד למשפט. על עורך דין יהודי  הוטל מטעם המדינה להגן עליו. האפשרי שיהודי יסכים להגן עליו, ינסה להבין את מניעו ובסופו של דבר יגיע להבנה כל שהיא איתו. אכן הדבר אפשרי והיתה כבר דוגמה מקבילה בארץ שהביאה לשחרור הנאשם אך כאן במחזה הסוף אחר. עורך הדין קיבל פרסומת, הועלה בדרגה, קיבל קידום אך איבד את כל עולמו. נשאר הרוס מכל הבחינות. אישתו עזבה אותו, החברים התרחקו ממנו והוא היה לשבר כלי.  

המתח בין השניים רב. הדו שיח מקומם, מעורר בך לפעמים סערה וצמרמורת אך הוא בעל עוצמה רבה. האוירה עוינת, אף צד אינו מאמין לשני. מתעוררת גם שאלה אתית וגם מוסרית. עורך הדין נאמן למקצועו אינו מזלזל בעבודתו ועושה אותה כפי שצריך. יש אצלו אמנם מאבק בין נאמנותו למקצועו לבין נאמנותו לעמו ובמקרה זה הנאמנות למקצוע גוברת במחיר כאמור הרס האדם. המקורבים אליו מזכירים לו ששכח מאיפה בא. שואלים מדוע משקיע עמל כה רב במקרה. יש לו בהחלט התלבטות קשה אם להגן על המקרה וחושב אולי שם את האגו שלו יותר מדי בתוך התיק. הוא יודע שהשנאה לא תעלם בכח אלא בהשכלה וחנוך. הוא אינו שונא את הנאשם אלא מפחד ממנו ומכמותו.  

מנשה נוי המגלם את דניאל דונקלמן עורך הדין משכנע בכנותו,  בהתלבטויותיו הקשות,  בנאמנותו למקצוע. משחקו טוב מאוד. מייקל דאוני -הנרי דוד הוא חוליגן. הוא מראה לאורך כל ההצגה לא אכפתיות מוחלטת. אין חרטה ממעשהו. הוא סרקסטי. מאמין בעליונות הגזע הלבן שמשימותיו קשות וכל העומס מוטל על גזע זה. מייקל הנו טיפוס שלילי ביותר ואם אתה לא חש סלידה מוחלטת ממנו זה בזכות משחקו המצויין והמסוגנן  ומראהו הנאה של המגלם אותו.  

הדו שיח בין השניים מאוד אגרסיבי כאשר אף צד אינו בוחר את המילים בהן משתמש. מיקל מתגרה בחוצפה בדניאל ומביא אותו להתפרצות אך האחרון נרתע ונעצר רגע לפני ההתפרצות העלימה. כל צד משוכנע בצדקתו. הוא מתמודד עם הרבה שאלות. הדילמות רבות. דעות של ליברליזם וזכרונות טריים מתערבבים כאשר עדיין חסרה הפרספקטיבה הנכונה כדי לראות את הכל בצורה אוביקטיבית.  

ההצגה מעולה ומוגשת על ידי שני השחקנים בצורה מצוינת ומעוררת כבוד. היא מבוימת בכשרון רב, בעלת עוצמה וכח. יש בה כנות שמזעזעת. הבימוי מאוד ריאליסטי. הדרמטיות שזורה לכל אורכה. אתה רתוק אליה מתחילתה ועד סופה. התפאורה-אבי שכוי- צנועה, קומפקטית, יעילה. שלושה מישורים בה. חדר מעצר, שולחן לפגישות וחדר בביתו של עורך הדין.  

לראות או לא לראות: הצגה חזקה. מומלצת המלצה חמה ביותר לראותה בגלל המשחק, הבימוי, התוכן והשאלות שהיא מעוררת.