חבריי בעבודה הסתכלו עליי בתמיהת-מה, כשסיפרתי להם, כי ביקרתי בהצגת אופרטה. הם כבר שמעו על אופרה, אך רק מעטים מהם ראו הצגת אופרה הנראית בעינייהם כמוזיקה קלאסית כבדה. אופרטה היא לגרסתם סוג של אופרה ותו לא. זה כמובן אינו נכון. המשותף בין שתי אומנויות הבימה הוא, כי בשתיהן העלילה הרדודה איננה העיקר ובשתיהן שרים, אבל האופרטה קלילה, עליזה יותר ולרוב אינה מסתיימת בצורה טראגית. יש בה גם קטעי קישור מדוברים קצרים, ללא ליווי מוזיקלי.

מקורן של האופרטות בצרפת, הראשונות מהן חוברו במאה ה-19 על-ידי ז'אק אופנבאך היהודי, אבל נראה לי, כי הן זכו לשיא הפופולאריות הרבה שלהן בווינה. שתי האסכולות שונות זו מזו בכך שלרבות מהיצירות הצרפתיות מגמה סטירית-פוליטית עוקצנית, בעוד שלאחותן האוסטרית מגמה אחת בלבד: לבדר, להעביר את הקהל לעולם דמיוני, של אהבה, של נשפיות גרנדיוזיות, של מוזיקה שובת לבבות, בה גם הטרגדיות הגדולות מסתיימות בהפי-אנד. ואכן, רבים מהמנגינות הכלולות באופרטות הפכו במהירה לנכסי צאן ברזל של בני העם הפשוט במרכז אירופה. כל עוזרת בית, מוכרת בחנות, כל שוליה, פיזמו את הפזמונים הקליטים. אלה היו הלהיטים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ובארצות אלה שמרו האופרטות על פופולאריותן עד ימינו אנו. ביקרנו פעם בווינה בהצגת "האלמנה העליזה" וניכר היה, כי עבור החלק הארי של צופים זאת לא פעם הראשונה בה הם רואים את ההצגה. הקהל עקב בהתרגשות רבה אחר מוצא פיהם של השחקנים ובקטעים הידועים ביותר, הם צחקו לפני שהדברים הושמעו על הבימה.     

לאחרונה ביקר בארץ, בפעם השנייה השנה, תיאטרון האופרטה של בודפשט והופיע ארבע פעמים במשכן האומנויות בת"א. הכרטיסים לא היו זולים, אבל האולם היה בכל זאת מלא מפה לפה. לאשתי ולי הוענקו הכרטיסים כמתנה מילדינו.

שחקנים בודדים, להקות מזדמנות, תזמורות ואף נבחרות תיאטרליות מלאות מהונגריה מבקרות בארצנו מאז קום המדינה. בשעתו, כשעדיין חיו בארץ מאות אלפים ששפת אימם הייתה הונגרית, הופעות אלה היו מיועדות בעיקר לאוכלוסייה זאת, שבאה להתרפק על זיכרונות העבר, פעם בשנה להתלבש במיטב מחלצותיה - וההונגרים, במיוחד הנשים שביניהם, היו ידועים בטעמם הטוב -  כפי שנהגו בארצות מוצאם ולכמה שעות לשים מאחוריהם את זהותם החדשה, שבימים רגילים לבשוה בגאווה. כפי שאמר בהופעתו בארץ ב-1956 שחקן הבימה והקולנוע המפורסם, פאול יאבור, כשהתשואות הבלתי-פוסקות של צופיו לא אפשרו לו לרדת מהבמה: "סוף-סוף מצאתי את הקהל הקבוע שלי מבודפשט".  

קהל זה איננו קיים יותר. כאשר מנחה ההופעה הנוכחית, יגאל רביד, שאל כמה הונגרים יש בקהל, אך מתי-מעט ידיים הורמו. בשנים האחרונות מגיעות לארץ מהונגריה תזמורות, או להקות בלט, שאינן דורשות את הבנת השפה, או כמו במקרה של תיאטרון האופרטה, הפקות בהן מותאמות התוכניות לקהל המצוי.

תיאטרון האופרטה הציג הפעם קטעים ידועים מה"עטלף" של יוהן שטראוס הבן, "האלמנה העליזה" של פרנץ להאר ו"נסיכת הצ'ארדש" ו"הרוזנת מריצה" מאת אמריך קלמן, יהודי אף הוא ובין הסולנים הופיעו גם זמרת אורחת בעלת קול מעולה מהאופרה של סט. פטרבורג ושני כנרים ווירטואוזיים שהגישו קטעי סולו.

יצירות אלה מוכרות היטב לציבור חובבי המוזיקה ממרכז אירופה, ממוצא רוסי, פולני, אוסטרי, פולני ואחרים, מה גם שחלק מהשירים הושרו בגרמנית והזמרת האורחת שרה ברוסית וכאשר הוצגו הקטעים המוכרים ביותר, הקהל כולו זמזם עם הזמרים. את הליווי המוזיקלי סיפקה התזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של מנצח הונגרי. קטעי שירה רומנטיים התחלפו באפיזודות קומיות וחברי להקת הבלט של התיאטרון ליוום בריקודים שלעתים גבלו באקרובטיות. נראה היה, כי האומנים עשו מאמץ ניכר לקראת בואם לארץ, באשר פה ושם הושמעו קטעי קישור בעברית, להנאתו הרבה של הקהל. לא כל-כך עקב היותם בעלי תוכן מצחיק, אלא בגלל מבטאם העילג של השחקנים. התלבושות היו מרהיבות - וכמו שמקובל בהצגות כגון אלה, כל אומן החליף תלבושת מספר פעמים - הביצועים לעילא וההוכחה הכי טובה לכך, כי בחירת הרפרטואר הצליחה, הייתה תגובתו הנלהבת של הקהל, אשר העניק למבצעים תשואות רמות במשך דקות ארוכות. השחקנים ההונגרים העליזים, מלאי המרץ והפפריקה תרמו רבות להצלחת המופע.  

תיאטרון האופרטה מבודפשט הוא אחד התיאטראות המפורסמים המציגים ז'אנר זה ותיירים לעשרות אלפיהם רואים את הצגותיו. האופרטות הראשונות   נכתבו אומנם בגרמנית והוצגו בווינה, אבל המחברים ההונגריים - להאר, קלמן - דאגו לכך, כי תמלילי יצירותיהם ייכתבו גם בהונגרית והאופרטות הועלו במקביל גם על בימות הבירה ההונגרית. ממילא מתרחשות עלילות חלקן בהונגריה וההצגות, גם בנוסח הגרמני בווינה, מלאות שמות וביטויים הונגריים. לאחרונה החל התיאטרון בבודפשט לכלול ברפרטואר שלו גם מחזות-זמר והוא יוצא באופן קבוע להופעות אורח בחו"ל. בין ההצגות המוצגות בו כרגע "היפה והחיה", "רומיאו ויוליה", "מוצרט!"   

לבודפשט מסורת מוזיקלית ארוכת ימים. ילדיי, שאינם חובבי הז'אנר המובהקים, נהנו יחד עמנו באחד מימי הולדתי מהצגת "כרמן" באופרה - בניינה המרשים שווה ביקור, אף אם לא השגתם כרטיסים להצגה. בתיאטרון מוזיקאלי אחר "מדאץ', ראינו בשעתו את ה"חתולים" שאת גרסתה ההונגרית הגדיר המחבר, אנדרו לויד וובר, כאחת המוצלחות ביותר בעולם. תיאטרון זה מציג גם בהצלחה רבה את "הכנר על הגג", "יוסף וכתונת הפסים", "פנטום האופרה" ומחזות זמר אחרים.  

עבור רעייתי הייתה הגאלה של תיאטרון האופרטה בת"א סתם הצגה יפה, מה גם שאחר 45 שנות נישואין, הספיקה להכיר חלק מהמנגינות האהובות עליי, אבל אני באתי למשכן האומנויות, לא כדי להתנסות בחוויה חדשה, כי אם כדי להיזכר בצלילים  ששמעתי עשרות פעמים בילדותי. אימי זמזמה אותם בזמן שעסקה בעבודת-הבית, או שהם בקעו ממכשיר הרדיו בביתנו.

בביקור בהצגת אופרטה כזאת, יותר מאשר בביקור בבית הקברות ביום השנה למותם של הוריי, אני נזכר בהם בערגה. בקטעים מסוימים עוברת צמרמורת בגבי ויש לי הרגשה, כי הוריי יושבים לצידי ומתענגים יחד עמי על המנגינות המוכרות עלינו וחביבות כל-כך. 

הדגמות ביו-טוב (לא מההצגה בת"א):

שיר הכניסה של מריצה, הרוזנת מריצה

עיר יפה היא קולוז'וואר, הרוזנת מריצה

שיר הכניסה של סילביה, נסיכת הצ'ארדש