"הסיפור שאינו נגמר" הוא אחת ממספר הפקות אשר עלו לאחרונה על הבמות במסגרת הצגות החנוכה, והוא למעשה עיבוד לספרו רב המכר של מיכאל אנדה, אשר זכה לגרסה קולנועית מוצלחת במיוחד.

מבחינת העלילה - בסטיאן, ילד מופנם ושאינו מקובל, בורח מבני כיתתו אשר מציקים לו לחנות ספרים, ושם מוצא את "הסיפור שאינו נגמר". כשהוא חוזר לביתו הוא מתחיל לקרוא את הסיפור, ועד מהרה שוקע בו. במסגרת הסיפור, ממלכת פנטזיה מאוימת ע"י השום כלום אשר ברצונו לחסלה, והקיסרית חולה מאוד, והתרופה למחלתה היא מתן שם חדש עבורה, אשר איש מממלכת פנטזיה אינו יכול להעניק לה, אלא רק בן אנוש. בסטיאן יוצא במהלך הקריאה למסע בו הוא שותף להצלתה של ממלכת פנטזיה, ועוזרים לו במשימתו אטריו, הסוס ארטקס, הגמדים, הספינקס והאורקל הדרומי. כמובן, בסטיאן לומד מהסיפור רבות על עצמו, וחש כי הוא מהווה חלק פעיל בו.

אילן שטורם כתב את המחזה וביים אותו, ואין ספק שהעלאת מחזה כזה על במה היא אתגר שאינו פשוט, שכן העלילה מתרחשת בממלכת פנטזיה הדמיונית, והדמויות בה מגוונות, אשר מועברות, לכאורה, בצורה טובה יותר בקולנוע בשל היכולת להשתמש באפקטים שונים.

מבחינת המחזה עצמו, לטעמי ההתחלה ארוכה מדיי, וההצגה זורמת ומעניינת החל מהרגע שבו בסטיאן מתחיל לקרוא בספר. יחד עם זאת, ההתחלה מספקת רקע חשוב ומשמעותי להבנת המסר שבסיפור ומעבר לכך להזדהות מצד הקהל. השימוש שנעשה בהצגה בתפאורה המהווה רקע היה מינימלי יחסית, ומירב המאמץ הושקע במשחק ובתלבושות.

התפאורה שעיצבה סשה ליסיאנסקי, כאמור, הייתה מינימלית, והבחירה בצורה זו הייתה נכונה לדעתי. וילון שימש כרקע לבמה, ודרכו נחשפו חלקי תפאורה, אשר יצרו את הסביבה המתאימה לעלילה. התלבושות שעיצבה אלה קולסניק היו מרהיבות ומלאות דמיון, דבר אשר הוסיף מאוד להצגה, ולמעשה פיצה על אובדן היכולת להשתמש באפקטים כמו בקולנוע. התאורה המוצלחת שעיצב אורי מורג אף היא היוותה חלק חשוב ביצירת הרקע לעלילה.

המוסיקה המקורית שכתב אפי שושני הייתה יפה מאוד, יצרה מתח בהתאם לצורך והשתלבה היטב כחלק מהעלילה. כמו כן, ראוי לציין את התנועה ואת הדרכת הטקסט שנעשו ע"י גיא אלון בהצלחה רבה.

גיל וייס בתפקיד בסטיאן היה טוב, וגילם בצורה מוצלחת את דמותו של הילד, אם כי לדעתי משחקו לא תמיד היה עקבי ומשכנע.

תמר גוטמן בתפקיד הקיסרית הילדותית הייתה טובה מאוד, והצליחה להעביר היטב את המסר של ההצגה, לפיו אסור לוותר על החלומות ועל עולם הדמיון, וכי בכל אחד ישנו הכוח לשנות ולהיות משמעותי.

גיא עקיבא בתפקיד שדון הלילה, אריאל קוזלובסקי בתפקיד חילזון המירוץ וזיו פלג בתפקיד אוכל הסלעים היו מצוינים, משחקם היה משכנע מאוד והם שילבו שפת גוף, תנועה ואינטונציה נכונות.

אפי ביבי בתפקיד אטריו היה מצוין, וגילם היטב את דמותו של הלוחם האמיץ שגם הוא בעצם ילד צעיר. הוא הצליח לשכנע בכך שהוא דבק במשימה שלקח על עצמו והוא ממאן להיכנע למרות הקשיים. יתרה מזאת, גם לו היה חלק נכבד בהעברת המסר של ההצגה, ולדעתי הצליח ליצור הזדהות בקרב הקהל.

לירן אש בתפקיד ארטקס הסוס ואור משיח בתפקיד פלקור דרקון המזל היו טובים מאוד, והפעילו את הבובות בצורה מוצלחת ואמינה למדיי. אבנר נינו בתפקיד אינגיווק הגמד ודניאל זמורה בתפקיד אורגל הגמדה היו טובים מאוד, הוסיפו הומור, וגילמו את הדמויות בצורה מוצלחת.

אמיר שורש בתפקיד גמרוק, אשר מאיים להחריב את פנטזיה, היה מצוין, וזרע בקרב הילדים בקהל פחד. כמו כן, הפגין יכולות גבוהות במסגרת הקרב עם אטריו.

עוד משחקים בהצגה : מאור בן הרוש, אריק מורדוך, שלמה שטרית, צורי זערור, ברק חודריאן, גל בן עזרא / נגה מילשטיין, חן נוכר, שלומי לוי, טלי ביק / אפרת ליפשיץ.

סיכום : הפקת חנוכה מוצלחת עם מסר חינוכי, אשר גם מבוגרים וגם ילדים יהנו ממנה. מומלץ מאוד!