"היום בו עמדתי מלכת" הוא מחזה פרי עטו של קווין אליוט, אשר בימים אלו מועלה לראשונה בישראל בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית. המחזה תורגם ע"י עידו ריקלין בצורה טובה מאוד, תוך שימור מספר מאפיינים בשפה אשר רלוונטיים לתקופה. עם זאת, יצוין, כי המחזה רווי מילים גסות וגם העלילה עצמה אינה מתאימה לטעמי לבני 18 ומטה.

בשנות הששים הסוערות נפגשים שלושה בני נוער לאחר צהריים הרפתקני - הוראס הביישן, ג'רי הכריזמטי וג'ודי היפה. ג'רי וג'ודי רוצים זה את זה, אולם הוראס מביט מהצד ולא ברור מה הוא רוצה. שנים לאחר מכן, לאחר שג'רי וג'ודי הביאו ילד לעולם והמשיכו בדרכים נפרדות, וג'רי נפטר, נפגשים הוראס וג'ודי יחד עם ג'י, החבר הנוכחי שלה, בדירתו של הוראס.

למרות שחלפו שנים הוראס עדיין מסתגר, ביישן ומשקיף מהצד, וחייו כמו עמדו מלכת מאז אותו אחר הצהריים שנים קודם לכן. הפגישה של הוראס עם טרנס, צעיר העובד כנער ליווי, חושפת מה קרה באמת באותו אחר הצהריים אשר שינה את חייו.

המחזה בוים ע"י עידו רוזנברג המוכשר, אשר גם השתתף בה כשחקן. הצופים בהצגה נמצאים ממש בתוך אותה דירה בה מתרחשת עלילת המחזה, ואין חוצץ בין הקהל לבין הבמה, ובעיני הדבר תרם רבות לשימור העניין לאורך ההצגה. הדיאלוגים בוצעו היטב ע"י כלל השחקנים הודות להדרכה המצוינת שקיבלו מהבמאי.

היות שהדיאלוגים בוצעו היטב ונבנו מתח ועניין לאורך ההצגה, הייתי סקרן לדעת מהי הסיבה בגינה עמדו חייו של הוראס מלכת. בדיעבד, ציפיתי לחוויה משמעותית הרבה יותר, אשר זעזעה אותו באופן כזה, ולמעשה עצרה את התפתחותו. מכאן, מסקנתי היא שהמחזה אינו טוב, וסופה של העלילה אינו מאפשר השלמה עם מה שבא קודם לכן.

התפאורה שעיצב ערן עצמון הייתה יפה מאוד, ודווקא העובדה שהיא הייתה קרובה מאוד לקהל הייתה בגדר יתרון משמעותי, והדבר, כאמור, תרם ליצירת העניין בהצגה.

יובל טננבאום בתפקיד הוראס היה מעולה ונמצא על הבמה לאורך כל ההצגה. הוא הצליח לבטא היטב את היותו ביישן, מופנם, מסוגר ובעיקר שאינו שלם עם עצמו ועם מהלך חייו. במהלך ההצגה הוא מגלם את דמותו של הוראס בשתי תקופות שונות בחייו, והוא הדגיש את העובדה שלא חלו בו שינויים עם חלוף השנים מחד, ומאידך גילם מתבגר לעומת בוגר. כל זאת הוא הביא לידי ביטוי היטב הן לאורך הדיאלוגים והן בהבעות פניו ובשפת גופו, ולאחר שצפיתי בשתי הצגות בהשתתפותו, התרשמותי היא שמדובר בשחקן מוכשר מאוד.

אודליה יקיר בתפקיד ג'ודי הייתה טובה לפרקים, לעתים משחקה מעושה מדיי ואינו אמין, ולעתים הוא טוב מאוד. לטעמי, היא שיחקה בצורה טובה יותר את ג'ודי המתבגרת מאשר את ג'ודי הבוגרת.

חן נוכר בתפקיד ג'רי גילם בצורה טובה את המתבגר הכריזמטי, אשר זוכה להצלחה רבה עם המין השני, ומתרברב בחוויותיו מול חבריו ביתר פירוט.

אפי ביבי בתפקיד טרנס היה מצוין, וגם הוא גילם את הדמות בשתי תקופות שונות - האחת בתור מתבגר עבריין, אשר נפגע מחבריו של הוראס, ומתפרץ לדירתו של האחרון עם סכין מפלסטיק, והשנייה בתור נער ליווי בוגר, אשר מגיע לדירתו של הוראס, ומזהה שכבר היה בה בעבר בסיטואציה אחרת. הוא ביצע מעבר חד ומוצלח מטרנס הבטוח בעצמו אשר מנסה לפתות את הוראס, לטרנס המבוהל שנזכר לפתע באירועי העבר.

לירן אש בתפקיד ג'י, חברה הצרפתי של ג'ודי, היה מצוין, וגילם היטב את דמותו של הצרפתי אנין הטעם והטרחן, אשר הבישולים הם חייו. כמו כן, עשה שימוש מוצלח מאוד ועקבי במבטא ובשפת הגוף המתאימה.

עידו רוזנברג (בוגר מחזור מ"ג, שגם ביים את ההצגה) בתפקיד ג'ימי, בנה של ג'ודי, היה מעולה כמו בכל תפקיד שבו ראיתי אותו עד כה. הוא נכנס בקלות לנעליו של המתבגר המפוחד בן ה- 17, אשר מסוכסך עם אימו ובורח מביתו היישר אל דירתו של הוראס. ניכר כי הוא והוראס מצאו בפגישתם שפה משותפת, ונראה כי הם מבינים זה את זה היטב.

סיכום : מחזה לא טוב עם סוף שאינו מתאים, אך מומלץ לבוא ולהנות מהמשחק המצוין.