דיוה התחברה לסיון ולמירית. היא מחבקת, מנחמת ומטפלת בהן, כשצריך. מירית ומעין מתחברות ומנדות את מיכל. כמובן שהן התחברו ביחד כדי ליצור את הנידוי. לבד אף אחת לא היתה מעזה. כך יוצא שמיכל עומדת מול קבוצה, וזו בעצם בעייתה העיקרית. היא לא יצרה בריתות עדיין. האדם המנודה אינו מנודה בגלל מי שהוא ספציפית אלא בשל כך ששידר חוסר פחד, חוסר חנופה, ואין לו חברים שמגבים אותו.

 מירית מסתירה בפנינו את הנידוי, ומנסה לשדר רכות וקבלה של מיכל. היא יותר מתוחכמת ממעין, בענין זה, למרות שהיא משתפת פעולה לחלוטין עם מעין, ואולי אף היתה זו שהתסיסה אותה מלכתחילה.

מעין היא אדם שקל להתסיסו. אנחנו רגילים לצפות מבחורות יפהפיות, שהדימוי העצמי שלהן יהיה גבוה, אבל הדימוי העצמי של מעין אינו גבוה, כך שהיא תופסת הרבה אנשים סביבה כמתנשאים עליה. חישבו על אנשים שאתם מכירים במקום העבודה- מכמה מהם הייתם מצפים שהדימוי העצמי שלהם יהיה גבוה (מנהלים בכירים, לדוגמא), אבל התנהגותם היא הפוכה. מעין לא רואה את יופיה, או שאינה מייחסת לו את המשמעות שסובביה (כולל אנו) מייחסים לו, וכך גם אנשים אחרים סביבנו, לגבי כשרונותיהם.

מיכל מנסה לחזק את עצמה, בינה לבין עצמה, על ידי השוואה של עצמה אל האחרות ("אני יותר חזקה, ממירית, אסרטיבית ממנה. היא פרחולה"). החיזוק העצמי הזה לא מצליח, כי קשה לחזק את עצמך לבד. היא מנסה להתחבר לאנשים אחרים (מה שנותר זה הבנים), ומוצאת את מאיר. היא מנסה לנחם את עצמה: "מאיר סבבה. מצחיק אותי. גם אני כזאת".

גם מאיר (עקר הבית) הוא אדם שמזדהה בקלות עם עלבון, ומיכל חוברת אליו, ומצליחה להתסיס אותו, כשהיא מראה לו את מצבה.

מאיר ומיכל הם היחידים, כרגע, שמשדרים סלידה ממנהיגותה של דיוה.

כיום דיוה כבר מרגישה בטחון מסוים במקומה בשבט. במדורת השבט היא מתנהגת באסרטיביות, קובעת דברים בפסקנות, מדברת בטון שלא ניתן לערער עליו, ומתקנת את דברי סביבתה. הבנות, למעט מיכל, הן הגיבוי שלה- היא מטפלת בהן, והן נאמנות לה ללא מצרים. סביר להניח שהברית המרובעת הזו תישאר עד סוף התחרות, ותוביל אותן לשליטה בשבט. ראוי לציין שדיוה לא קיבלה את הבכורה אלא עבדה בשבילה. בתחילת הדרך היא היתה רכה ומחבקת, גם אם זריזה בקבלת החלטות, וחכמה מאד. היא עשתה צעדים רבים כדי לרכוש את אמון הבנות, ועד היום היא יוזמת התקרבויות לאנשים שונים בשבט, כמו ההתקרבות לאופיר. שימו לב, שהיא לא מתעסקת בעניין מיכל- היא לא נכנסת לזה, לטוב ולרע. היא כמו הבוס, שלא מטפל בעובד הדחוי.

בשבט השני-

בעיני גל מוצאת חן התנהגותה הלא אמינה של אפרת, ובעיני אריק, בפרק הקודם מצא חן השקרים שהמציאה נסרין.

אחרי שניצח את הברית המחומשת, גל חש שעלבונו התפוגג ומעמדו עלה. הוא מרגיש חזק יותר, כי אנשים נתנו בו את אמונם, והוא הצליח להוביל מהלך. כתוצאה מתחושה זו, שלא היתה לו קודם, הוא מרגיש כעת שהוא מסוגל ליזום שיחה עם הברית המשולשת, שנותרה. תחושה של כח מובילה לשידור בטחון, והחבר'ה הצעירים מקשיבים לו ומתרשמים ממנו עמוקות. בשבקין האמוציונאלי נכבש על ידי גל, ומשכנע את גיא לתת בו אמון. ראוי לציין שגיא מושפע תמיד מבשבקין ולא ההפך.

הנסיונות של בשבקין לעלוב בנסרין נובעים מתחושתו שהיא ניצחה אותו, ולא מתוך הגזענות, לכאורה, שלו. בסתר לבו הוא מתחיל להעריך אותה, אבל היא לא מסוגלת לראות זאת.

גל ואפרת מאד דומיננטים בשבט. אפרת הפכה לאדם הכי דומיננטי בשבט- היא מועילה מאד במטלות (הצליחה לסדר יפה את הפאזל ולהציל את המשימה), מבשלת הכי טוב, חיבלה בברית המחומשת ותרמה להדחה של אירית.

היא גם משווקת את עצמה כמי שהולכת עד הסוף, וזו בעצם הסיבה שאמרה מה שאמרה בפני השבט השני (שהיה מאד חשוב לה שלא יזכו באבן האש). כל זאת על מנת למצב את עצמה גבוה בשבטה שלה. הדברים הללו נאמרו כדי שהשבט שלה ישמע את זה, לא השבט השני. הסיטואציה בה השבט השני היה, היא רק תפאורה להשגת הרושם על השבט שלה.

שתהיה צפיה נעימה הערב!

בברכה,

עַדית ג'אנה- ייעוץ ארגוני

ייעוץ להתמודדות עם אנשים שמקשים עלינו

jane38@nana.co.il