אני ממהר לקבוע, כי השאלה, מי רצח את קסטנר, היא רטורית בלבד! אין כל ספק, כי זאב אקשטיין היה זה שירה את הירייה שהרגה את קסטנר והאיש אף נידון על פשעו למאסר עולם. הסיבה להצגת שאלה היפותטית זאת היא, כי אתמול בלילה נוכחתי בסינמטק בבכורה התל אביבית של סרטה התיעודי של הבמאית הקנדית גיילן רוס "להרוג את קסטנר" והרוצח, שניתן לו תפקיד מרכזי מדי בסרט ולא גילה כל סימן לחרטה, העלה רעיון דמיוני זה - המזכיר את התיאוריות על קנוניה ברצח קנדי - כי מתנקש עלום אחר ירה את הכדור שפגע בקסטנר.

הסרט הוא חזק מאד, דרמטי ומטלטל ואני שמח, כי למרות עייפותי הרבה, שכנעתי את עצמי ללכת לראותו. אף מי שאין להם קשר כלשהוא עם שואת יהודי הונגריה, היו מרותקים אל המסך במשך כל זמן הצגתו ולמרות שהיא הסתיימה אחר חצות, רוב הקהל נשאר יושב במקומו והשתתף באופן פעיל, אם בשאלות ואם בקריאות ביניים, בדיון שהתקיים אחריה. גם בדרך הביתה המשכנו עם בת זוגתי לדוש בשאלות שעורר בנו הסרט, בלילה התקשיתי להירדם והערב, בהזדמנות הראשונה, התיישבתי לפני צג המחשב וניסיתי לרשום את אשר עבר בראשי.

לדעתי וגם לדעתם של המשתתפים האחרים בקהל, חולשתה היחידה כמעט של היצירה, כי לרוצח ניתנה במה כה נרחבת והמצלמה התעכבה מספר פעמים במשך דקות ארוכות בצילומי תקריב כמו פורנוגראפיים, על פניו המחוספסות של אקשטיין.

משפחתו של ד"ר ישראל קסטנר ובראשה בתו, ז'וז'י, נכדתו מירב מיכאלי ונכדות ובני דודים אחרים, הם הכוח המניע העיקרי של הסרט. הם ממשיכים את מלחמתו של האיש שיצא להגנת שמו הטוב ובעקבות הברית הבלתי קדושה בין עורך דין ימני צעיר ואמביציוזי, שמואל תמיר ועיתונאי רודף סנסציה ותאב פרסום, אורי אבנרי, הפך לנאשם. משפחתו המלוכדת הופכת כל אבן, עד כדי מפגש פנים אל פנים עם הרוצח, כדי לרדת לחקר האמת ולהקים בארץ יד לזכרו. האיש קסטנר, שלא פחד לנהל מו"מ פנים אל פנים עם האיש שעצם אזכור שמו בהונגריה עורר חלחלה, הציל לא רק את 1684 נוסעי הרכבת הנקראת על שמו, אבל גם כ-21 אלף יהודים נוספים, שבמקום להישלח למחנה השמדה, נלקחו לעבודות כפייה במחנה שטרסהוף ליד וינה.

בין המשתתפים הנוספים בסרט היו אורי אבנרי עצמו, שטען, כי קסטנר עמד למסור לו הצהרה דרמטית כלשהי, אבל ידידיו מנעו זאת ממנו; בנו של שמואל תמיר שהגן על מסע הצלב של אביו; הפרופ' דינה פורת, ראש המכון לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת ת"א, שגלתה פרטים חדשים (עבורי) על התקופה שאחר כיבוש הונגריה על-ידי הגרמנים; טומי לפיד, ידידו האישי של ד"ר קסטנר, שתיאר את האיש כאדם חיובי; ניצולי 'רכבת קסטנר' שיצאו כמובן בשבחו, מלבד האיש שבלט בהם לשלילה, הרב יואל טייטלבאום, מייסד חסידות סאטמר שהצהיר, כי הקדוש ברוך הוא שהצילו ולא קסטנר; חוקרת באוניברסיטה ששמה לא זכור לי, ששפכה אור על כמה פרטים חשובים מהתנהלותו של קסטנר; מנהלי המוזיאון ליהדות הדוברת הונגרית בצפת; מנהל יד ושם ועוד.

הבמאית לא הביעה את דעתה האישית על פרשת קסטנר, אבל בסרט רמזים רבים לגבי קונספירציה מאחורי הקלעים ולכך, כי באותה מידה שהימין בחר בד"ר קסטנר כמייצג את ממסד מפא"י המושחת, בחרו מנהיגי ממסד זה, בן גוריון ואחרים, בקסטנר כשעיר לעזאזל, שקורבנו יאפשר להם לשרוד. נושא המתנקש הנוסף שהזכרתי והלחץ לא להעיד, שהופעל על ניצולים שרצו להעיד לטובת האיש שהוציאם מהתופת, הם רק קצה הקרחון. נראה, כי עדיין יש בפרשה פרטים עלומים אחדים.

כידוע, המהפך במשפט לרעת המתלונן חל כאשר קסטנר הכחיש, כי הגן על פושעים נאציים ושמואל תמיר שלף ארנבת מן הכובע בצורת מסמך בחתימת קסטנר לטובת קולונל הס.ס. קורט בכר. קסטנר היה אדם מבריק. מדוע הכחיש עובדה שהצהיר עליה שנים אחדות לפני-כן בכתב לשר בממשלת ישראל? בסרט נרמז, כי ציפה לכך, כי מישהו מהממשלה ינקוט צעד כלשהו לטובתו. רמז נוסף לקיומה לכאורה של קנוניה כזאת, הייתה החנינה שניתנה אחר שבע שנים בלבד לזאב אקשטיין ושותפו לרצח, דן שמר.

אולם הסינמטק היה מלא מפה לפה. בין הנוכחים בלטה משפחת קסטנר. הקהל הודה לבמאית על עבודתה במחיאות כפיים. בדיון שהתקיים אחר הצגת הסרט השתתפו לצד הבמאית, גם הפרופ' דינה פורת ואורי אבנרי שדבריו הופרעו בקריאות ביניים רבות. אחת הטענות הייתה כאמור נגד הבמה שניתנה לרוצח בסרט. בשיחות ביניהם אנשים תהו, אם בעתיד תינתן גם ליגאל עמיר במה דומה. גם אני תרמתי את חלקי הצנוע. הודיתי לבמאית על הערב הבלתי נשכח וסיפרתי, כי רק מהסרט נודע לי מה עלה בגורלו של ידיד ילדותי, אירשאי, שנעלם לפתע מהבית בו התגוררנו. ידעתי ששרד את המלחמה ואחריה היגר לאוסטרליה, שם הפך לגרפיקאי ידוע, אבל עד אתמול לא ידעתי, כי גם הוא היה אחד מניצולי 'הרכבת'.

לא התייחסתי לדמותו של ד"ר קסטנר, אותו לא הכרתי ואשר היה בסך הכול מנהיג התנועה הציונית, גורם בטל בשישים ביהדות הונגריה באותה התקופה, אבל טענתי נגד מנהיגות יהדות הונגריה כולה, שהסתירה את העומד להתרחש מפני ההמונים.

עד להשתלטות הגרמנית על הונגריה, עמד לרשותה של היהדות באותה ארץ כוח עצום ומשאבים רבים. היא שלטה לא רק על חלקים נכבדים של התעשייה, אבל גם על העיתונות ברובה. אני הייתי בן 13 באותה התקופה, חבר בתנועת נוער, גרנו בבודפשט ואני יכול להעיד, כי איש ממכריי לא שמע על מחנות המוות. באפריל 1944 נרשמו מפיהם של רודולף וורבה ואלפרד ווצלר, שהצליחו לברוח ממחנה ההשמדה, "הפרוטוקולים של אושוויץ", בו הם מדווחים על הרצח ההמוני במחנות ותאי הגזים. דו"חות אלה הגיעו לידי ההנהגה היהודית בהונגריה כבר במאי, עוד לפני תחילת הגירושים ההמוניים. אם מנהיגי היהדות היו מידעים את קהילתם על כוונות הגרמנים, יתכן והייתה קמה פאניקה היסטרית, אבל אפילו תרחיש כזה, היה מקשה על מכונת הגירוש המשומנת היטב לפעול והיהודים לא היו עולים על רכבות הגירוש כצאן לטבח. יתכן אפילו, כי הייתה מתחוללת התקוממות דומה לזאת של וורשה. אחר הכול, לרשות יהודי הונגריה עמדו אמצעים רבים יותר מאשר לרשות היהודים המנותקים מן העולם החיצוני בגטו וורשה ובחודשים הראשונים אחר הכיבוש הגרמני, הם עדיין חיו בבתיהם ולא בגטאות. גם מספרם היה רב יותר. בבודפשט בלבד גרו כמה מאות אלפי יהודים.     

נראה, כי פרשת קסטנר שהסעירה את המדינה בשנות החמישים, לא תמה עדיין והוויכוח יגלוש גם לדורות הבאים. לא רק בני משפחתו, או ניצולי שואה כמוני, מעוניינים בכך והשאלה איננה רק אם קסטנר היה גיבור שבזכותו ניצלו חייהם של יותר משני ריבוא מבני עמנו (שכפי שאמר מן דהו אתמול, צאצאיהם כיום היו יכולים למלא אצטדיון), או לחליפין, לפי פסיקתו של השופט בנימין הלוי (שבית המשפט העליון הפך אותה אח"כ) "מכר את נשמתו לשטן"? השאלה היא מי יהיו גיבורינו וע"ש מי יקראו רחובות וכיכרות בארצנו? האם רק המוצנחים אחרי קווי האויב, הנלחמים עד הכדור האחרון בקרב חסר סיכוי, המסתערים בחירוף נפש על האויב, או אפילו זורקים את עצמם על רימון חי ומצילים את חיי חבריהם? או שנכתיר כגיבורים גם את אלה הפועלים בשקט מאחורי הקלעים ומצילים בסופו של חשבון את חייהם של אנשים רבים יותר.

אני מחזק את ידם של חיילי צבא הגנה לישראל, אשר ברגע זה ממש מגנים על ביטחוננו, על בתינו, על עתידנו, נלחמים נגד אויב אכזרי שאינו חס אפילו על אזרחיו, ילדיו שלו ומוכנים בכל רגע להקריב למען מדינתם את היקר ביותר: את חייהם, אבל בעיניי יהיה הגיבור האמיתי, שאני מקווה, כי ייזכר לטובה לאורך דורות ולא יושמץ על כך, כי ניהל מו"מ עם השטן, זה שיביא לנו ולילדינו שלום בר קיימא, כדי שלא נצטרך יותר לצאת למלחמות מדי כמה שנים ולהקריב את חיי מיטב בנינו על הגנת המולדת וישראל תפרח ותפתח ותהיה אור לגויים.