מאת: נדב שטריימר

קצת קשה לי לכתוב ביקורת על האלבום החדש של אסף אמדורסקי, משום שמאז ומתמיד התמסרתי לחלוטין לכל שביב של יצירה שהוציא תחת ידיו. בין אם זה אלבומים משלו, שירים שכתב והפיק לאחרים (והיו הרבה כאלה לאורך הדרך) ועד לפסקולי סרטים או סתם הופעות אורח בתכניות טלויזיה (טוב, אולי דווקא מכאלה כדאי להתעלם). אמדורסקי, שהיה ונשאר סוג של תו תקן להפקה מקצועית ומוצלחת, טומן את ידו בין הרוק-לפופ, אבל בשנים האחרונות התמקד בעיקר באלקטרוניקה. תו התקן הזה הפך אותו לאחד מהמלחינים והמפיקים המוערכים בארץ.

 
אלבומי הבכורה שלו משנות התשעים, בזמן שלאחר פירוק תערובת אסקורט התאפיינו בעיקר בכתיבה רגישה והפקת פסנתר רגישה עוד יותר. היכולת הזו לכתוב שירים יפים, קיבלה משמעות חדשה לגמרי באלבום המופת ששיחרר לקראת סוף המילניום, "מנועים שקטים". הדיסק הנ"ל היה, ונשאר עד היום לאחד מהדיסקים היפים ביותר ששוחררו בארץ מאז ומתמיד. אמדורסקי יצר באלבום אחד סטנדרט חדש להפקות אלקטרוניות, שילב טקסטים עמוקים עם ביטים ממוחשבים והתמיד בסטנדרט נוקשה מאז.

אחת הנקודות היחידות שמכתימות את הרזומה האיכותי הזה הוא ללא ספק אלבומו הלפני אחרון. "קדימה אחורה", אלבום המחווה ללהיטי האייטיז שהיוו לו השראה התגלה להיות (לאחר המתנה ארוכה לחומר חדש) כיצירה מביכה בעיקר. הטיפול החדש שנתן לקלאסיקות ישראליות משנות השמונים לא עמדו באותה רמה כמו שאר אלבומיו (בעיקר כנראה, שלא היה אחראי על המילים או הלחנים), רוב ההפקה הייתה טרחנית והאלבום עצמו נחשב לכישלון אמנותי ומסחרי כאחד.

 
אבל הנה אני ניצב היום בשנת 2008 עם אלבום חדש של אמדורסקי ביד, ואחרי מספר לא מועט של האזנות אני יכול להגיד באופן כמעט מוחלט. המלך חזר. "הרי את", אלבום הסולו הרביעי של א.א הוא לא פחות מיצירת רוק-אלקטרוני מושלמת.

בתור קונספט בחר להתמקד אמדורסקי בעיקר במוטיב הפרידה, בין אם זה מאביו בשיר "יש לך מקום", שניחן בהפקה אלקטרונית מדהימה (שימו לב לקיר הבטון המתכתי שמציף אותו לקראת האמצע), או אם זו פרידה מאשתו מיכל בבלדה הנוגה "בראשית" (שיר הפרידה הכי טוב לפחות מאז "אוהבת אותך עוזבת אותך" שכתב שלום חנוך לדפנה ארמוני באותו הנושא בדיוק). "מהסוף להתחלה" מתאפיין בנגיעות של סבנטיז עם טאצ'ים של מוסיקת פורנו, אבל יכול להישמע בקלות כמו שיר מאלבום של אייר.

 
בינהם סוכריות פופ מושלמות כמו "גולשים" או "נוגעת בחלום". בגדול האלבום החדש של אמדורסקי מאוד נקי, ההפקה המהוקצעת מורכבת בעיקר מתכנותים יחד עם גיטרות חשמליות ובאס. כאשר אמדורסקי- אשף בתפקידו עושה בחכמה ומכניס שטאנצים קטנים בין לבין (שימו לב לתיפופי המקצב בשיר "סיני") מצליחה לרגש ולהרגיש כמו תל אביב בחורף אפרורי. הסאונד של האלבום שנע בין האלקטרו-צ'יל עם ניחוחות של אייטיז. ועם משפטים כמו "הימים זורמים/גם בנפש גם בגוף/ מתקרבים למה שרצינו להיות/ כשנהיה גדולים" שמסוגלים לתפוס בלי שום הכנה מוקדמת.

האלבום שמגיע גם בגרסא כפולה וכולל בתוכו דיסק בונוס שמכיל את "סיני" ו-"יש לך מקום" בגרסאות אקוסטיות וכן את הסינגל "ביחד" היפייפה שלא זכה להיכנס לאלבום בחיתוך סופי. שלושת השירים האלה הם סיבה מספיק טובה להשיג את הדיסק הכפול.

 
בנקודה התחתונה "הרי את" הוא עוד מאסטרפיס שעבר תחת ידי הזהב של אסף אמדורסקי. אלבום שממצב אותו כאחד היוצרים הגדולים בדורו. הדיסק החדש עומד באותה הרמה שקבע לעצמו בשני העשורים האחרונים. מעולה מעולה מעולה.

לאתר הסקיצה פלוס