לא כל תיאטרון מקצועי וגדול בישראל יכול להרשות לעצמו להכין ולהעלות שתי הצגות שיקספיריות במקביל ועל אחת כמה וכמה בית ספר. בית צבי עושה זאת בכבוד.  

כהצגה ראשונה מתוך השתיים ראיתי את "סוף טוב הכל טוב" קומדיה לא כל כך מפורסמת ומוצגת שלו. התוכן פשוט. בת העם-הלנה-ענבל איצקוביץ רוצה להנשא לרוזן-ברטראם-אפי ביבי שאינו חושק בה כלל. אומר הוא עליה-"הנה הקולר שלי" לאחר שהיא מצילה את המלך החולה-רועי גרין  הוא מבטיח לה שתוכל להנשא לכל מי שהיא תרצה. בתחבולה היא מוציאה מברטראם את טבעת המשפחתית ומקיימת יחסים איתו מבלי שהוא הבחין שזו היא. באין ברירה הסוף טוב.  

קומדיה זו כנראה מקורה ההתחלתי בסיפור מאת בוקאציו. אמנם המחזה מוגדר כקומדיה אך אין בתוכנו דברים מהם קהל הצופים יכול לצחוק הרבה או לחייך. אם הוא עושה זאת לפעמים זה בזכות משחקם המסוגנן הטוב וההומוריסטי של חלק מהמשתתפים הרבים. לא אתעכב על המחזה עצמו אלא על מרכיבי ההפקה ומשחק חלק מהשחקנים בלבד.  

ביים את המחזה מיטקו בוז'קוב. יש בו סצינות יפות מאוד, קלילות והכל בטוב טעם וחן אך טוב היה עושה הבמאי לו השתמש רבות במספריים, דבר שהיה עושה את ההצגה מרוכזת יותר, קומפקטית יותר , ברורה יותר וללא סירבולים מיותרים. התפאורה -סשה ליסיאנסקי קלה מאוד, אוורירית, מורכבת מלוחות עץ וצילומי מפות וארמונות המלך. היא נאה ביותר, יפה ומשאירה את הבמה עם שטח רב להתרחשויות. התלבושות נאות מאוד ומושקעות-יהודית אהרון. התאורה במקום הנכון ומשרתת היטב את הסצינות השונות.

התרגום -דודי פרנס טוב ונשמע היטב אך הפריע לי, שלא באשמת המתרגם כמובן, הקול הרם, הצעקני לפעמים של רוב המשתתפים. יתכן ועוצמה כזו היתה מוצדקת לו ההופעה היתה נערכת באולם ענק אך לא באולם "בית צבי"במידותיו היום. רבים המשתתפים. הם משחקים היטב ומגלמים את הטיפוסים השונים בכשרון רב. אציין כמה מהם.  

פארול -גיל וייס ולאבאש- אריאל קוזלובסקי משחקים בקומדיה. הם הבינו זאת היטב ומשחקים בהתאם. הם הכניסו קצת רוח חיים , שובבות, שמחה עליזה , פרחחות וקלות דעת עדינה וחכמה, הומור וצורך בחיוך בכל רגע שנמצאו על הבמה. משחקם היה מדוד היטב ולא הגזימו בליצנות זולה. תענוג היה לראותם בתפקידם. מלך צרפת-רועי גרין היה טוב מאוד הן בתחילת המחזה כחולה והן בהמשכו כאשר הבריא. יש לציין את ההיגוי הטוב של אריאל ורועי. כל מילה נשמעה היטב וברור.  

אפי ביבי היה טוב אך העדפתי את משחקו בתפקידיו הקודמים. תמר גייסט כרוזנת, ירדן קליין כדיאנה וענבל איצקוביץ כהלנה היו טובות אך האחרונה נשמעה לי פעמים מספר כמדקלמת את הטקסט.  

לראות או לא לראות: הפעם המלצתי חמה פחות מהמלצתי על "היום ה24" המוצג במקביל באולם אחר.