אני לא יודע מה אתם חשים לנוכח המערכה הנוכחית של השרדות, אבל לפני שאהפוך להיות ציני כדרכי , אני חייב לומר, "עד כאן אני נהנה ובגדול". אני לא יודע, יתכן וזאת המלחמה העזתית שקצתי מצפות בה, כאילו היתה זאת אולטימציה תקשורתית עבור צופינו.  - נכון גם שם (להבדיל) זאת השרדות, כואבת, רוויית דם אש ותמרות עשן מאד אמוציונאלית, המלמדת משהו על ארצנו הקטנטונת לאורך ציר הזמן, המשננת שנון וחזור את הסיסמא הנצחית כמעט "שנית מצדה לא תפול".

לחזור פתאום ל"מלחמות מסוג אחר", זה רענון מחייה נפשות על המרקע והפעם בלי מוסה המלצר המתייסר, דן תחמנו הנחמדון ונעמה המייבבת. כאן רואים יצרים אמתיים של בני-אדם ברגעי משבר ולחץ, אמוצייות מתפרצות לכל עבר, סודות ששומעים למרחק קילומטרים, בכי, צחוק,  כמו שצריך, רק שלא ילכו מכות. בינתיים הכל על פני המים. פחות תיחמונים, יותר שונאים ואוהבים, מה שחשוב בעסק הזה, תפאורה אמיתית של פגעי טבע, פציעות נשיכות ואינתפאד'ות זוטא וכנראה שהדחת נסרין היתה רק אינתפאד'ה

ראשונה.

 אני מניח שידידנו רייפ ומפיקיו באמת עשו הרבה שעורי בית, כי הסצנות עכשיו הן הרבה יותר אמיתיות וגם פחות נכנכיות.

אני לא יודע אם את הגברים ב'עסק' הזה נבחרו בקפידה אבל הנשים כאן נבחרו אחת אחת, כל אשה וה"פוזה" שלה, רובן בעלות מזג סוער ואימפולסיביות ובעיקר חתיכות סקסיות, לעומת ה"ברלות" שמביאים האמריקאים ושות', הכוכבות שלנו "פצצות זרחן". אגב שיקול נכון,  שמוסיף המון לאקשיין, לכעסים, הקנאות וה"חשבונות" בעיקר בין הנשים, וכולן נראות כאילו 'טבולה ראסה' (למרות הבדלי הגילים ופערי האסכולות).

אמש על הקורה בבריכת הבוץ נטלו הבנות את שרביט ההובלה ודוקא במקצוע כל-כך גברי, שבמידה והיה מתפתח אחרת, היה גם שובניסטי במידת מה, אבל הגברברות לא נתנו לזה לקרות "אללה יחליהון". אני מוחא כפיים לבמוי ובעיקר לצילום, מאבקי העיניים והגוף על שריריו חדורי קרב ו"שנאה תחרותית", יצרו מצג סקסאקזוטי מצויין, מתח ורגשות. טוב מאד! - אחרי כל ה'אחים הגדולים' שהרדימו את כל המדינה אבל הטראנד חייב לצפות בהם - אני מאחל לתכנית להמשיך כך, זה מתחיל להיות מעניין.