המחזה "סוף טוב הכל טוב" הוא מחזה פרי עטו של גדול המחזאים, וויליאם שייקספיר, אשר ככל הנראה נכתב בשנותיו המאוחרות יחסית. זוהי קומדיה, אולם לאורך ההצגה אין צחוק מתמשך מצד הקהל, אלא רגעים קומיים מבודדים יחסית, דבר אשר מאפיין את רוב הקומדיות שכתב.

במרכז העלילה עומדת הלנה, נערה שאפתנית, חריפה ואמיצה ממעמד נמוך, אשר מתייתמת מאביה והופכת לבת חסותה של רוזנת רוסיון. היא מתאהבת בברטראם, בנה של הרוזנת, אולם הוא אינו מעוניין בה ואף סולד ממנה. יחד עם זאת, היא אינה מאפשרת לדבר לעמוד בדרכה להשגת המטרה - נישואין לברטראם, גם במחיר של ויתור על כבודה. המסע של הלנה אחרי ברטראם יוצר מפגשים עם טיפוסים ססגוניים, חלקם אצילים וחלקם מפוקפקים. בסופו של דבר, אולי בעזרת הגורל, הכל מסתדר לטובה.

התרגום של דורי פרנס למחזה מצוין, קליט, שנון וזורם היטב. למרות הטענה הרווחת לפיה יש להפוך תרגומים לבני זמננו, אני סבור שהמתרגם הצליח להישאר נאמן לטקסט המקורי, ועם זאת לבצע את ההתאמות הנדרשות לשפה העברית.

את ההצגה ביים מיטקו בוזקוב, אשר ביים לאחרונה גם את ההצגה "בל אמי" אשר הועלתה אף היא ע"י תלמידי השנה השלישית בבית צבי. לטעמי הבימוי לוקה בחסר, שכן אינו מקורי ואינו שומר על עניין לכל אורך ההצגה. אינני סבור שהשחקנים קיבלו הדרכה טובה, היות שחומרים מסוג זה דינם להישמע כדקלומים אם השחקן אינו מבין היטב את מהותם, משימה שכמובן, מוטלת בראש ובראשונה על הבמאי. המערכה הראשונה הייתה חסרת קצב במידה מסוימת, אולם במערכה השנייה חל שיפור ניכר, אם כי לעתים היה צורך בפאוזות על מנת שהקהל יוכל להבין את הטקסט. יצוין, כי הרקע מבחינת התפאורה היה מינימלי יחסית, והדגש הושם בתלבושות. לסיכומו של עניין, נראה כי היה מקום לעבודה נוספת.

התפאורה שעוצבה ע"י סשה ליסיאנסקי הייתה מקורית ויפה - קורות עץ עליהן תלויות מפות עתיקות, ואפשרה לשחקנים גמישות ביצירת מצבים במקומות שונים. התלבושות שעיצבה יהודית אהרון היו יפהפיות, ובהחלט התאימו לתקופה המתוארת במחזה וכן לנפשות הפועלות. כמו כן, התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה יפה, והשתלבה היטב בסיטואציות השונות.

ענבל איצקוביץ' בתפקיד הלנה הייתה טובה לפרקים, אולם הפריע לי שלמעשה היא הדמות המרכזית במחזה, והדבר לא בא לידי ביטוי על הבמה. הבעות פניה היו מוגזמות לעתים, והביעו פליאה מסוימת שלא התאימה לסיטואציה, מה גם שלאורך ההצגה חשתי שהיא מדקלמת את הטקסט, ולא באמת מבינה את משמעותו.

אפי ביבי בתפקיד ברטראם היה מצוין, והוא הצליח לשקף בהצלחה את יהירותו של ברטראם, את עמידתו הזקופה והגאה, את הגינונים המתאימים ואת האינטונציות הנכונות. בעיני התמונה בה הוא מפתה את דיאנה, תושבת פירנצה, הוא הצליח להביא לידי ביטוי את כישוריו הקומיים בהצלחה. אמנם תפקידו זה דומה מאוד לתפקידו בהצגה "בל אמי", שאף הוא עוסק בחברה הפריזאית כמה מאות לאחור, אך לתחושתי הדמיון בין הדמויות ובין התקופות מחייב זאת. לאחר שצפיתי בו בתפקיד שונה בהצגה "היום בו עמדתי מלכת", נראה כי הוא מסוגל גם להביא לידי ביטוי איכויות נוספות שאינן בגדר טייפ קאסט.

בעיני מי שבלט ביותר בהצגה היה גיל וייס בתפקיד פארול, אשר יצר דמות קומית שהיא למעשה קריקטורה של ממש, מצד אחד מתנשא ואפילו סנוב ומצד שני פחדן אשר ממהר לוותר על עקרונותיו. הוא היה עקבי לחלוטין בתנועות הגוף, בהבעות הפנים ובאינטונציה עד לפרטים הקטנים, והרגעים שבהם עמד על הבמה היו הרגעים הקומיים המוצלחים ביותר. יצוין, כי הוא הצליח לעשות זאת באופן מעודן ומדויק, ולא כבידור להמונים, ובכך בעיני הערך המוסף.

אריאל קוזלובסקי בתפקיד לאבאש, משרתה של הרוזנת של רוסיון, הוסיף מימד ציני וסרקסטי, וגילם דמות של שוטה שתיין מחד, ושל בעל חוכמת חיים מאידך. למעשה, הוא איש חצר אשר מודע לכל המתרחש סביבו, אך פרט לקהל איש מסובביו אינו מבחין בכך.

שני שחקנים נוספים שבלטו לדעתי היו אלעד מזרחי בתפקיד לאפה ודודי גזית בתפקיד רינאלדו שהיה בולט למרות תפקיד המשנה, ואף הוא גילם דמות מעניינת ומשעשעת.

עוד משחקים בהצגה : תמר גייסט (הרוזנת של רוסיון), רועי גרין (מלך צרפת), ירדן קליין (דיאנה), רוני כהן (האלמנה קפילט מפירנצה), אורטל צור (מריאנה), ליאור בן שושן (דוכס פירנצה), צורי זערור (אציל / קצין), חן נוכר (אציל / קצין), ליאור טמיר (חייל צרפתי), רשף שדדי (חייל צרפתי), גיא עקיבא, רועי פרלינג וטל דנינו.

סיכום : סוף טוב, הכל --- קצת פחות. חלק מהשחקנים מצוינים, אך בימוי טוב יותר היה מביא לתוצאה מוצלחת יותר.

התמונה מתוך אתר בית צבי.