"מעשיית חורף" הוא אחד ממחזותיו המאוחרים של וויליאם שייקספיר, לכאורה דרמה פסיכולוגית אשר הופכת לקומדיה רומנטית, כאשר הזמן מקשר ביניהן. הפקה זו עולה בימים אלו בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית, במקביל למחזה נוסף מאת וויליאם שייקספיר - "סוף טוב הכל טוב".

לאונטס, שליט סיציליה, מאשים בבגידה את אישתו האהובה, הרמיונה, ואת ידיד נעוריו, שליט בוהמיה, פוליקסנס. הוא יוצא למסע אכזרי של נקמה, אשר מוביל למותה לכאורה של אישתו ולמות בנו בעקבות הצער. כמו כן, הבת שהרתה לו, פרדיטה, מוצאת את עצמה גדלה בחסות רועי צאן ולא בחסות אביה אשר מתכחש לה בעקבות חשדותיו. עם חלוף הזמן בנו של שליט בוהמיה מתאהב בפרדיטה, ושניהם מוצאים את עצמם בדרכם חזרה לסיציליה, אל הסוף הטוב.

המחזה תורגם בצורה טובה מאוד ע"י דורי פרנס, וגם המוסיקה המקורית עבור ההצגה נכתבה על ידו והתאימה לתמונות השונות.

ביים את ההצגה יגאל זקס, אשר בחר בהתאמת המחזה לתקופה מודרנית יותר, ובחר להשתמש באביזרים שונים ועכשוויים. במידה מסוימת הדבר משקף את הרלוונטיות של המחזה גם לימינו, אולם לטעמי היה עדיף לא לעשות התאמה זו. ניכר כי השחקנים קיבלו מהבמאי הדרכה טובה, חלקם הבינו היטב את הטקסט ולא דקלמו אותו.

התפאורה שעוצבה ע"י זאב לוי מינמלית למדי ומשתנה בין המערכות, פרט לפינה אחת על הבמה. התלבושות שעיצבה קארין דוד היו יפות, אם כי אני מעדיף את התלבושות הגרנדיוזיות בקלאסיקות מסוג זה. ללא ספק הן התאימו לאופי ההצגה אשר הוכתב ע"י הבמאי.

בהצגה משתתפים שחקנים רבים, ואציין את חלקם - אור משיח מגלם את הזמן, ולמעשה הוא נמצא על הבמה לכל אורך ההצגה, מעין מנחה. הוא מקשר בין החלקים השונים של ההצגה, שר, מנגן בפסנתר והוא עושה זאת היטב, מה גם שהדבר קשה יחסית, שכן הוא נמצא על הבמה, ובחלק מההצגה על תקן צופה בלבד.

מוטי סוויסה בתפקיד לאונטס היה טוב, ובין המערכות עובר עליו שינוי משמעותי - משליט עריץ ואכזרי משהו הוא הופך להיות אדם אשר יעשה הכל כדי לכפר על העוול שגרם לאישתו, לבתו ולבנו. הפריע לי שבחלק מהזמן עמד קפוא ודקלם את הטקסט, ובמערכה הראשונה מצאתי את המשחק שלו משכנע יותר.

אפרת אשוש בתפקיד הרמיונה לא הייתה טובה לטעמי, ולא הצליחה לבנות דמות אמינה ומשכנעת. לצדה משחקת גם נגה פרידמן בתפקיד זה, ולאור העובדה שצפיתי בה בהצגה אחרת, אני מעריך שהייתה מגלמת את התפקיד טוב מאוד.

מיכל כחלון בתפקיד פאולינה הייתה מלאת נוכחות על הבמה, וללא ספק היא מצליחה ליצור קווי אופי של אישה תקיפה והחלטית, אשר אינה חוששת מלומר בפניו של המלך את אשר על לבה. בסוף ההצגה מתברר שהיא אחראית ל"מותה" של המלכה, והיא מקדמת את הסוף הטוב של ההצגה. עם זאת, התרשמתי שהיא צועקת ללא צורך בכך, והיה ניתן בעיני להביע את הזעם בצורה שאינה צעקנית.

ברק חודריאן בתפקיד אוטוליקוס מגלם למעשה את תפקיד הליצן גונב הארנקים, אך לדעתי גילם את התפקיד באופן מוגזם. יש יאמרו שזוהי הדמות, אך בעיני היה ניתן לעשות זאת במינון נמוך יותר בדגש על המבטא. לצערי, תחושתי הייתה שאני צופה בסרט בורקס, דבר שיכול להיות מצוין, אך בעיניי לא מתאים במקרה הנוכחי.

בלט לחיוב אריק מורדוך בתפקיד בנו של רועה הצאן, כאן דווקא השימוש במבטא היה מצוין, במינון הנכון ואפילו המדויק. גם סטס אופניביץ' בתפקיד הרועה היה טוב מאוד, וגילם את הדמות היטב. כמו כן, זיו פלג בתפקיד פוליקסנס שליט בוהמיה היה טוב מאוד, מלא נוכחות וכריזמה על הבמה.

עוד משתתפים בהצגה : לאוניד שניידרמן, בן יפת, שלומי לוי, אבנר נינו, מאור בן הרוש, דניאל מושס, פיסי שטיגליץ, נגה פרידמן, גל בן עזרא, קרן סולקין, יעל גרוס, עידן בורלס ולירן קנטרוביץ'.

סיכום : לצערי הפעם התאכזבתי, בעיקר לאור העובדה שהמשחק לא היה טוב מספיק.