חוזר אני כעת ממשכן אמנויות הבמה בו הוצגה על ידי האופרה הישראלית הצגת הבכורה של האופרה "מפיסטופלה"מאת אריגו בויטו וממהר לכתוב כדי שהקוראים יספיקו בבקר למהר ולרכוש כרטיסים, אם עדיין ישארו. זאת הפקה מרשימה מכל הבחינות. אופרה מעולה עם מוסיקה נהדרת, ערבה מאוד לאוזן למרות שאין בה אריות מפורסמות ששומעים לעתים קרובות. יש בהפקה תלבושות מקסימות בשלל צבעים, מקהלה שמימית "בשמיים" סולנים טובים מאוד ובימוי אלגנטי, מבריק, מרתק.  

המנצח עומר מ. ולבר שנכנס לתפקידו כשבועיים לפני הבכורה בלבד בגלל חזרתו לארצו של המנצח האורח מאיטליה סטפנלי עקב המלחמה, התעלה על עצמו. הוא הוביל את התזמורת ויחד עמה את כל האופרה ביד רמה ובוטחת. כל רמ"ח איבריו לקחו חלק בניצוח. בתנועות ניצוח רחבות הבעתיות ביותר אפשר היה לו התבוננת בידיים, בפנים, ובגוף הנוטה קדימה להרגיש את המוסיקה מבלי לשמעה. היתה זו הפקה מהפנטת שתזכר, לדעתי, כאחד משיאי הפקות האופרה.   

בויטו זכור לנו לא כל כך בגלל אופרה מצוינת זו אלא בזכות היותו כותב הליברית לג'וקונדה מאת פונקיאלי ואותלו ופאלסטאף מאת ורדי. כאשר הועלתה מפיסטופלה לראשונה היא נכשלה כשלון בולט. היו סיבות רבות לכך. היא ערכה מעל 5 וחצי שעות, הסולנים לא היו טובים, המבנה הדרמטי היה חלש, האופרה לא היתה מרוכזת ומאורגנת מספיק וכו' לאחר שכתב את הליברית לג'וקונדה שזכתה להצלחה קיבל אומץ ובטחון, עשה שינויים בה והתוצאה בהעלאה החדשה בשנת 1875 היתה הצלחה גדולה.  

בויטו השתמש בסיפור הידוע של פאוסט על פי ספרו של גיתה אך בניגוד לגונו שפאוסט שלו הועלה ב1859 קרא לה מפיסטופלה. כוונתו היתה להראות שהיא שונה ושלא יזהו אותה עם פאוסט של גונו כי היא היתה אופרה אחרת. גונו השתמש בחלקו הראשון של ספרו של גיתה בעוד שבויטו השתמש גם בחלקו השני של הספר. בעוד שאצל גונו מטרתו של פאוסט שמכר את נפשו לשטן היתה להשאר צעיר לנצח, במפיסטופלה מטרתו היתה לעצור, לשמר רגע של הנאה.  

מפיסטופלה מתרכזת בעיקר באהבותיו של פאוסט עם שתי נשים. אחת מרגרטה יצור אנוש והשניה הלנה מטרויה האלה. משתי האהבות לא נשאר זכר. זהו קשר עקר כי שני הילדים משתי הנשים מתים. בהפקה כאן חדר עבודתו של פאוסט נשאר כל הזמן על הבמה. רמז אולי הכל היה חלום אולי מציאות. . .  

כרגיל באופרה בתפקידים הראשיים מופיעים שני צוותים. הפעם ראיתי את שניהם(למען הגילוי הנאות הצוות השני בחזרה כללית) למקהלה באופרה זו תפקיד ראשי. יש לה שלוש סצינות המוניות מקסימות הן מבחינה מוסיקלית והן מבחינת הבימוי. הראשונה עם תחילת האופרה סצינה מרשימה בה מלאכים מרחפים בשמיים ועננים מרצדים לאורך ורוחב כל הבמה. מיד לאחר מכן יום ראשון של חג הפסחא והשלישית באורגיית המכשפות. כל שלוש הסצינות בתלבושות מרהיבות צבעוניות ויפות לעין, מגוונות, יוצאות מהכלל שאין אחת דומה לשניה וכ300 בסך הכל בעיצוב מרהיב של בוקי שיף . היא הגישה לנו סימפוניה של יופי, צבעוני, נאה. מנצח המקהלה שהכין אותה היטב היה ישי שטקלר. השתתפה עוד מקהלת אנקור עם המנצחת דפנה בן יוחנן ששירתה היתה אחידה וטובה אך בחזרה היתה אנמית שכמעט לא נשמעה .  

התפאורה עוצבה על ידי רודי סבונגי שונה לגמרי מסצינה לסצינה היתה טובה מאוד. האופרה במקור בבית האופרה בליאז' בוימה על ידי ז'אן -לואי גרינדה שחודש כאן על ידי מרגרית בורי.  פטה בורצ'ולדזה-מפיסטופלה שהופיע בבכורה היה נהדר. יש לו קול עמוק חזק חם מאוד. קול אדיר מלא גוונים צבעים וצליל מקסים. משחקו גם מעולה, הבעות הפנים נהדרות. אפשר להרגיש את הבוז שהוא רוחש לפאוסט. גם רמז צ'יקבילדזה שהופיע בחזרה היה טוב מאוד. לו היתי שומע רק אותו היתי ודאי משתמש במילה מקסים. קולו גם טוב מאוד, יפה, עמוק, חלק, חם.  

יו סמיט- פאוסט בבכורה היה טוב מאוד ובהשואה עם קרלו שיבלי שהופיע בחזרה, נשמע לי קצת צעקני. קולו חזק ביותר אך של שוילי עדין יותר חם יותר ולטעמי יותר. מישל קריידר כמרגרטה היתה מעולה. היא היתה דרמטית, רגשנית, קרה כשהיתה צריכה להיות כזו עם נוכחות במה משתלטת כשהיא עליה. תענוג היה לראותה משחקת ושרה. הסצינה בבית הסהר היתה מרשימה ומרגשת ביותר. היא סירבה להצעה להצילה מהגרדום כי רצתה להציל את נשמתה והרגישה שכך ניצלה. לריסה טטוייב היתה גם כן מצויינת בחזרה הן בשירתה והן במשחקה. מירלה גרדינרו היתה טובה מאוד וגם כפי שהלנה צריכה להיות מבחינה חיצונית. טובים מאוד היו גם פליקס ליבשיץ כוגנר, ושירה רז וגלינה מלינסקי . אפשר בהחלט לומר כי שני הצוותים היו על רמה גבוהה ביותר.  

המקהלה שימשה בעצם כקולו של אלהים. אומר פאוסט בסוף כי ידע אהבת בתולה ואלה. כעת כשקיצו מתקרב על פני האדמה מלאה נפשו שמחה. הרגע החולף עצר אך ספר הספרים הוא מבצרו. הוא אינו נופל בציפורני השטן. האל מושיעו. האל מנצח ומפיסטו מנודה. כל עמלו ירד לטמיון. עם המלאכים שבשמיים מסתיימת האופרה.  

לראות או לא לראות: הפקה שהיא תענוג לא רק לאוזן אלא גם לעין, לרגש, לנשמה. אסור להחמיץ.