מכירים את דני ענבר ? זה בחור שמכנה עצמו 'עיתונאי', שמנחה תכנית נחשבת בערוץ הספורט כבר כמה שנים טובות ("אחד על אחד") ושמתמחה בספיישלים מקומונטריים העוסקים בד"כ בכל מיני 'סלבריטאים לשעברים', שרובם בטוחים עדיין, משום-מה, שאילו היו שמים להם כדור בין הרגליים או בין הידיים -תלוי בענף- הם היו מראים לכולנו מאיפה משתין הברקוביץ'.

א-מה-מה ? מר ענבר אימץ לעצמו כדרכו המקצועית את הגישה הסכרינית, החברית-אובר והמסתחבקת, שאולי מקילה עליו לקמבן את שאראס לסלון ביתו הפרטי, למרות שהכוכב הליטאי קפץ ארצה אך לכמה שעות לטובת קמפיין פרסומי, אבל בינה ובין המושג 'עיתונאות' - אין ולו רמז.

 
אמנם לא ענבר המציא את 'השיטה' - היא נוכחת כבר שנים בארה"ב אצל אנשי תקשורת כמו אחמד רשאד - אבל שם קיימות גם נסיבות מקילות : העומס התקשורתי, במיוחד על הכוכבים הגדולים, מביא דווקא לפריחת ז'אנר ה'ראיון בנעלי בית'; מרוב שמייקל ג'ורדן דיסקס אלף פעמים עם אלף עיתונאים שונים את סל הניצחון המפורסם שקלע מול יוטה ג'אז, טוב שהיה גם איזה רשאד כזה בסביבה, שיכול היה להחזיר אותו -ולו במעט- לקרקע המציאות ולהשיבו בעינינו -ולו באופן זמני- לחיק המין האנושי. זה עניין שדני ענבר מעולם לא הבין וכנראה גם לא יבין.

אני לא בא לטעון שעדיפים בעיניי הראיונות מסוג 'צידה השני של הסקאלה', שפשו בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות, האלה האגרסיביים במוגזם, כאילו בא המראיין לחשוף בכח את המרואיין על צדדיו הפרטיים והמוצנעים, בתירוץ הזוי של "זכות הציבור לדעת"; באמת עניין שלי וסופר-מעניין אותי מה היו הסיבות 'האמיתיות' לפרידה בין רמי וריטה, דץ ודצה וחס וחסה...

 
אבל לבוא בגישה הפוכה לחלוטין, לאפשר למרואיין לנווט את הראיון עפ"י דרכו האישית ובהתאם לצרכיו הפרטיים בלבד ועוד להציג את זה בסוף כ'מסמך אותנטי ועוצר נשימה' - זה מוגזם ודוחה באותה מידה.

הנה, אם כבר הזכרנו את שאראס : חזר הליטאי הכי ישראלי שיש לארץ כנען, אחרי שלא ביקר בה כמעט שנתיים. בזמן הזה, הוא הספיק לנטוש את קריירת האן.בי.איי (חלום חייו), להצטרף לשורותיה של אחת היריבות הגדולות של מכבי (פנאתינאיקוס היוונית) ולהתגרש מרעייתו הישראלית - לינור אברג'יל. כל-כך הרבה שאלות אפשר היה לשאול אותו על רקע האירועים הללו בחייו, אבל דני ענבר העדיף כמובן, לטרחן 24 דקות ארוכות עם שאלות נדושות-חבל"ז בנוסח - "מי טוב יותר, פיני או אוברדוביץ' ?" ועם קולאז'ים בלתי נגמרים ("קטעי-מעבר" עאלק), שהראו אותו בפוזות אינטימיות עם שאראס לאורך השנים : פה אני מבקר אותו באינדיאנה, שם הוא קופץ אליי הביתה לחיפה... מה אתה, דביל ? אחרי זה אתה בא לנסות ולשכנע אותנו שיש איזשהו ערך-מוסף 'למפגשי הפאב' האלה ?!

אני אומר שיש גבול מאוד ברור בין עיתונאות שיש בה יושר מקצועי ונאמנות לצופים/קוראים/מאזינים ובין מסמך שהוא יחצנ"י מעיקרו. אלא שכידוע וכרגיל, בישראל אף אחד לא מתרגש מתופעת "הכובעים הכפולים" וגם לא מוטרד ממשדרי אקטואליה-על-הנייר, שהופכים לתשדירי-בחירות דה פקטו עם עלייתם למסך. עובדה : דני ענבר עדיין בשטח...

(בינתיים, כיכב אמש "כוכב-הז'אנר" - עמנואל רוזן - באולפן-שישי... חכו למחר !)