מאור זגורי בוגר בית הספר לאמנויות הבמה-סמינר הקיבוצים כתב וביים מחזה על הווי גיל ההתבגרות.הוא קיבץ מסביבו שני בוגרים נוספים,סטודנט משנה ג' ושנה ב'', קיבל את חסות בית הספר וההצגה יצאה אל בימה.  

ההצגה הטובה מאות, התמימה והחיננית עוסקת  בהתלבטות,בזכרונות מימי הילדות,בשאיפה לאבד בתולים,ברצון ללמוד וללמד דברים הנחשבים אסורים, בסקרנות נעורים. היא נוגעת בבדידות,באהבה,בחלומות, בפנטזיות,בפחדים ובמתח שבגיל ההתבגרות,בילד הקצת שונה,החריג,הקצת מוזר,הקצת משוגע.  

ארבעת השחקנים נראים כמשחקים את עצמם.התלהבותם,התמימות וחן הנעורים מורגשים.בהצגה באים לביטוי ניצני האהבה,ראשית התעוררות יצר המיני,הסקרנות,הרגש וחויות גיל זה.  

משחקם של כולם טוב מאוד.כל אחד מגלם נער שונה. דורון עמית היה הנער התמים.הכל חדש לו,הכל מענין, הכל מסקרן. דניאל סבג היה הנער השתלטן,היודע הכל,השובב,המנדב ברצון את הידוע לו לאחרים.הוא היה חופשי על הבמה, יולי סקר היה הנער החריג.בודד שהתגבר על חריגותו כשבנה עולם פנטזיות משלו. זאת היתה חומת המגן שלו.  

לאה גלפנשטיין היתה קצת מכל דבר. משחקה היה מעולה.היא היתה רצינית,ילדותית,סקרנית,צוחקת ומשנה את התנהגותה כזיקית בצורה מהירה ומשכנעת. היא היתה מלאת חן, עדינות, הבעה ואהבה."חתולת מין"חמודה, חביבה ומלאת חום ורגש. 

הבימוי היה זורם,מאוד קיצבי, מלא תנועה-מירי לזר.התפאורה כולה בצבע אדום כללה מלבנים רבי שימוש שבהזזתם יצרו חפצים שונים.המוסיקה המלוה -הראל מויאל וכן התאורה היו טובים מאוד.  

לראות או לא לראות: הצגה קלילה,מרגשת ביותר,משוחקת היטב,כדאי לבוא ולראות.