המחזמר "שיער" נחשב מזה שנים כאחד מגדולי מחזות הזמר של כל הזמנים, אשר קנה לעצמו שם של סרט ומחזמר פולחן במיוחד עבור צעירים, והוא כולל להיטים רבים כדוגמת "אקווריוס", "כוכב בן שחר", "יש לי חיים" ו"תנו לשמש יד", אשר לא מכבר הפכו לקאלט. המחזה, הפזמונים והמוסיקה נכתבו ע"י ג'רום רג'ני, ע"י ג'יימס ראדו וע"י גאלט מקדרמוט בשנת 1968, והמחזמר עושה רושם ראשוני של מחזמר הקורא תיגר כנגד הממסד, כנגד השמרנות וכנגד המלחמה, או לחילופין בעד השלום, בעד האהבה ובעד החופש.

"שיער" החל את דרכו באוף ברודווי בשלהי שנות הששים, המשיך לברודווי כעבור שנה, ועובד לסרט בשלהי שנות השבעים. בישראל המחזמר עלה לראשונה בשנת 1970 בכיכובם של צביקה פיק ושל גבי שושן, ואף הועלה בשנית בראשית שנות התשעים. החל משנת 1998 המחזמר עלה בבית צבי במספר הפקות, וכיכבו בו בין השאר : איתי טיראן, יובל סמו, שלומי טפיארו, רויטל זלצמן, שחר ישי, דניאל אפרת ואחרים.

למעשה, בימים אלו המחזמר חוגג 10 שנים להעלאתו הראשונה בבית צבי, ועד כה הוצג למעלה מ- 350 פעמים. במחזמר משחקים תלמידי השנה השלישית (מחזור מ"ז), וביקורת זו מתייחסת לקאסט בו צפיתי בתאריך 10.2.09. כמו כן, התקיימה בתאריך 13.2.09 הצגה חגיגית וחד פעמית בכיכובם של בוגרי בית צבי לדורותיהם, ולמרות שעבור כל צופה ישנם שחקנים המועדפים עליו, ובמקרים רבים אף מיתולוגיים, ההתייחסות לקאסט התלמידים מול קאסט הבוגרים מתבקשת ואף מעניינת.

עלילת המחזמר סובבת סביב חבורת היפים בניו יורק שבראשם עומד ג'ורג' ברגר. הם נתקלים בקלוד בוקובסקי ערב גיוסו לצבא האמריקאי במהלך מלחמת ויאטנאם, והוא מצטרף לחבורה. מלבדם החבורה כוללת מספר סטריאוטיפים טיפוסיים - ווף ההומוסקסואל, האד השחור, ג'יני הצעירה שהרתה מחוץ לנישואין - ובנוסף את שילה, אשר מצטרפת לחבורה יחד עם קלוד. דיון מלווה את החבורה כחלק ממנה מחד וכמשקיפה מאידך. הצעירים הפרועים שרים, רוקדים, מתאהבים, מעשנים, מתפשטים, מתמרדים ובעיקר שוברים מוסכמות...

למרות שלכאורה, "שיער" הוא מחזמר תקופתי העוסק בילדי הפרחים של שנות הששים ובמלחמת ויאטנאם, אני סבור כי הוא מחזמר על זמני ויכול להיות רלוונטי מאוד גם לימינו, היות שבראש ובראשונה המסר של המחזמר הוא שלום, שוויון, חופש ואהבה. חרף העובדה שעל פניו הוא קורא נגד הממסד והשמרנות ובנוסף שובר מוסכמות, המסר שאותו רצו להעביר הכותבים ברור מעל כל ספק.

הנוסח העברי של אהוד מנור מלווה את המחזמר מאז שהועלה בארץ לראשונה בשנות השבעים. בעיני הוא ארכאי, ואינו מתאים לימינו, ועל כן המחזמר זקוק לתרגום מחודש ומודרני. כמו כן, נחוץ רענון לבימוי של דניאל אפרת (ע"פ גדי ענבר), והסיבה העיקרית לכך היא שהמסר המקורי של המחזמר אינו מועבר באופן מוצלח. גם כצופה וגם מהקהל סביבי התרשמתי שהמסר הבולט ביותר בתצורה הנוכחית הוא פריקת כל עול ושבירת מוסכמות (סקס, סמים ורוקנרול), והמסר המקורי אבד בנקודה מסוימת לאורך הדרך. השירים המוכרים מבוצעים היטב וחלקם אף ללא רבב, אולם בעיני הוא אוסף של שירים ולא מחזמר של ממש, שכן המחזה אינו מלוטש דיו.

יצוין, כי המחזמר כולל עירום מלא של חלק מהשחקנים, והוא אמור לשרת מטרה מסוימת - סיום לתמונה שבה נערכת מסיבה שבה נפרק כל עול, מעין אורגיה המונית תוך שימוש בסמים. לטעמי העירום מיותר, שכן אין לו תכלית בתצורה הנוכחית, מה גם שהתאורה באולם מעומעמת על מנת שהעירום יטושטש, ועל אחד כמה וכמה נשאלת השאלה מהי תכליתו. יתרה מזאת, קהל היעד של המחזמר מגוון מאוד מצעירים ועד קשישים, ודווקא מסיבה זו העירום בעייתי, מה גם שאין מגבלת גיל לצפייה במחזמר, ולדעתי בהחלט צריכה להיות כזו. בני הנוער והילדים הפוקדים את תיאטרון רמת גן ערב ערב (רובם מספר פעמים) נחשפים לתכנים שאינם ראויים לגילם, וברור לי שהם נחשפים אליהם בין כה וכה במסגרות אחרות, ועם זאת יש בכך בעייתיות.

הכוריאוגרפיה של דניאל אפרת (ע"פ יאיר ורדי) הייתה יפה מאוד, אך כאן באה לידי ביטוי בעיה אחרת שהיא הקורוס המלווה את המחזמר המורכב מתלמידי שנה ב'. ניכר כי רובם מבצעים את תפקידם כלאחר יד ואינם עושים זאת בצורה מקצועית. דווקא בהצגת הבוגרים הם היו אנרגטיים יותר ותמכו בשחקנים הראשיים בצורה טובה, אך בעיני עדיין יש מקום לשיפור.

ההפקה המוסיקלית והעיבודים נעשו ע"י אפי שושני בצורה טובה מאוד, והתזמורת אשר מלווה את המחזמר הייתה מצוינת - אפי שושני (פסנתר, קלידים וניצוח), ג'קי שרגא (תופים), רונן זל / גבי לפיד (גיטרה), גיל רוזנברג (בס) ויציב כספי (כלי הקשה).

התפאורה שעיצב ארז יניב מינימליסטית ומשרתת את ההצגה בצורה טובה. התלבושות שעיצבה אילנה גאנם יפות מאוד, מגוונות ומתאימות לרוח התקופה. התאורה שעיצב אורי מורג הייתה יכולה לטעמי לשרת בצורה מוצלחת יותר את ההצגה, בעיקר בתמונת החתונה של קלוד ושל שילה, בכך שהייתה יוצרת אווירה אשר תואמת מסיבת סקס וסמים.

כאמור, המחזמר זכה לקאסטים מרובים, וקשה להתייחס לליהוקים המוצלחים ביותר, שכן בעיני הדבר מושפע מאוד מכלל הקאסט, ולא רק מהשחקן עצמו, ודווקא משום אופיו של מחזמר זה השחקנים הם חלק מקבוצה. כמו כן, תלמידי השנה השלישית בבית צבי אשר משתתפים במחזמר בימים אלו מרכיבים מספר קאסטים, ופרט לשחקנית המגלמת את שילה כל שחקן זוכה לדאבל או לטריפל, ועל כן ישנו שוני מהותי ברושם שיקבל כל צופה. יתר על כן, ההנאה של השחקנים היא לדעתי מפתח בהצלחת כל הצגה, קל וחומר במחזמר כדוגמת "שיער", שכן אם השחקן אינו נהנה הדבר מורגש ביתר שאת בקרב הקהל.

את תפקיד ג'ורג' ברגר גילם אפי ביבי, ובעיני גילם את התפקיד למופת, ומבין השחקנים השונים שאני ראיתי בתפקיד הוא הטוב ביותר. מעבר לקול מצוין ויציב יש לו נוכחות בימתית כובשת ויכולות ריקוד מעולות, והוא משלב כל זאת באנרגטיות, בהתלהבות ובעיקר בהנאה. בנוסף, לראשונה הבנתי בבירור את כל מילות השירים שמבצע ברגר, ואין זו משימה של מה בכך, במיוחד לאור הבתים עמוסי המילים לצד המוסיקה הקצבית והכוריאוגרפיה התובענית. בהצגת הבוגרים גילם את התפקיד ליאור חקון (בוגר מחזור מ"ה), והוא עשה זאת בצורה טובה, אך אני בדעה שאפי ביבי גילם את התפקיד טוב יותר.

אור משיח בתפקיד קלוד בוקובסקי היה טוב בעיקר במשחק, אולם תחושתי הייתה שהוא אינו נהנה ואינו מרשה לעצמו להתפרע כמצופה ממנו. נחשפתי ליכולותיו כזמר וכנגן בהצגה "מעשיית חורף", ואין לי ספק שהוא זמר מוכשר ובעל יכולות מוסיקליות גבוהות. הפעם הזיק בעיניו היה חסר, והשפיע על התוצאה. בהצגת הבוגרים גילם את התפקיד רועי קקון (בוגר מחזור מ"ה), והוא עשה זאת בצורה טובה, ובדומה לאור משיח בסולו "אנה אפנה" לא הגיע לשיא המצופה. מבין הקאסטים שבהם צפיתי במהלך השנים אני סבור שניר שיבר (בוגר מחזור מ"ו) ושחר ישי (בוגר מחזור מ"ד) היו הטובים ביותר.

קארין הרשקוביץ גילמה את תפקיד שילה בצורה מעוררת כבוד, והיא מייצגת את דמותה של שילה האולטימטיבית מבחינת המראה החיצוני, המשחק, השירה והריקוד. היא ביצעה את השירים בצורה נקייה ומרשימה, והביאה לידי ביטוי בצורה מוצלחת את השינוי שעובר עליה מבחורה מפונקת לבחורה שהיא חלק מחבורת ההיפים המרדנים. בהצגת הבוגרים גילמה את התפקיד רויטל זלצמן (בוגרת מחזור מ"ה), ועשתה זאת באופן ראוי לשבח. מעבר ליכולות הקוליות המרשימות לרויטל יש יכולת מופלאה לאזן בין הנאמנות לטקסט וללחן המקורי לבין האינטרפרטציה והאלתור הנדרשים מכל שחקן כדי להביא את ייחודיותו לידי ביטוי. בשירים שהיא מובילה - "כוכב בן שחר" ובמיוחד "איך אפשר לחיות בלי רגש" - היא שלהבה את הקהל ואף הבליחו בעיניי דמעות.

דוריס נמני בתפקיד דיון הייתה מצוינת, והתפקיד דורש בעיקר יכולות קוליות ומנעד מרשים. לדוריס בדומה לניצן אשל (בוגרת מחזור מ"ו) אשר גילמה את התפקיד בשנה שעברה יש קול סופרן קולורטורה נפלא, והיא הצליחה להשתמש בו באופן מעורר הערכה. בהצגת הבוגרים גילמה את התפקיד עדי כהן (בוגרת מחזור מ"ב), אשר יכולותיה הקוליות המופלאות ידועות לרוב בזכות הקריירה שלה כזמרת. את תפקידה של דיון היא מגלמת תוך נוכחות בימתית דומיננטית, ושולטת בקולה העוצמתי בדייקנות ובזריזות, וניכר כי הבמה היא הסביבה הטבעית שלה.

דודי גזית בתפקיד ווף היה מעולה, ולדעתי הוא גילם את התפקיד תוך איזון עדין ומוצלח בין דמות ההומוסקסואל הנשי לבין היותו גבר אחרי הכל. המשחק שלו היה משכנע ומלא הומור, והוא ביצע את השירים בצורה טובה מאוד. בהצגת הבוגרים גילם את התפקיד ניסו שלו, שיכולותיו הקוליות ייחודיות, אולם בעיני הוא הפך את ווף לדמות קריקטורה במידה מסוימת.

לורן סביר בתפקיד ג'יני הייתה נהדרת, וביצעה את התפקיד באופן מדויק ובמינון הנכון. יש לה את החזות הילדותית משהו המתאימה, ומעבר לכך היא שרה מצוין וחיה את הדמות. בהצגת הבוגרים גילמה את התפקיד יונית טובי, והיא עשתה זאת בצורה טובה מאוד.

אמיר שורש בתפקיד האד היה מצוין, ולטעמי הוא מגלם את התפקיד בצורה הטובה ביותר. הוא ניחן בקול נהדר, והוא מצליח להפיק מעצמו את המיטב. יצוין, כי הוא משחק לסירוגין גם בתפקיד ג'ורג' ברגר. בהצגת הבוגרים גילם את התפקיד אוהד יהודאי, שהינו בעל קול מרשים במיוחד, אך דווקא כאן מצאתי את המשחק שלו כלא אמין.

ארצה להתייחס לשלושה שחקנים נוספים שהרשימו אותי במיוחד : יובל טננבאום בתפקיד הסמל והמורה היה מצוין ועיצב את הדמות הגרוטסקית בצורה מוצלחת תוך שמירה על הגבולות המתאימים, והוא מוכיח שיש לו יכולת לגלם מגוון רב של תפקידים. צורי זערור בתפקיד האבא יצק הומור רב לתוך התפקיד, ועשה זאת בצורה מוצלחת ומרשימה. אבנר נינו בתפקיד הפסיכיאטר הפסיכופט היה מעולה, וגם בשפת גופו וגם בקולו ניכר כי הוא חי את הדמות.

עוד השתתפו בהצגה מבין תלמידי השנה השלישית : חנן סוויסה (קצין / מפקד מטרטר), עוז ניסן (מתגייס ראשון), ליאור טמיר (מתגייס שני / חייל מטורטר) ועדי מגדל (אימא).

עוד השתתפו בהצגה מבין הבוגרים : תומר גליק (קצין), עירד רובינשטיין (מפקד מטרטר), ירמי רייך (סמל / מורה), נמרוד ויידה (מתגייס ראשון), אביהוד תדהר (מתגייס שני / חייל מטורטר), גיא אלון (אבא), מיכל סיגורה (אימא) וישראל שפר (פסיכיאטר).

יתרה מזאת, ארצה לציין כי הבוגרים השתתפו בהצגה מתוך כבוד ומתוך מחווה לבית צבי ולעומד בראשו, גרי בילו, ועל כך מגיעה להם מלוא ההערכה.

סיכום : מחזמר שלא נס ליחו, אך בתצורתו הנוכחית אבד עליו הכלח. המסר אמנם אבד, אך השירים שהפכו ללהיטים שומרים על הפופולאריות שלו, ולדעתי תרגום ובימוי מחודשים יוכלו להפוך אותו לרלוונטי מאוד.