"פוטנציאל קומי" הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הבריטי אלן אייקבורן, אשר החל את דרכו כמנהל הצגה, המשיך כשחקן וכבמאי וברבות השנים החל לכתוב מחזות משלו. רובם המכריע של המחזות שכתב היו קומדיות, פארסות וסאטירות, ביניהם "בשם האהבה" שעלה לפני מספר שנים בתיאטרון הקאמרי ו"שלוש מסיבות" אשר עלה בעבר בתיאטרון הבימה ובימים אלו עולה בתיאטרון חיפה. למרות שאייקבורן כתב מחזות מלאי הומור, הם תמיד בעלי מסר חברתי, פוליטי או תרבותי.

 
המחזה "פוטנציאל קומי" אשר נכתב בשנת 1998 הינו מחזה מלא התרפקות על העבר, וכמובן רווי געגועים ונוסטלגיה לדמויות כמו צ'ארלי צ'פלין, באסטר קיטון ועוד, אשר עד היום נחשבים לכוכבים המיתולוגיים של הסרטים הקומיים. למעשה, המחזה דן בהשתלטות של הטכנולוגיה על התרבות ועל האומנות. בין לבין זוהי קומדיה רומנטית אשר מתרחשת בעתיד הנראה לעין, בו האדם מתאהב במכשיר אלקטרוני, על פניו נשמע בלתי אפשרי, אולם כמה אנו משקיעים בפלאפונים, במחשבים וכדומה... המחזה זכה להצלחה רבה בברודווי ובווסט אנד מועלה לראשונה בישראל, ומשחקים בהצגה תלמידי השנה השלישית בבית צבי.

 
מבחינת העלילה - בעולם אשר נשלט ע"י תאגידי ענק, רוב הפקות הטלוויזיה כבר עברו משיקולי תקציב לשימוש ברובוטים דמויי אדם - אנדרואידים - במקום שחקנים. אדם טריינסמית', תסריטאי צעיר ושאפתן ואחיינו של נשיא התאגיד, מעריץ את הסרטים הנוסטלגיים, ומגלה במקרה שלאחד האנדרואידים, שהינו דמוי נערה בשם ג'סי, ישנו חוש הומור עקב תקלה שאינה מוכרת. באמצעותה הוא מנסה לשחזר את ז'אנר הסרטים הנשכח, הקומדיה, ומגלה בחובה תכונות אנושיות ומפתיעות נוספות.

 
הבימוי של יגאל זקס ע"פ הנוסח העברי של אבי קורן היה מוצלח, בכך שהשכיל ליצור רגעים קומיים ממוקדים, מדויקים ומתוזמנים, והשחקנים קיבלו הדרכת טקסט טובה מאוד מגיא אלון, והדרכת תנועה מצוינת מגיא אלון ומדניס קורניץ, וסיגלו לעצמם תנועות גוף רובוטיות אמינות למדיי בנוסף לקטעי הריקוד המשעשעים. בהצגה משולבים קטעי וידאו ארט אשר צולמו ונערכו ע"י יוסי טולדו וע"י אמיר קריאף, רובם הגדול כולל קטעים מקומדיות נוסטלגיות, והם משולבים היטב לאורך ההצגה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה. כמו כן, למסך הוידאו ישנו תפקיד כתפאורה, והוא התאים מאוד בנוכחותו על הבמה לתוכן המחזה. יחד עם זאת, אני סבור כי המערכה השנייה של המחזה סובלת מאריכות יתר או לחילופין ישנו צורך להפוך אותה לקצבית יותר.

 
התפאורה שעיצב ארז יניב הייתה יפה מאוד ומעוצבת באופן חדשני, ובמהלך רוב ההצגה הייתה האולפן בו מצולמות הסדרות, מה גם שמסך הוידאו ברקע הוסיף מאוד. התלבושות שעיצבה אירנה שר התאימו בצורה טובה מאוד לדמויות השונות וחלקן אף היו מונחות לפי סטריאוטיפים מסוימים - זוג לסביות, עוזר אישי ומתורגמן של נשיא החברה, זונה וסרסור. התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה מותאמת בצורה טובה לתמונות השונות, והיה לה תפקיד חשוב בתמונת הריקודים בסגנונות השונים.

 
בהצגה מככבת בתפקיד ג'סי, השחקנואידית, טלי ביק, והיא גילמה את התפקיד בצורה מצוינת ומדויקת להפליא. במשך ההצגה היא הלכה לאורך הגבול הדק בין היותה רובוט לבין תכונותיה האנושיות שבאות לידי ביטוי, ובכך המחישה בצורה טובה את התהליך הפנימי שהיא עוברת. כמו כן, היא הרשימה ביכולות הריקוד שלה במגוון ריקודים בסגנונות שונים, אשר היו מלאים בהומור ובתנועות האופייניות לכל סגנון וסגנון. שטף הדיבור הקולח והרציף שלה התאים לדמותה הרובוטית והמתוכנתת, והיא עברה היטב מדמות לדמות בקטעים שבהם היא מגלמת דמויות ששיחקה בתור שחקנואידית.

 
לצדה משחק גיל וייס בתפקיד אדם טריינסמית', והוא גילם את התפקיד בצורה טובה מאוד ומשכנעת, תוך שהוא מביא לידי ביטוי את רצונו ליצור סרט בטעם של פעם, לאחר שהוא מגלה את הפוטנציאל הקומי שקיים בג'סי. הוא מתחיל את דרכו בחברה כמאהב של קרלה, המנהלת האזורית, ובמקרה הוא גם אחיינו של נשיא התאגיד, והוא יודע לנצל זאת היטב חרף החזות הצעירה לכאורה. ההזדמנות שהוא מקבל הופכת בעיניו למטרה, עד כדי כך שהוא מתקשה להבחין ברגשות שהתעוררו בינו לבין ג'סי.

 
נגה פרידמן, שלומי לוי וחן נוכר בתפקיד השחקנואידים עשו עבודה טובה מאוד, והביאו לידי ביטוי בצורה מוצלחת את המשחק האופייני לטלנובלות אשר מצולמות גם בימינו, אם במשחק מוגזם ובהבעות פנים מאולצות, ובכך הוסיפו הומור רב. גם רועי גרין בתפקיד אנדרואיד המשמש כמלצר גילם את התפקיד בצורה טובה מאוד.

 
קרן סולקין בתפקיד קרלה המנהלת האיזורית גילמה היטב את דמותה של המנהלת הממורמרת, החנפנית וחסרת הסבלנות. מנגד מולה עמדו אפרת ליפשיץ בתפקיד פרים והדס ביטון בתפקיד טרודי, המגלמות זוג לסביות שעובדות לצד הבמאי ושולטות בשחקנואידים, והן הפגינו משחק משכנע, והשלימו זו את זו.

 
אריאל קוזלובסקי בתפקיד מרמיון, המתורגמן והעוזר של לסטר טריינסמית', נשיא התאגיד, היה מצוין, והצליח לעצב דמות צבעונית, מצחיקה ומעניינת בעיקר באמצעות שפת הגוף ובאמצעות הקול שלו. הוא הפגין היטב את התלות שלו במוגבלותו של נשיא התאגיד, שכן בלעדיו הוא חסר חשיבות, והתלות של נשיא התאגיד בו יוצקת משמעות לחייו ואולי אף מקנה לו עמדת כוח.

 
תומר זאב בתפקיד לסטר טריינסמית', נשיא התאגיד, גילם את הדמות באופן אמין ומשכנע מאוד, שכן הוא יושב בכיסא גלגלים, ומוגבל פיסית ותלוי במרמיון שתמיד לצדו, מעין אנטיתזה - אדם רובוטי. הוא העביר בהבעות הפנים שלו ובתנועותיו הקטנות את המחשבות אשר עוברות בראשו, וכאשר מגיע הרגע שבו הוא רוצה לומר דבר בעל חשיבות, הוא מוצא טעם לדבר בעצמו ולא באמצעות המתורגמן.

 
שלמה שטרית בתפקיד צ'אנדלר טייט לא הפגין משחק אמין לטעמי, והייתי מצפה לדמות מוקצנת יותר, אשר משקפת את הבמאי הרגזן, המתוסכל ובעל השגעונות. עוד משתתפים בהצגה : דניס קורניץ (זונה), חאלד מאייר (סרסור), אורי שדה (פקיד קבלה במלון), דניאל מושס (טכנאי).

סיכום : הצגה טובה מאוד, רעננה, משעשעת ובעלת פוטנציאל קומי ממומש מצד רוב השחקנים. מומלץ! הצגות אחרונות 18-21.2.09.