"השועלה הערמומית הקטנה" היא אופרה בשפה הצ'כית, כאשר הן הליברית והן המוסיקה נכתבו ע"י ליאוש ינאצ'ק, ולראשונה האופרה הזו מועלית בישראל במסגרת האופרה הישראלית. האופרה מספרת את סיפורה של שועלה הגדלה ביער מלא בעלי חיים ולומדת כיצד לשרוד, להתאהב ולהיזהר עד כמה שאפשר מבני האדם, ולמעשה זהו שיר הלל לכוחו של הטבע וליופי שבבריאה, ומעבר לכך יש בה מסרים חברתיים מוצנעים.

במרכז העלילה עומדת שועלה קטנה וחסרת ניסיון אשר נתפסת ע"י יערן כאשר היא משוטטת ביער, והוא לוקח אותה לביתו. כלבו של היערן מטריד את השועלה, והיא סובלת מילדי היערן אשר נוהגים להכות אותה. כאשר היא צופה בעבדותן המינית של התרנגולות היא הופכת לפמיניסטית, והיות שהתרנגולות נראו בעיניה שמרניות, היא הורגת את כולן ובורחת. השועלה חוזרת אל היער ולאחר שמגרשת את הגירית ממעונה, היא הופכת אותו למעונה שלה, ואילו היערן יוצא לחפש אחריה ביער.

בינתיים השועלה מוצאת בן זוג ומתחתנת עמו, והיערן נתקל בארנב שנפל קורבן לשועלה, ומנסה לטמון לה מלכודת, ולבסוף היערן מצליח לירות בה. בסיום היערן נרדם ביער וחולם על השועלה, וצפרדע מזכירה לו כי צריך לקבל את גלגל החיים בטבע.

עלילת האופרה אינה מעניינת במיוחד, שלא לומר משעממת, אולם המוסיקה אשר מלווה אותה נעימה, רעננה ועליזה בעיקר.

יחד עם זאת, המוסיקה כמעט שאינה מתפתחת לאורך העלילה, והיא נטולת דרמטיות אשר אופיינית לאופרות. כמו כן, הליברית עצמה אינה בשפה הגבוהה המקובלת, כך לפחות התרשמתי מהתרגום, אולם אני מניח שהיות שהדבר היה מגמתי, נראה שבמקור הטקסט פשטני למדיי. דוגמה לכך היא בפגישת השועלה עם בחיר לבה : "יו, איזה שועל חתיך..." וישנן דוגמאות נוספות.

הבמאי דיוויד פואנטני בחר לעצב את האופרה בצורה ססגונית למדיי, כך שהמוסיקה העליזה והרעננה משתקפת גם במה שמתרחש על הבמה. במקום מסוים, מצאתי את צורת הבימוי כמתאימה יותר להצגת ילדים ולא לאופרה, אם כי אני מעריך שלעלילה של אופרה זו יש חלק נכבד בדבר. את האופרה מלווה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בניצוחו של ג'ונתן ווב, אשר הייתה מצוינת כבדרך כלל.

התפאורה והתלבושות עוצבו ע"י מריה ביורנסון, והתפאורה הייתה יפה - גבעות המדמות את היער, כאשר הזזתן יוצרת את ביתו של היערן ובנוסף ישנם פתחים אשר מדמים את מחילותיהם של בעלי החיים ביער. סדינים לבנים אשר נפרשו על גבי הגבעות המוריקות דימו את השלג שכיסה את היער בחורף, ובסה"כ התפאורה הייתה פרקטית למדיי. התלבושות היו יפות מאוד, ססגוניות, כך שכל אחד מבעלי החיים ביער עוצב כהלכה.

הכוריאוגרפיה של סטיוארט הופס הייתה יפה, והתאימה לדמויות, אם כי לא תפסה חלק נכבד. התאורה שעוצבה ע"י איאן ג'ונס מילאה את מה שנדרש ממנה והחמיאה לתלבושות הססגוניות.

במרבית הזמן התזמורת האפילה על הסולנים, ולמען האמת הסולנים לא היו מרשימים במיוחד. את תפקיד השועלה גילמה לנה קוס (סופרן), אשר בהחלט התאימה לדמות מבחינת המראה החיצוני, אך בשירתה לא הצליחה להרשים אותי. לעומת זאת, יוהנס מנוב (בריטון) בתפקיד היערן היה בעל קול עוצמתי וחזק, ולחלוטין הצליח להתבלט.

בתפקידים הנוספים : אנטולי קרסיק (כלב), יוסף ארידן (תרנגול), אנדריי טריפונוב (גירית), פליקס ליבשיץ (מנהל ביה"ס), ולדימיר בראון (כומר), נח בריגר (צייד), סבטלנה סנדלר (אשת היערן), יותם כהן (בעל הפונדק), מריה קבלסקי (תרנגולת ראשית), נועה דנון, אנסטסיה קלוואן, אירה ברטמן, שירה רז (ארבע תרנגולות), סיימון קריכלי (יתוש), גלינה מלינסקי (ינסוף), שירלי הוד (ערבני), לימור אילן (מר חפרפרת), רינת גולדמן (גברת חפרפרת), אילומה טוויביס (מר סמור), ליליה גרצובה (גברת סמור), אלה פרימרמן (מר סמור), נונה זלצמן (גברת סמור), נמרוד גרינבוים (נקר), אל ארן (הנפש של השועלה), ארז צמח (שפירית), מתן שחורי (צפרדע), איילון אגמי-חוטר (זחל), הלל מדני (פרנטיק), רון הפלר (פפיק), נועה גורלי (צרצר), שירה פטשורניק (שועלה צעירה), יעל דושי, הדר שפק (השועלה החדשה), שיר יוסף, מאי אזגי, שירה חזן, הדר שפק, מאיה כותני, יעל דושי, הלל ענבי, עדי פריימן ונעמה חי (שועלונים).

סיכום : מוסיקה נעימה לעלילה משעממת למדיי ושאינה מתפתחת בביצוע שאינו מרשים.

התמונה מתוך אתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו.