או שאולי זה תרגיל מוכר מפסיכולוגיה בנוסח "אמץ הרפה", "מקל-וגזר"(עם קצת יותר גזר) וכו'. יאמרו הרומנטיקנים: 'זה היפה שבתכנית', הנה כי כן, "סאן אוף ד'ה ביץ'" אמיתי בדמותו של רופא צעיר אינטליגנט תחמן ו'קר-רוח', חושף לפתע פן רגשי דרך אחיו שנפל בלבנון, ומצרף למסע האמוציונאלי עוד כמה מגברי השדה וזמר דראמות רגשן, והגברים בסוף, בוכים הרבה יותר טוב מהבנות (ולאו דוקא בלילה)ועוד רגע היו נסגרות שם חתונות ב"ים הדמעות של שתי עיני" מרוב חיבוקים ונישוקי 'אנה סאחבק אחי...אחותי...'.

מזל שמוטי רייפ דאג בדקה ה-91 להקפיץ את עמיתיו לאי, אחרת עוד היה צריך לשנות את שם התוכנית ל'סטלבטיזצייה לאור נרות'. ונכון היה הדבר לעשותו, כי יש עניין במיוחד לחוות מעבר קיצוני טראומטי ומבאס מסלון מפנק עם ארוחת גורמה, משקאות "על'א בר"נרות, ו'אמת או חובה' גוף שלישי, למצע חול דוקרני עם יריעת ברזנט של שניים וחצי מטר, סרטני קונכיה צובטניים וגשם אחו אל'מניוקי. הקיצוניות הצילה את ההפקה והצליחה להחזיר את ה'גאט דאם ביג מאמא שבט מאוחד' למציאות הבאסה.

באסה?... כלומר האם משהו יכול לומר לי, הפה של מי נפער לממדים גדולים יותר, של אריק ה'אפון' או של בשבקין ה'מוהיקני האחרון' עז המבע חדור אש הנקמה? כשזיהו איש אחיו. ומה אומרות עיני הדיווה שסרקו כב'איבחת מצ'טה' את

"בתולות הים הלוחמות" שהדיחוה אלי פחת. אכן רגע האמת. זאת היתה  'אורגזמה רוחנית' בטופ, רוויית משטמה נקמנית עבור מיכל ומירית,  רק בלירות מבט נוקב (ומבקש תשובה)מ"אוהביהן" מדיחיהן, שנאת קנאתן  הרותחת (מאהבה).

בסוף, אחרי ה"אגפית" שהביא ה"עבר שרדף אותם" עד "חור,  ומה?" הקלו מעליהם את הגודש שנוצר להם עוד משנת הלילה הטרופה בחוף הגשום. זה יהיה רק  מ"חמש יוצא אחד", רק דיווה אחת או מג"בניק בודד, משקל נוצה לשבט כה מנוסה וכה "מאוחד" כאילו?! אני - בינינו - הייתי רוצה לראות את כול הדיוות חוזרות, "איזה מתח, איזו דרמה" היו נולדים שם,

כמה פליקפלקים היו מתעופפים שם תחת לברזנט קצר היריעה.?  "עזוב" ..-עצמי עונה לי בהגיענו- "גם לזאת עוד נצטרך להתרגל".