המחזמר "קברט" הוא אחד ממחזות הזמר אשר זכו להצלחה רבה בעולם, בעיקר לאחר הסרט בכיכובם של לייזה מינלי, אשר בזכותו הפכה לכוכבת מהשורה הראשונה, ושל ג'ואל גריי, אשר חרף ההצלחה של הסרט נעלם. המחזמר נכתב ע"י ג'ו מאסטרוף ע"פ המחזה "אני מצלמה" מאת ג'ון ואן דרוטן וע"פ "סיפורי ברלין" מאת כריסטופר אישרווד, כאשר הפזמונים והמוסיקה נכתבו ע"י פרד אב וע"י ג'ון קאנדר בהתאמה, ועלה על בימות ברודווי והווסט אנד. עם זאת, יצוין, כי הגרסה הבימתית של המחזמר שונה במעט מהגרסה הקולנועית שלו, אולם סיפור המסגרת דומה.

אולי מה שמיוחד ב"קברט" ביחס למחזות זמר אחרים הוא שמעבר לסיפור אהבה מרגש ונוגע ללב שמלווה בבידור מהנה, יש בו גם מסרים פוליטיים וחברתיים. יתרה מזאת, הוא מחזמר שאינו עומד על קטעים מוסיקליים בלבד, אלא יש בו שילוב מאוזן בין משחק לבין שירה וריקוד, ומעל הכל - סופו אינו סוף טוב, כפי שמקובל ברוב במחזות הזמר.

"קברט" עלה בישראל בתיאטרון הבימה בכיכובם של מיקי קם ושל מוסקו אלקלעי, ומזה כחמש שנים הוא מועלה בתיאטרון הספרייה בשיתוף בית צבי, ושיחקו בו בעבר בין השאר : הילה זיתון, דקלה הדר, עידו רוזנברג, דניאל אפרת ועוד, וזהו סבב ההצגות הרביעי. בהפקה הנוכחית משתתפים חלק מהשחקנים הראשיים, אשר השתתפו גם בהפקות הקודמות, דוגמת טל וייס, דודי פרידמן, ברייני פירסטנברג ודליה פרידלנד, והפעם הצטרפו אליהם עדי כהן ואלברט כהן, וכמובן תלמידי השנה השנייה והשלישית בבית צבי.

קליפורד ברדשאו, סופר אמריקאי, מגיע לברלין על מנת לחפש נושא לספר חדש, ובין לבין גם מתלבט בזהותו המינית, וכבר ברכבת הוא נתקל בארנסט לודוויג, אשר מציע לו את עזרתו בהיכרות עם ברלין, במציאת חדר בפנסיון של פרויליין שניידר, ואף מזמין אותו לבלות עימו במועדון הקיט קט. קליפורד פוגש במועדון את סאלי בולס, נערת קברט שעומדת על תקן כוכבת המופע במועדון, וכאשר סאלי מפוטרת מעבודתה ונותרת חסרת קורת גג, היא מוצאת את דרכה אל חדרו של קליפורד, והשניים מתאהבים. בינתיים המפלגה הנאצית מתחזקת, וארנסט לודוויג נמנה על חבריה, אולם קליפורד וסאלי נשבים בקסמה של העיר, וכמעט שאינם שמים לב למה שקורה סביבם. סאלי מגלה שהיא בהיריון, ובינתיים קליפורד רוקם לעצמו חלומות לגבי חייהם המשותפים בעתיד. פרויליין שניידר מחוזרת ע"י הר שולץ היהודי, ונעתרת להצעת הנישואין שלו, אולם זו אינה יוצאת אל הפועל בעקבות התעצמות כוחם של הנאצים. לאור זאת, קליפורד מעוניין לחזור לארה"ב, ואילו סאלי מעוניינת להחיות מחדש את הקריירה הבימתית שלה, ולבסוף היא מבצעת הפלה, והוא עוזב לארה"ב בלעדיה...

הבימוי המצוין של ארתור קוגן לצד התרגום המוצלח של אהוד מנור ז"ל יוצרים בראש ובראשונה בידור מהנה עבור הקהל ואין בו רגע אחד משעמם, שכן המעברים בין התמונות זורמים ומהירים. עיצוב האולם - במה נמוכה שבקצוותיה שולחנות עגולים קטנים מדמים בהצלחה את מועדון הקברט, וכמו כן כניסת הרקדנים מצדי הבמה ושילוב חלק מהקהל במופע הינו מתאים במיוחד למחזמר הזה. יתרה מזאת, הבמאי הצליח לשלב היטב בין הרעיונות של המחזמר ולהציג את הרבדים הרבים שבו, החל מסיפור האהבה בין סאלי לבין קליפורד, דרך המופעים במועדון הקיט קט, וכמובן דרך ההיסטוריה, אשר טומנת בחובה את המסר החברתי והפוליטי של המחזמר. אין לרגע תחושה שהמחזמר עומד על הקטעים המוסיקליים ועל הכוריאוגרפיה או על המשחק בלבד, אלא על שלושתם יחד.

התפאורה אשר עוצבה ע"י במבי פרידמן והתאורה אשר עוצבה ע"י אורי מורג מתארות באופן מוצלח מועדון בברלין, ובהחלט מספקות לקהל את התחושה לפיה הוא נוכח במועדון. לעומתו, הפנסיון של פרויליין שניידר עוצב בצניעות המתאימה, והמעברים בין שני המקומות העיקריים שבהם מתרחשת העלילה - הפנסיון והמועדון - התבצעו היטב. התלבושות שעוצבו ע"י אלה קולסניק היו יפות מאוד והתאימו לאופייה של כל אחת ואחת מהדמויות. הכוריאוגרפיה של עוז מורג מרשימה ועשויה היטב, אם כי יש שיטענו שהיא מעט וולגרית (תנועות מגונות, נגיעות במקומות מוצנעים וכדומה). יחד עם זאת, לדעתי, היות שמדובר במחזמר שחלק גדול ממנו מתרחש במועדון בברלין, הדבר מתבקש, ואם לא היה כך היה בכך טעם לפגם.

צביקי לוין בתפקיד המנחה הדו-מיני היה מעולה, וזוהי הפעם השנייה שאני צופה בו בתפקיד. מעניין במיוחד לראות כיצד הוא מחדש ומתפתח כשחקן וכזמר מפעם לפעם, והוא שופע כריזמה, בעל אלף פרצופים, אנרגטי, נוקב, ומעל הכל הוא מבצע היטב את הקטעים המוסיקליים, והמפורסמים שבהם "ווילקומן" ו"כסף, כסף".

עדי כהן בתפקיד סאלי בולס הייתה מצוינת, והיא משלבת היטב בין כישוריה כזמרת עם יכולות קוליות מרשימות במיוחד אשר מסוגלת גם לרגש וגם לבדר את הקהל (במיוחד בשירים "אולי הפעם", "מיין הר" ו"קברט"), לבין כישוריה כשחקנית. היא הביאה היטב לידי ביטוי את הקונפליקט שסאלי שרויה בו - הרצון לשמור על הקריירה שלה במועדון הקיט קט והרצון להישאר במולדת לצד אהבתה לקליפורד. בנוסף, היא הדגישה את החוצפה של סאלי, את היותה סקסית ואת היכולת שלה לגייס תכונות אלו להשגת מבוקשה.

דודי פרידמן בתפקיד קליפורד ברדשאו היה מצוין, והוא מגלם היטב את תפקיד הסופר האמריקאי הרגיש, אשר דורש בעיקר משחק, אולם גם בקטעים המוסיקליים שהוא מבצע הוא מתגלה כזמר טוב מאוד. מלבד זאת, הוא המחיש את השינוי באופי שעבר על קליפורד - תמים שנאלץ עקב הנסיבות לפקוח את עיניו ולנקוט עמדה.

טל וייס בתפקיד ארנסט לודוויג היה מצוין, והוא גילם את הדמות בדיוק רב והפגין ביצוע מלוטש במיוחד. הוא הביא לידי ביטוי בצורה בולטת את השינוי שעבר בעקבות עלייתה של המפלגה הנאצית, כך שמידיד קרוב של הר שולץ ושל פרויליין שניידר, הוא התרחק מהם. יתרה מזאת, הקטע המוסיקלי שהוביל - "המחר שייך רק לי" - היה מבוצע ללא רבב.

דליה פרידלנד בתפקיד פרויליין שניידר הייתה טובה מאוד, והיא גילמה היטב את דמותה של האישה המבוגרת אשר מעוניינת להזדקן לצדו של שותף לחיים, אולם מבטלת את החתונה המיועדת עם הר שולץ כאשר העסק שלה מאוים. דווקא בתפקיד הזה אני סבור שראוי לבצע רענון של הקאסט ולהכניס רוח חדשה.

אלברט כהן בתפקיד הר שולץ היה מעולה, והוא היה ונשאר כוכב של מחזות זמר. הוא גילם היטב את הדמות בשילוב הומור וחן רב, ומעל לכל הוא מוכיח שהוא זמר נהדר שתענוג להאזין לו.

ברייני פירסטנברג בתפקיד פרויליין קוסט הייתה טובה מאוד, והגישה היטב את הקטעים המוסיקליים. היא וגילמה באופן מוצלח את מי שעוסקת בזנות על מנת לשרוד, ועם עליית המפלגה הנאצית, היא נעמדת לצדו של ארנסט לודוויג.
 

תלמידי השנה השנייה ותלמידי השנה השלישית בתפקיד הרקדנים והרקדניות של מועדון הקיט קט עשו עבודה טובה, אולם תחושתי היא שנחוץ שם ליטוש נוסף של הכוריאוגרפיה ושל השירה. השחקנים בתפקידים הראשיים מגישים ביצועים מצוינים לקטעים המוסיקליים, אולם תרומתו הקולית של הקורוס אינה מורגשת כפי שהיא אמורה וצריכה להיות.

יצוין, כי את המחזמר מלווה תזמורת חיה בת חמישה נגנים.

סיכום : שעתיים וחצי של הנאה צרופה ללא רגע דל. מומלץ בחום!

התמונה מתוך אתר בית צבי.