למרות היעדרות, ולא מרצון כמובן, מאירוע ההשקה של ספר הביכורים של מיכל, הגיע הספר ,בעזרת נפלאות דואר ישראל, לייעדו. עתה כל אשר נותר לעשות זה לטרוף אותו בעיניים ולעכל את הכתוב בו מילה מילה, שורה שורה , עמוד ועד דף אבל לאט לאט, כדי שלא יגמר.

עיצוב הספר וציור השער לא משאיר ספק באשר לכוונתו מה גם נעים לעיניים ובפורמט מאוד נוח לידיים, גם במיטה , בכורסה או על שולחן. זה תמיד דבר אשר מקל על ההחלטה אם לקחת ספר ליד או לתת לו להמתין לימים קשים יותר.

חלק ניכר מהספר מכיל סיפורים אשר מיכל פירסמה באתר פרשן, אך , משום-מה הקריאה של אותם סיפורים שחור על נייר , נותנים לחלק מהסיפורים נופך אחר, עמוק יותר, דבר אשר בוודאי מצדיק את הפקת הספר.

ההגדרה הכי מוצלחת לתוכנו של הספר היא- מראה - כן , מראה של החברה הישראלית עתה ולחלק מסויים של הקוראים , בבואה של הווייתם בארץ  מאז שנות השישים, דמויות טיפוסיות של יוצאי מזרח אירופה באזור עירוני (ויטרינה) , דרך סיפור כמעט אידיאי (הגולם הנבחר)וסיפורי משפחה, קצת פולניים, אך רק דרך מבט של זה אשר חי באותם שנים ביישובים עירוניים לפני העליות הגדולות מצפון אפריקה (לא , אין כאן גזענות או משהו דומה, פשוט עובדות חיים).

מראה של כל הקשור בחיי הישראלי המצוי אל מול המדינה, הציונות, הצבא, הטרור, השכול, אהבה והמוסר התרבותי והפוליטי, (פוסט טראומה,ולא נודע כי בא,, מה יש בה?, דד ליסט, האביר שלי ועוד).

כל זאת עם התבוננות מעוד מעמיקה נכונה וחמה אל נפשו של הישראלי , מהמרובע ועד הפריקי ביותר, דרך חיטוט או חשיפה של חיי משפחה וזוגיות ואפילו נגיעה רגישה בהומסקסואליות , אלכוהוליות ותופעות חברה אחרות.

על פניו, בקריאה של סיפור בודד , יש תחושה של פשטות או פשטנות, אך במבט אל הצרור אשר נאגד בספר של מיכל , יש הרבה יותר ובייחוד המון סקרנות על החיים, פואטיקה, סנסואליות ובייחוד חוש הומור של מספרי בדיחות עם נפילות מפתיעות.

תודה מיכל והמשיכי להזין אותנו , גם באתר וגם בפרויקטים רחבים יותר , יש לך את זה.