בית הספר למשחק "מנוע חיפוש" שהוקם ב2005 שואף להכשיר שחקנים במקצועות הבמה והמסך בשילוב יכולת משחק ויצירה עצמאית. בראש בית הספר עומדים הכוריאוגרפית יסמין גודר ואיציק ג'ולי שהנו שחקן,במאי ומחזאי.   במרכז מנדל שביפו הציגו תלמידי השנה השלישית של בית הספר ערב יצירות אישיות שהורכב משבעה קטעים ללא נושא משותף.  

הערב הנקרא "מחסום"הנו שיתוף פעולה של סטודנטיות מבית הספר עם מגמת העיצוב של שנקר. הכוונה בשיתוף זה היתה לבדוק את היחס בין תוכן לצורה,שחקן וחלל וחומר לפעולה בימתית. אפשר בפה מלא להגיד ששיתוף זה הצליח. הוא יצר ערב יחודי מיוחד מרתק ומגוון בו כל אחת מהמבצעות הנה הן היוצרת והן המבצעת. ראינו כאמור שבעה קטעים-רעיונות שאינם חוזרים על עצמם, רחוקים מאוד אחד מהשני עם מאפינים יחודיים לכל מבצעת.  

הערב התחיל עם "בוא" -רעות מוסינזון. מעצבת גל גבע.הצטרפה לביצוע יערה קרתי. שתי בחורות עם לוחות.האחת יושבת בתוך הצורות הנוצרות .האחת בונה את הצורות מסביב השניה היושבת בתוכן, משנה את קולה,את האינטונציה,הבעות הפנים ,מדקלמת טקסט של אלתרמן,מביעה רגש,שרה ונרדמת.  

ב"שיר"-ג'ולייט שאלתיאל מדובר על שיר עממי בולגרי "ההר בוער".ג'וליאט בחצי גוף עליון חשוף צובעת את עצמה בצבעים לבן אדום שחור שמוציאה ממיכלים דמויי הר געש בתוך יריעה תלויה לכל האורך.היא צועקת ללא קול מכאב ובסוף שרה את השיר בבולגרית בקול יפה מאוד ללא אפשרות להבין את המילים.   ב"רואים אותי"ענת ניסני עם שותפה ליצירה ומעצבת נתלי שרעבי. ענת נמצאת במסגרת המוארת בנאון מלמעלה ולמטה.היא דומה למרלין מונרו, משנה תנוחות כדי להיראות.זהו צורך שהיא מרגישה מלוה בפחד מסויים.היא לבושה בקרינולינה המוסרת בסוף.  

הקהל התבקש לאורך כל המופע לעבור לאחר כל קטע מחלל אחד לחלל שני בבנין . לאחר הקטע הזה עוברים ללובי כדי לראות את "אני האחות"-הדס מושל והמעצבת והשותפה יעל בן צבי, שם מחכה שולחן ערוך עם אוכל חם וטעים הכולל בין השאר גם אורז,קציצות בשר,טופו,זיתים, סלט, לחם וכו'.הכל בשפע. הצלחות  נראות שבורות בכוונה עם משפטים שונים כתובים עליהן.הדס תוך כדי הגשת הסלט סיפרה על אחיה שנפל.הכלי השבור על השולחן העלה בזכרונה חוויות לא נעימות מהעבר.   שבע ומלא עובר הקהל לחלל אחר כדי לצפות ב"סיבוב נוסף" -מיכל סממה ומעצבת אחינועם חרמש. זהו ריקוד של מיכל הנעזרת ונתמכת בקיר,בחלון,הולכת כנכה.באמצע הבמה ריבוע מרצפות עם שלולית חומה.בתנועות מעוותות היא מגיעה לשלולית ומכסה אותה בשמלתה.הרפיון ניצח.  

 "הסראת הדיברות"הוא הקטע הבא.רבקה שיר והמעצבת תמרה פלינט .רבקה נראית כאילו בתוך איטליז בין הווים בהם תולים את נתכי הבשר אך היא תולה בהם קצוות משמלתה המחוררת.היא חצויה בין הדת לחילוניות.היא פוחדת להגיד שאביה רב. מרגישה טוב יותר במכנסיים אך זה עלול להרוס את פרנסת אביה.עם חילול השבת על ידה הברק לא פגע בה כפי שציפתה וחיכתה. צורות ותמונות יפות נוצרות תוך כדי פריסת השמלה על הווים.  

הערב מסתיים ב"זה לא טיפול"-ענבר בר און.סיר עטוף ניר כסף ומראות מסביב.הסיר מלא מים וענבר מכניסה רגל אל תוך המים.מה הגבול בין משחק למציאות.היא רואה את עצמה במראות.   ערב מענין, מיוחד. שילוב של רעיונות,משחק,עיצוב ,חלל,מיצג,תנועה ומלל. כל שבעת הקטעים בוצעו ועוצבו מצויין,מלאים רעננות,ענין,סקרנות ויופי.  

לראות או לא לראות: מסקרן,מיוחד,יפה,מוגש היטב,מומלץ.