"טוסקה" היא אחת מסדרת האופרות שנכתבו ע"י ג'קומו פוצ'יני, אשר בהן במרכז העלילה עומדת הגיבורה הטרגית בעלת העקרונות המוצקים, ובסופו של דבר היא מוצאת את מותה מתוך שמירה על כבודה ומתוך הנאמנות לעקרונותיה, באופן דומה ל"טורנדוט" ול"מאדאם באטרפליי" ואחרות. אופרה זו היא מלודרמה בשלוש מערכות, כאשר הליברית נכתבה ע"י ג'וזפה ג'קוזה ולואיג'י איליקה ע"פ המחזה "לה טוסקה" מאת ויקטוריאן סרדו. האופרה הוצגה לראשונה על במה בשנת 1900 ברומא, ובאופרה הישראלית הוצגה לראשונה לפני כעשור, ובימים אלו מוצגת שוב על במת המשכן לאמנויות הבמה.

אולי מה שמייחד את האופרות של פוצ'יני מאופרות שהולחנו ע"י אחרים הוא שפוצ'יני הצליח לשלב היטב בין סיפור דרמטי, מותח ומעניין לבין המוסיקה המצוינת שהלחין, והדבר בא לידי ביטוי כמובן בכתיבת הליברית עבור כל אחת מהן. הייחודיות של "טוסקה" היא דווקא השילוב בין האופרה הקלאסית לבין הסיפור המסורתי וההיסטורי, אשר מצליח ליצור עניין, מתח והרבה מאוד קסם, וזאת למרות שלכאורה הסיפור מוכר וידוע מראש. כמו כן, המוסיקה הנפלאה, שלא לומר הגאונית, של פוצ'יני מתאימה לליברית כמו כפפה ליד ולהיפך, והיא משקפת היטב כל אירוע אשר מתרחש על הבמה, ולא בכדי ישנן מספר אריות מפורסמות מתוך אופרה זו. בנוסף, באופרה זו נכללים אלמנטים רבים ממוסיקת הכנסיות אשר מאפיינת את הנצרות, כמו השימוש בפעמונים ובעוגב, ומעבר לדרמטיות היא יוצרת בקרב הקהל חוויה מהפנטת וייחודית מאין כמוה.

העלילה מתרחשת ברומא בתחילת המאה ה- 19, והמערכה הראשונה נפתחת בהגעתו של צ'זרה אנג'לוטי, אסיר פוליטי נמלט מבית הכלא של האפיפיור במבצר סנט אנג'לו, אל כנסיית סנט אנדראה דה לה וואלה. אנג'לוטי נידון למוות לאחר שהורשע בבגידה, ומוצא מסתור בחדר התפילה הפרטי של משפחת אטוונטי, ורקם תוכנית לפיה ילבש בגדי אישה אשר הוכנו ע"י אחותו, המרקיזה אטוונטי, ויימלט. הצייר מריו קוורדוסי חוזר אל הכנסיה על מנת להשלים את ציורה של מריה מגדלנה, ושמש הכנסיה שם לב לכך שהדמות בציור דומה למרקיזה אטוונטי. אנג'לוטי וקוורדוסי המיודדים נתקלים זה בזה, וכאשר טוסקה, אהובתו הקנאית של קוורדוסי, נכנסת אל הכנסיה, היא בטוחה שקוורדוסי בוגד בה, אולם הוא צליח להפיג את חשדותיה, אם כי גם היא מבחינה שלמעשה הדמות בציור היא המרקיזה אטוונטי. קוורדוסי מציע לאנג'לוטי להסתתר בביתו המבודד, אך כאשר מתגלית בריחתו של אנג'לוטי הם ממהרים להימלט. במקביל נודע כי נפוליאון הובס בקרב במרנגו, והניצחון נחגג בכנסיה עם ביצוע של הזמרת טוסקה ועם תפילת ההודיה, ה"טה דאום" בכנסיה. מפקד המשטרה, הברון סקרפיה, פותח במרדף אחר אנג'לוטי, ובכנסיה הוא מגלה אודות הקשר בין קוורדוסי לבין אנג'לוטי, וזורע חשדות בלבה של טוסקה, אשר יוצאת לכיוון ביתו של קוורדוסי. במהלך ביצוע ה"טה דאום" סקרפיה חולם על זכייתו בטוסקה ועל מותו של אהובה.

במערכה השנייה סקרפיה ממתין בארמון פארנזה, והסוכן ספולטה מביא עמו את קוורדוסי, ומציין שלא הצליח לאתר את אנג'לוטי. כאשר קוורדוסי נחקר הוא מכחיש כל קשר לאנג'לוטי, וטוסקה, אשר עדה לחקירתו של קוורדוסי, נשברת ומגלה לסקרפיה שאנג'לוטי מתחבא בבאר. בהישמע ההודעה על הצלחת מתקפת הנגד של נפוליאון במרנגו, קוורדוסי מפגין את שמחתו, וסקרפיה רואה בכך עילה מספקת להוציאו להורג. טוסקה מתחננת בפני סקרפיה שיחוס על חייו של אהובה, אולם הוא מתנה זאת בהיענותה לחיזוריו. כמו כן, כאשר נמסר שאנג'לוטי התאבד, סקרפיה אומר שגורלו של קוורדוסי נתון בידיה, והוא יביים את הוצאתו להורג אם תיכנע לחיזוריו. טוסקה מחליטה להיענות בחיוב, ולאחר שסקרפיה נותן את הוראותיו לספולטה ומכין עבורה ועבור קוורדוסי אישור יציאה מהארץ, היא מבחינה בסכין על שולחנו של סקרפיה, והיא נועצת אותו בלבו.

במערכה השלישית טוסקה מגיעה אל מבצר סנט אנג'לו, שם כלוא קוורדוסי, והיא מספרת לו את אשר אירע. היא מבקשת מקוורדוסי לשתף פעולה עם החיילים וליפור ארצה בהישמע היריות, מתוך מחשבה שיירו בו בכדורי סרק. לאחר הישמע היריות, טוסקה מגלה שלמעשה סקרפיה הוליך אותה שולל, ולא התכוון לחוס על חייו של קוורדוסי. במקביל גם מתגלה שסקרפיה נרצח, והחיילים ממהרים לעצור את טוסקה, אשר רצה אל חומות המבצר וקופצת אל מותה.

דניאל אורן, מטובי המנצחים בעולם, ניצח על תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון - ביד רמה מחד וברגש מאידך, דבר אשר הוביל לתוצאה מופלאה ונעימה לאוזן. אין ספק, כי הוא שאב מהתזמורת את מיטב יכולותיה, והביא לידי ביטוי אינטרפרטציה ראויה לשבח. כמו כן, מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של ישי שטקלר ומקהלת מורן הצעירה בניצוחה של שרון רם שולבו היטב, וקטעי המקהלה המשובצים באופרה היו הרמוניים במיוחד ותענוג היה להאזין להם.

הוגו דה אנה, הוא הבמאי והמעצב של האופרה (במאית מחדשת - יוליה פבזנר), והרעיון המנחה שלו היה שילוב הקרנות של סרטים אשר צולמו ברומא במיוחד עבור ההפקה והוקרנו על גבי קיר שקוף למחצה בקדמת הבמה, ולמעשה להקרנות אלו תפקיד מכריע ומשמעותי בעיצוב התפאורה (במיוחד בתמונה שבה החיילים מתכוננים להוצאה להורג, אך גם בתמונות האחרות). כמו כן, עיצוב התאורה של אבי-יונה בואנו (במבי) התאים היטב לרעיון מנחה זה, ושמר על הקו האפל יחסית בתאורה. יש הטוענים כי הקרנת הסרטים מפריעה לצפייה בזמרים, שכן היא דינמית למדיי, וכאמור, היא מתבצעת על גבי מסך בקדמת הבמה, אולם אינני סבור כך, מאחר שהבימוי במקרה זה ייחודי, עשיר, מרתק ומצליח לחבר את הקהל היטב לתקופה ולמקום. יתרה מזאת, הבמה אינה ריקה מתפאורה לגמרי, אלא הצלב עם דמותו של ישו הינו מרשים במיוחד, וכך גם שולחנו של סקרפיה, אשר הוצב על גבי הבמה המשופעת והמיוחדת. התלבושות המדוקדקות והמחויטות שעוצבו ע"י טירלי קוסטומי בצירוף האביזרים של א. רנקט היו יפהפיות והתאימו היטב לכל אחת מהדמויות, וניכרה מחשבה עמוקה בעיצוב כל אחת ואחת מהן עד לפרט האחרון.

בעיניי טוב עשה הבמאי כשבחר שלא לנתק את הקהל מהרקע ההיסטורי לאופרה, למרות שהסיפור המתואר בה יכול להתרחש בכל זמן ובכל מקום, ולכן ההקרנות אשר לעתים מציגות כיתוב הכולל את הזמן ואת המקום, עושות זאת היטב, ויתרה מזאת - לא נראה שניתן לביים את האופרה הזו בצורה מודרנית יותר תוך נאמנות לסיפור המקורי ותוך משנה חשיבות להיבט הזמן. כפי שצוין קודם לכן, לאופרה זו ישנו אופי דתי, והדבר בא לידי ביטוי באופן הבימוי, שכן המערכה הראשונה מתרחשת כולה בכנסיה. יתרה מזאת, הוא עיצב היטב את דמותה של טוסקה כאמנית שהיא מלכת במה, והקפיד על הפרטים הקטנים, כך שדמותה מורכבת במיוחד, והיא מונעת מתוך מורכבות זו. סקרפיה אף הוא מצטייר כדמות מורכבת למדיי, שכן אופיו התככן והמושחת בא לידי ביטוי ביתר שאת, ובמקום מסוים ישנה כאן ביקורת פוליטית על התנהלות קלוקלת של המוסדות השלטוניים.

מישל קריידר (סופרן ) בתפקיד טוסקה הייתה מעולה, בעלת קול נפלא ומרשים במיוחד, והיא הצטיינה בביצוע האריה המפורסמת של טוסקה בה היא מתייסרת על מר גורלה (vissi d'arte, vissi d'amore). יותר מכל, אני סבור שנוכחותה הדומיננטית, מלאת התשוקה והכובשת על הבמה היא זו אשר יותר מכל מזוהה עם דמותה של טוסקה. יש לזכור, כי טוסקה היא זמרת מפורסמת, והיא פועלת בשם האמנות והלהט המאפיין אותה, ובסיכומו של עניין טוסקה היא שחקנית, וחייה הם משחק, אמנות ותיאטרון. כמו כן, היא הביאה היטב לידי ביטוי את השינוי שהיא עוברת בעקבות דרישותיו של סקרפיה, ובמקום מסוים היא מסגלת לעצמה ולו לרגעים ספורים את תכונותיו ואת התנהגותו, דבר שמביא אותה לרצוח את סקרפיה. בנוסף, היא משתמשת בעובדה שסקרפיה מעוניין בה על מנת להשיג את מבוקשה - שחרורו של קוורדוסי, אם כי היא מפסידה במאבק זה.

רובנס פליזרי (טנור) בתפקיד קוורדוסי היה אף הוא מצוין ובעל קול מרשים ועוצמתי, ובמשחקו ובשירתו הביא לידי ביטוי בצורה מוצלחת את היותו של קוורדוסי אמן - צייר, אשר גם הוא אינו נכנע אל המוסכמות ונאמן לעקרונותיו המוצקים. כמו כן, קוורדוסי מסתמן כמי שאינו מזוהה עם הממסד אלא דווקא מתנגד לו, וזאת היה ניתן לראות בשמחתו המופגנת למשמע הידיעה על הצלחתו של נפוליאון בקרב. האריות שביצע (recondita armonia ,lucevan le stelle) היו מצוינת, והוא הפגין בהן את כישרונו הרב.

סילבנו קרולי (בריטון) בתפקיד הברון סקרפיה היה מצוין, והוא הביא לידי ביטוי בצורה מרשימה את דמותו הנאלחת של סקרפיה, כדמות אכזרית, מושחתת, אשר משתמש בעובדה שהוא אוכף החוק על מנת לעשות כרצונו, והדבר השתקף היטב בשירתו ובמשחקו. הוא גם ביצע היטב את האריה במקביל ל"טה דאום" (va tosca) תוך הפגנת הדרמטיות הראויה.

עוד השתתפו כסולנים, וכל אחד מהם עשה את עבודתו היטב - קרלו סטריולי (בס) בתפקיד אנג'לוטי, ולדימיר בראון (בס-בריטון) בתפקיד שמש הכנסייה, יוסף ארידן (טנור) בתפקיד ספולטה, נוח בריגר (בריטון) בתפקיד שארונה, שירה פטשורניק בתפקיד הרועה ואביאל ליגנל בתפקיד הסוהר. בנוסף, השתתפו השחקנים : ז'רמי אלפסי, אלון בן ארויה, עמרי גילאון, רועי הסל, יואב הרשקו, גיל וקסלברג, ערן ורשבסקי, יוסי זבצקי, לירון זיצר, ליאור חברה, אשר טטוייב, מושיק כהן, סיל מורו, יעקב נודל, ליאור נונין, אייל סרי, יגאל פילר, בועז צפריר, מיכאל רוזצקי וגילי שנברג.

סיכום : מוסיקה נפלאה, בימוי ייחודי ומרשים וסולנים מצוינים יצרו יחדיו אופרה דרמטית ומרגשת. אל תחמיצו!

התמונה מתוך אתר האופרה הישראלית.