הרומן "על עכברים ואנשים" נכתב ע"י ג'ון סטיינבק, אחד מהסופרים האמריקאיים המוכרים ביותר במאה העשרים, אשר גם זכה בפרס נובל לספרות. הרומן נכתב בשנת 1937 בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, ובדומה לרומנים אחרים שכתב, גם רומן זה עוסק בבני מעמד הפועלים אשר ממוקמים בתחתית הסולם החברתי. אחד מהרומנים המפורסמים הנוספים שכתב היה "ענבי זעם", אשר נכתב בשנת 1939, ובזכותו הוענק לו פרס פוליצר. במרץ 2009 העלו בבית צבי את "ענבי זעם" בבימויו של עידו ריקלין, ובימים אלו ממש מעלים את "על עכברים ואנשים" בבימויה של איה שבא.

בשונה מ"ענבי זעם" אשר עובד למחזה, "על עכברים ואנשים" נכתב בצורה שונה, אשר אופיינית יותר למחזה אשר מוצג על במה, וככל הנראה סטיינבק התכוון לכך כשכתב את הרומן. מסיבה זו הרומן מאופיין בדיאלוגים ארוכים, בתיאורים מפורטים של הדמויות וכדומה, ולכן הרומן הועלה על במות התיאטרון מספר פעמים, ואף הוצג בתיאטרון בית ליסין בכיכובו של משה איבגי. כמו כן, הופקו שלושה סרטים על בסיס הרומן הקלאסי, האחרון ביניהם בכיכובו של ג'ון מלקוביץ' בשנת 1992.

שמו של הרומן "על עכברים ואנשים" נגזר משיר של המשורר הסקוטי, רוברט ברנס, ושמו "to a mouse". השיר מתאר תוכניות אשר לא באו לידי מימוש ולידי הגשמה, תוך תיאור היחסים בין האדם השולט לבין העכבר הנשלט. ככל הנראה, המסר שרצה להעביר המשורר, הוא שחלומות הם חסרי ערך, משום שאינם באים לידי מימוש, אלא רק מביאים לאכזבה ולצער, וכמובן את המסר הזה רצה סטיינבק להעביר יחד עם משמעותה של חברות.

הרומן מתאר את סיפורם של ג'ורג' ושל לני, שני אמריקאים ממעמד הפועלים, אשר מגיעים לקליפורניה בימי השפל הכלכלי הגדול בחיפושים אחר עבודה באחת מהחוות החקלאיות. ג'ורג' ולני שונים מאוד זה מזה, ולמעשה הם הפכים גמורים, ובעוד שג'ורג' נחשב החכם והנבון מביניהם, לני הוא בעל כוח פיסי רב, שבו אינו מצליח לשלוט, וכן ילדותי מאוד. שניהם חולמים לקנות יחד חווה חקלאית שבה יעבדו יחד, ולכן הם מעוניינים לעבוד במסירות רבה ולחסוך כסף. העלילה מתמקדת בהתרחשויות באחת החוות, תוך העלאת זכרונות מהעבר, ולמעשה, זהו סיפור על חברות אמיצה בין לני לבין ג'ורג', כאשר האחרון חש אחריות עצומה כלפי הראשון חרף הקשיים הרבים, והיא מסתיימת בטרגדיה.

הבימוי של איה שבא ע"פ הנוסח העברי הזורם של דן בן אמוץ, היה מצוין, מלא ברגישות ובהקפדה על הפרטים הקטנים בתמונות השונות, דבר אשר בא לידי ביטוי בעיקר בשפת הגוף של השחקנים, ובולט לעין שהשחקנים קיבלו ממנה הדרכה טובה. היא השכילה ליצור לא מעט רגעים מרגשים, ולעצב היטב את התמונות בהן מופיעים לני וג'ורג', וליצור בהן אווירה אינטימית מתאימה. לאורך כל ההצגה נשמר העניין, ומצאתי את התמונות בהן מופיעים לני וג'ורג' בלבד כמרתקות, וניכר כי הם תומכים זה בזה. כמו כן, הקשר בין העבר, ההווה והעתיד של השניים הובא לידי ביטוי באופן מוצלח, ורעיון החלום הבלתי מושג הומחש היטב. יצוין, כי השחקנים קיבלו הדרכת שפה טובה מענת זמשטייגמן.

התפאורה שעיצב אבי שכווי הייתה יפה, ותיארה היטב את הסביבה בתמונות השונות, החל מהדרך לחווה, לאחר מכן החווה עצמה, ולבסוף בסביבת החווה. על הבמה הונח חציר, ובנוסף נבנו פרגודים מקנים, אשר יצרו מחיצות לקבלת חלקים שונים בחווה - צריף הפועלים, אורווה ועוד. התלבושות היפות שנבחרו ע"י לימור דרור התאימו היטב לדמויות ולתקופה עליה מדובר, אם בבגדים הבלויים עבור הפועלים ואם בבגדים המכובדים ובמגפי העור עבור בעל החווה ובנו.

התאורה שעיצב אורי מורג הייתה טובה, אם כי לטעמי היה נכון יותר להחשיך את הבמה לגמרי במעברים בין תמונות אשר מצריכים שינויים בתפאורה. המוסיקה לה היה אחראי אפי שושני, התאימה לאווירה, ושולבה במעברים בין התמונות, אך לא רק. עוד יצוין, כי בבחירות המוסיקליות נעזר בעידו מנור, ובהצגה שולבו שלושה שירים.

זיו פלג בתפקיד ג'ורג' היה מצוין, והוא הצליח להביא לידי ביטוי בצורה מוצלחת את התבונה ואת הרגישות אשר מאפיינות את הדמות. למרות שג'ורג' נורמלי לחלוטין, הוא אינו זונח את לני, אשר במקרים רבים יכול להיוותר חסר ישע וחסר אונים, והשחקן המחיש את מחויבותו ואת מסירותו של ג'ורג' כלפי לני מול הרצון להשתחרר ממנו, והתמונה הטרגית המסיימת את המחזה בוצעה ע"י השחקן היטב.

סטס אפונביץ' בתפקיד לני היה מעולה, ובעיניי מדובר בתפקיד הטוב ביותר אשר גילם עד כה. הוא הפגין בצורה מדויקת ומעוררת הערכה את מוגבלותו השכלית והקוגניטיבית של לני, וזאת באמצעות הגמגום וכבדות הלשון, באמצעות תנועות הגוף הגסות והמגושמות ובאמצעות ההתנהגות הילדותית המנוגדת לחלוטין להופעתו החיצונית. כוחו הפיסי של לני אינו נשלט, וגם אם אינו רוצה להרע לאף אחד הוא עושה זאת מבלי להרגיש, וכך הוא מביא למותם של כלבים, של עכברים ושל אנשים.

רשף שדדי בתפקיד קנדי גילם היטב את דמותו של עובד החווה קטוע היד ובעל החלומות אשר לעולם לא יתממשו, אלא כחלק מחלום של מישהו אחר. חנן סוויסה בתפקיד סלים, מנהל העבודה בחווה, היה טוב מאוד, וניכר שלצד הכוחניות שהוא מפגין כלפי קרלי, הוא מלא חמלה כלפי לני. 

דודי גזית בתפקיד קרלי, בנו של בעל החווה, היה מצוין, ועיצב היטב את אישיותו חמומת המוח והפרנואידית של קרלי, שבין השאר אינו מעריך נכון את האנשים העומדים מולו וחושש שאישתו בוגדת בו. קארין הרשקוביץ בתפקיד אישתו של קרלי גילמה היטב את דמותה של האישה המתוסכלת מעצם העובדה שהיא בודדה בחווה ומעוניינת בקשר עם אנשים, ומכך שלא תביא לידי מימוש את חלומותיה להיות שחקנית. גם כאן בא ביטוי המסר, לפיו חלומות מביאים לאכזבה, לצער ולטרגדיה.

עוד משתתפים בהצגה - בן יפת בתפקיד קרלטון, אשר ביצע את השירים בהצגה תוך נגינה על גיטרה ; פיני שטיגליץ בתפקיד ווייט ; חאלד מאייר מרואת בתפקיד קרוקס, אשר טעה מספר פעמים בטקסט ; אורי שדה בתפקיד בעל החווה, אשר מראהו החיצוני לא התאים לדמות (נראה כמו אחיו של קרלי ולא כמו אביו), אך עשה עבודה טובה.

סיכום : בימוי רגיש אשר מצליח לשמר את העניין לאורך ההצגה ומשחק מצוין בשני התפקידים הראשיים. מומלץ בחום!

התמונה מתוך אתר בית צבי.