מאקס פריש סופר ומחזאי שויצרי בעל תואר אדריכל נחשב לאחד הסופרים הבולטים והחשובים לאחר מלחמת העולם השניה הכותבים גרמנית. אחד הנושאים שהעסיקו אותו היה גיבוש הזהות העצמית של היחיד. יש במחזותיו מין האירוניה המרומזת. את מחזהו"זעמו הגדול של פיליפ הוץ "כתב ב1958  כאלגוריה למצב החברתי בו העדר קשר בין גורמים שונים ,חוסר התחשבות בזולת וכבוד עצמי מופרז מביאים להרס במשפחה ובחברה. יש הרואים במחזה זה גם ביקורת מוסוות על הניוטרליות המזויפת של שוויץ מולדתו.  

זאת אלגוריה העוסקת בעצם בזוגיות,תקשורת בין המינים והמתכוונת לחברה כולה. המחזה מטפל גם בהנאה שיש לאדם מההרס העצמי ובכלל מהרס מבלי לחשוב על התוצאות ומבלי להתחשב בזולת. יש הנאה שבהרס. אם אתה מתחיל היצר הרע שבך אינו מאפשר לך להפסיק עד ההרס הטוטאלי. תסכול מביא להרס עצמי וחוסר התחשבות ובמחזה אנו רואים על הבמה את התוצאות ההרסניות כאשר אין קשר,תיקשורת והתחשבות בין בני זוג.  

הבמאית איה קפלן ביימה את המחזה בצורה קלילה, משעשעת,ריאליסטית ביותר.בימוי מלא הומור,ענין, קצב והנאה מהנעשה. התפאורה והתלבושות יפות מאוד הן בהתחלה כאשר הכל שלם והן בסוף כאשר הכל הרוס. התאורה-אורי רובנשטיין והמוסיקה-טל בלכרוביץ השלימו את ההנאה מההצגה.עוזרת לבמאית היתה רויטל מלכה.  

המסקנה מהמחזה היא שחשיבות והערכה עצמית מופרזת הנה מכשול לחיי זוגיות תקינה. היה מציאותי ואל תאיים בדברים לא מציאותיים ושאינך יכול לקיים. באין ברירה ,אתה עושה גם דברים הגיוניים ולקראת הסוף הבעל חוזר לאישתו כאשר אינו מתקבל ללגיון הזרים. במחזה רואים אנו בצורה נפלאה את הדמיון שבין המציאות והאבסורד. זאת קומדיה שובבה, אבסורדית,מלאת אירוניה, האומרת דברים רבים בדרך הומוריסטית משעשעת.  

עם תחילת ההצגה אנו רואים דירה מטופחת,יפה ,עם טפטים על הקירות,כורסאות,מסודרת כיאה לפרופסור וזוג אינטליגנטי בעל טעם טוב. בסוף ההצגה הכל הרוס .חורבן שלם.אני עדים להרס הבית תוך כדי מהלך ההצגה,שבירת הכלים והריסת כל דבר בעל ערך. אנו מחייכים ונהנים.ההרס מהוה חלק אינטגרלי מההצגה.אמרנו שיש הנאה בהרס וחלק מההנאה של הצופה הנה לצפות איך הורסים את הדירה שעל הבמה. לבעל -הפרופסור-דוד צויגנבום יש רעיונות מקוריים. להתגרש מאשתו ,לא לאבד את חמת הזעם ,להרוס הכל ולהתגייס ללגיון הזרים. משחקו טוב מאוד.הוא משעשע,הוא רציני ויחד עם זאת משחקו מלא הומור,שעשוע ואינו שוכח לדקה כי מדובר במחזה אבסורדי.  

אשתו שהוא כלא אותה בארון הבגדים-איילת הלפרן מכירה את מצבה,אוהבת את בעלה אך אינה מוכנה לותר ונכנעת למעשיו הלא מקובלים.משחקה מלא רגש,אהבה. שני הפועלים אופיר וייל וליאור יצפאן(הגבוה יותר)עושים את עבודתם במסירות הורסים את הדירה, למרות שבאו כדי להעביר את תוכנה ועושים זאת בהנאה גדולה המועברת גם לצופים. גומא שריג-החבר -משחקו מאופק פרט לרגעי התפרצויות הזעם הקשורים לאגרטל שלו שהיה מועמד לשבירה גם. אשתו-אסתי סבידנסקי נראתה לי אקסצנטרית, קצת מלאכותית במשחקה למרות האבסורדיות שבמחזה. מאחר וזו קומדיה יש בה גם סוף טוב.בחו"ל לא קיבלו את הבעל בגלל קוצר ראיה. הוא חוזר לאישתו כאילו ושום דבר לא קרה וזאת לשמחתה הרבה.   לראות או לא לראות:מחזה משעשע מוגש ומבויים טוב.בידור יפה עם מוסר השכל.  

 תמונות אלי ליאון