התיאטרון שבחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת ת"א ממעט בזמן האחרון להעלות הפקות של הצגות בהשתתפות הסטודנטים של החוג וחבל. הוא עושה זאת רק במקרים מיוחדים ואירועים יוצאי דופן. כזה היה הפעם האירוע בו פרופ' עדנה שביט מרצה בחוג ביימה מחזה של אחד מתלמידיה עודד ליפשיץ הלומד לתואר שני.  

המחזה"הילדה שהיא בעצם מריצה" והבימוי מיוחדים ומענינים.  אין זו הצגת בידור. אין זו הצגה שהכל מובן לך מיד. יש בה הרבה רעיונות וכן נימה של פילוסופיה. הבמאית העמידה סצינות מיוחדות ויפות מאוד,שמרה על קצב נכון במעבר מסצינה לסצינה והדריכה היטב את המשתתפים בגילום הטיפוסים השונים.  

זו הצגה אינטליגנטית,מודרנית, כמעט אבסטרקטית ,פיוטית מאוד הדורשת ריכוז רב ומחשבה. גיבורת המחזה ילדה -מאיה יעקובסון אותה מדריך לאורך ההצגה מנחה בשם אוטו-רעות הורוביץ. הילדה הנה בעצם גם מריצה הסוחבת ונסחבת באותו הזמן. היא קמה מתחילה ללכת כדי שבסופו של דבר תשכב מחדש. השאלה המתעוררת היא מדוע כל המסע הזה.  

יש במחזה מהאבסורדיות .הילדה עוברת בחייה דרך מקומות שונים ופוגשת דמויות שונות. היא מתאכזבת ממערכת היחסים בין בני האדם,רואה את הכח ההרסני בעולם של ימינו ונלחמת על הקיום שלה. היא נסחבת לאורך חייה מהיום שנולדה ועד למותה ויחד עם זאת סוחבת ומריצה את הדמויות שהיא פוגשת לאורך חייה,רואה דברים בדרך עד שמסיימת את חייה. היא פוגשת בקבצן עיוור,באב ובנו שכל אחד מבין דברים בצורה אחרת,אם ובנה שחזרו מהשוק,עולם מנוכר,זר, בו הקרובים ביותר בעצם מרוחקים אחד מהשני.  

הילדה פוגשת באבלים שאיננו יודעים אם הם אבלים באמת,היא רואה מעשים ורגשות הזרים לה כילדה תמימה שעדיין לא התרגלה לעולם בו תצטרך לחיות. הילדה אינה מוצאת את מקומה במציאות הזו ובאין ברירה בוחרת להיות מה שלא רצתה-להיות מריצה.  

משחקם של כל הדמויות כ 10 במספר טוב מאוד ונראה בהדרכת הבימאית  אקספרסיבי מאוד,לפעמים גרוטסקי,תיאטרלי. המחזה מורכב קטעים קטעים, אפיזודות נפרדות כאשר המשותף ביניהם הילדה במסעה בהנחית אוטו. בין הקטעים משולבים שירים מקוריים שהולחנו ע"י חנה הכהן ומנוגנים ע"י נילי קריס פסנתר,ברק סובר חליל צד ורינה קוורטין סקסופון.  

המוסיקה הקליטה מאוד והנגינה היפה משמשות כאתנחתא - מנוחה למחשבה, להתבוננות וזמן הדרוש כדי להתעמק בנאמר. התפאורה-קארין רומנו אשכנזי-קירות שחורים, מפלסים וצורות שונות.תאורה-יעקב סליב מעולה, ממוקדת היטב ומאירה את הדמויות שעל הבמה ויחד עם זאת שומרת על הפיוט,האפלוליות, על המוזריות שבמעמדים השונים. מחזה קשה לעכול.מבוצע מצויין. שפע של רעיונות ומעורר למחשבה.  

לראות או לא לראות: אין זו הצגת בידור אך המאמץ בצפיה כדאי. מחזה וכתיבה מיוחדים,מהנים,בימוי מוקפד וטוב,מוסיקה יפה ומשחק מצויין.

צילומים-שירן שואקה