הוא אחד המחזאים החשובים של ישראל וממעצבי התרבות הישראלית המודרנית.הוא חתן פרס ישראל לתיאטרון. כתב מחזות רבים שמהם יצאו לאור עד כה כ10. למרות כל זאת התיאטראות בארץ מציגים מחזות שלו לעתים רחוקות ואם כבר מציגים הם זוכים למספר מצומצם של הצגות. ודאי יש סיבה לכך אך לא כאן המקום לדון בה.  

רבים ממחזותיו עוסקים במלכים ונסיכים או כותרת קשורה בהם כגון אדי קינג,בגדי המלך,הכלה וצייד הפרפרים,אכזר מכל המלך,נפוליאון חי או מת,הנסיכה האמריקאית וכו'. את המחזה האחרון כתב בשתי גרסאות אחת ב1963 והשניה ב1981. המחזה הוצג עד כה בארץ שלוש פעמים. לראשונה כאמור ב1963 בתיאטרון העונות,ב1982 בהבימה בו שיחקו אב ובנו-ישראל ומשה בקר וב1996 בקאמרי שגם בו שיחקו אב ובנו-יוסי ואבשלום פולק. זהו מחזה חשוב שהוגדר בזמנו כחשוב ביותר בדרמטורגיה הישראלית.  

ההצגות זכו לשבחי הביקורת אך לא של הקהל. ההפקה הנוכחית בחאן הירושלמי מציגה מחזה פיוטי מאוד,עברית מובנת ויפה שתענוג לשמוע את השפה של אלוני.מבויים מצויין ומשוחק היטב. זאת "טרגדיה המתרחשת בלב לבם של חיים מודרניים"כפי שכתב על המחזה ב2002 מיכאל גורביץ.  

העלילה פשוטה ומסובכת כאחת. משתתפים בהפקה של תיאטרון החאן פרדיננד-נסיך הכתר-אודי רוטשילד ואביו המלך-אריה צ'רנר.זהו מחזה לשני שחקנים ושלושה קולות. כוון שהעלילה בנויה בצורת חקירה משטרתית, שומעים את קולו של מפקח משטרה-יוסי עיני ובמאי סרטים-ארז שפריר . בנוסף שומעים את קולו של החשמלאי-יואב היימן.  

המלך ממלא בקשתה של "הנסיכה האמריקאית" להקליט את זכרונותיו ובמאי הסרטים מבקש לעשות מזה סרט. המלך אינו שלם עם עצמו והבן מקבל עליו את תפקיד אביו-המלך.בסופו של דבר הוא רוצח את המלך דהיינו את עצמו.   קשה לצופה הרואה את ההצגה בפעם הראשונה לחדור לעומק המסרים הרבים שבמחזה.לכך יש צורך לראות אותו פעמים מספר או לקרוא אותו ולהתעכב בכל עמוד ועמוד. פרושים שונים קיימים על כוונות אלוני בכותבו מחזה זה. יש במחזה הרבה סימבוליקה,אמירות מרומזות והוא מעורר למחשבה. אם הצופה יתעמק יתר על המידה בכוונות המחבר תוך כדי הצפיה הוא יאבד את הקשר,את הריכוז ,את ההנאה מהמחזה המקסים לכן יש לקבלו כסיפור דמיוני ולהנות ממנו כך.בכל זאת כאשר הוצג בפעמים הקודמות הקהל לא עיכל את המחזה, לא אהב אותו, לא הבין אותו ויצא מאוכזב ומפוהק. הרבה הקבלות במחזה עם המיטולוגיה היונית. אלוני מחפש במחזה מיתוסים ידועים מזמנים עברו ונותן להם חיים חדשים ונושאים שהם אקטואליים עד היום. אלוני כתב סצינות מקסימות כאמן המצלם את המציאות.  

משחקם של שני המשתתפים מעולה. רוטשילד החלטי,ברוטלי,עומד על שלו,אוהב את אביו אך גם רוצח אותו. צ'רנר מדבר על העבר בנוסטלגיה בגעגועים.הוא בודד. הבימוי של אודי בן משה כאמור מצויין ויסודי.כל פרט ופרט מחושב.למרות שכל המחזה הוא בעצם דו שיח אחד גדול הוא מאוד קיצבי,זורם,מענין. יש בו סצינות נהדרות שהוקדשה להן מחשבה רבה.

התלבושות-עפרה קונפינו צבעוניות מאוד ויפות. התאורה-רוני כהן נהדרת. ממוקדת היטב ומשרה על הבמה מהמיסטוריות המתבקשת מהעלילה.המוסיקה שכתבה קרן פלס משתלבת היטב בעלילה וצליליה נהדרים.התפאורה היא של סבטלנה ברגר. עברית?-נגה יתומי.  

לראות או לא לראות: חוויה נהדרת.לראות, להנות ולהשאיר את הפרושים בבית לזמן אחר.מומלץ לראות ולידיעת התל אביבים המחזה יוצג בצוותא ב22.6.09