לאחר העדרות די ממושכת כמנצח על התזמורת הסימפונית הישראלית רשל"צ הן בקונצרטים העצמאיים שלה והן כתזמורת האופרה,חזר המנצח אשר פיש לנצח עליה בקונצרט ששמעתי אמש. התזמורת שמנהלה המוסיקלי הוא דן אטינגר יודעת לערוך קונצרטים ובתוכניותיה תמיד יהיה משהו מיוחד  משהו לא שיגרתי משהו שמצד אחד ימשוך קהל ומצד שני ישמור על הרמה הגבוה ורצינות המוסיקה והקונצרט.  

הפעם שמענו קונצרט ב"ניחוח אמריקאי" שלוש יצירות שנכתבו באמריקה. שלוש יצירות בסיגנון שונה שנכתבו על ידי המלחינים ברטוק וגרשווין שהשוני ביניהם רב מהמשותף. הקונצרט נפתח ביצירתו של בלה ברטוק יצירה שהוקדשה בערב על ידי המנצח למנדי רודן שהיה ממנהלי התזמורת ושהלך לעולמו לפני כמה חודשים.  

היצירה נכתבה בעקבות הזמנה שקיבל ברטוק בשנת 1943  בהיותו מאושפז בבית חולים בניו יורק.ברטוק קיבל את ההזמנה לא ברצון . היא בעצם נעשתה במטרה של ידידיו לעזור לו ברגעים קשים בחייו הן כלכליים והן בריאותיים וזאת כדי לא לפגוע ברגשותיו ומבלי שהדבר יראה כעזרה לנזקק. זאת יצירה שיש בה מהסממנים הן של סימפוניה והן של קונצ'רטו. המבנה שלה סימפוני ויחד עם זאת ברטוק נתן אפשרות לכלים  מתוך התזמורת להיות סולנים בקטעים קצרים שונים וכך דמה היא לקונצ'רטו לתזמורת כאשר הסולנים כאמור הם הכלים השונים של התזמורת.  

למרות שהיצירה נכתבה באמריקה יש בה מוטיבים הונגריים רבים והיא בהחלט מבטא את מוצאו ההונגרי של ברטוק שעזב את מולדתו ועבר לארה"ב בעקבות מלחמת העולם השניה. במרוצת השנים היצירה הפכה להיות היצירה המנוגנת והמפורסמת ביותר מכל יצירותיו של ברטוק.   

היצירה נפתחת בטרגיות מסויימת ,אוירה רצינית מלאת דכאון אך במהרה האוירה משתנה והופכת לניגוד מוחלט לקדרות שבהתחלה. היצירה מסתיימת בהרגשה של התגברות על כל המכשולים בתקוה ושמחה.  

אשר פיש הוביל את התזמורת ביד רמה לביצוע מדוייק ,מרשים ויפה. בביצוע הטוב הורגש המתח שביצירה עקב מצבו הבריאותי של המלחין ומצבי הרוח השונים שבה והאופטימיות והשמחה שבסופה.   לאחר ההפסקה נוגנו שתי יצירות של גרשוון. שמענו שבעה קטעים מ"פורגי ובס".

זאת אופרה המציגה את ה"מוסיקה השחורה". בבכורה כל המשתתפים היו שחורים, דבר שלא היה מקובל בזמנו .הקהל קיבל את האופרה היטב וברצון,לא כן המבקרים. לאחר מות המלחין היא זכתה להצלחה בכל העולם שנמשכת עד היום.   שניים היו הסולנים שהשתתפו בביצוע הקטעים . זמרת הסופרן ג'נינה ברנט בעלת הקול הנעים ששרה בהבעה ורגש והיתה בשירתה מלאת חיים,אהבה וסנטימנטליות. הטנור דריק אלטון שלא התלהבתי ממנו במיוחד. קולו נשמע לי רועד,בטונים הגבוהים צועק ובטונים האחרים נסבל.  

הקונצרט הסתיים בביצוע מצויין של הרפסודיה בנוסח בלו. היצירה הוזמנה אצל גרשוין הצעיר במטרה להכניס את מוסיקת הג'אז והן מוסיקה אמריקאית אל תוך אולם הקונצרטים השמרני. הרעיון ליצירה בא לגרשויין תוך כדי נסיעה ברכבת ושמיעת קצב שקשוק הקרונות.  

אשר פיש שהיה גם המנצח וגם הסולן נאלץ לעבוד קשה בשני תפקידיו.כל הזמן היה צריך לקום כדי לנצח ולהתישב כדי לנגן ובקטעים הקצרים כסולן ניגן גם בעמידה. הוא ניגן בצורה וירטואוזית,יפה וטובה אך בקטעים רבים כאשר התזמורת ניגנה יחד עם הסולן היא כיסתה אותו והפסנתר נשמע בקושי.   

בסיכומו של דבר היה זה קונצרט מצויין, מבוצע היטב,עם תכנית מגוונת . הקהל ,שמילא את אולם האופרה בתל אביב עד אפס מקום, התלהב מהקונצרט והריע ממושכות בסופו.הוא ודאי יצפה בסקרנות לשמוע ולראות את הקונצרט הבא של התזמורת בחודש יולי שיסיים את העונה בתכנית"הזמנה למחול" בה תופיע  בין השאר גם להקת מחול.  

לראות או לא לראות: קונצרט מומלץ ביותר מכל הבחינות.

תמונות-רשל"צ