מה נאמר ומה נגיד,גם בגיל 79,קלינט איסטווד ממשיך כמו הקלישאה הקבועה,רק להשתבח עם השנים. אחרי כמה יצירות מופת כשחקן,מס' תפקידים בלתי נשכחים,משפטים שיחקקו בכולנו לנצח,אחרי 2 אוסקרים כבמאי ועוד כמה יצירות שלא צריכות שום פרס כדי לקבל לגיטימציה לאיכותן,קלינט איסטווד תוך שנה מביא שני סרטים ענקיים,חשובים ושונים כל כך.

האחד,"ההחלפה",הוא סיפור אמיתי על מאורעות אמיתיים שהתרחשו בארה"ב בשנות ה-20. אנג'לינה ג'ולי מגלמת אם יחידה שעובדת כאחראית משמרת ביחידה של מרכזיות טלפונים (כמו שהיו פעם),עד שהיא מגלה שבנה היחיד,האוצר של חייה נחטף מביתו. עולמה חרב עליה,היא משקיע את כל כוחה בחיפוש אחר הבן,אולם לאט לאט חוזרת לשגרה כשהיא עדיין שבורה. אחרי כ-3 חודשים,מודיע לה קצין משטרה באושר רב שבנה נמצא בריא ושלם,ושהיא מוזמנת לבוא ולאסוף את היקר לה מכל,אולם ברגע הראשון כבר ברור לה – זה לא הילד שלה! נציגי המשטרה טוענים בתוקף שזהו אכן הבן האבוד,בעוד האם מסרבת לקבל זאת ויוצאת למסע חיפושים והבהרות ביחד עם כומר מקומי (ג'ון מלקוביץ') שמוביל למסקנות מחרידות.

קלינט איסטווד מספר ב"ההחלפה" סיפור מדהים,כפי שרק הוא יודע לעשות,הוא עושה זאת בפשטות,באלגנטיות ובצורה יפה ונקייה,אך עם זאת לא חוסך מאיתנו את הדרמה ואת הסיפור האנושי המדהים והמחריד של הסיפור. רגעי הדרמה,כמו הסצינה בתחנת הרכבת מצליחים לזעזע גם את הצופה הכי רגוע ושלו בעולם. איסטווד נותן לנו לחיות ולהרגיש את הסיפור,בלי לחסוך דבר – מושלם!

בסרט השני,"גראן טורינו" איסטווד נמצא משני צידי המצלמה,דבר שבאופן אישי עושה אותי מאושר. איסטווד כבמאי ויוצר,זה מושלם,כאמור הוא מספר סיפורים מושלם,מעמיד את הקאסט בצורה הטובה שיש ועושה עבודה נהדרת. אבל איסטווד כשחקן זה דבר שאין שני לו,הוא כל כך "קול" על המסך,כל כך נינוח,כל כך אמיתי,הבעות פנים זועפות של גבר אמיתי. אין מישהו שמסמל יותר ממני את הגבר בעולם הקולנוע.

 ב"גראן טורינו" מגלם איסטווד את וולט קוואלסקי,אדם מבוגר ועקשן,מלא דעות קדומות,שזה עתה איבד את אשתו,וחי בגפו עם כלבתו האהובה,היצור החי היחיד שהוא חש אליה סימפטיה כלשהי,את שאר הסימפטיה שלו רוחש קוואלסקי למכונית הגראן טורינו מודל 72 שלו. חייו של קוואלסקי עוברים בשלווה יחסית עד שבן השכנים האסיאתים שלו מנסה כחלק מטקס קבלה לכנופייה מקומית,לגנוב את מכונית הגראן טורינו המפוארת של וולט. באותו הרגע וולט שוכח את גילו,מתעמת עם הכנופיה והופך לגיבור השכונה למורת רוחו. כעונש,מקבל בן השכנים "עבודות שירות" אצל קוולאסקי,שמצידו מתחיל להתרכך כלפי הנער,ויחד הם מתעמתים בכנופיה.

תראו,לא אשקר,הסיפור הוא בנאלי למדי,חלק נכבד מהעלילה צפוי למדי ,אין פה חידוש מהותי ברמת העלילה. אבל הביצוע,אחחחח הביצוע. קודם כל,כאמור איסטווד לבדו יכול להחזיק סרט,בלי יותר מדי מאמץ,שנית,נראה שקלינט שלא צעיר כל כך בעצמו מתחבר לדמות בצורה בלתי רגילה,הוא מגלם אותה באופן מושלם,כל הקיטורים,אנחות החוסר רווחה והמבט הזועף הכל כך מפורסם של איסטווד מעבירות את הלך הרוח של הדמות בצורה מושלמת ויחד עם זאת מצליחות לשעשע מאוד.

הסיפור הוא סיפור אנושי סטנדרטי למדי כאמור,אבל יש משהו בפרצוף של איסטווד ובצורת המשחק שלו שגורמת לכל להיראות פי אלף יותר טוב. כמובן שיש גם עלילה נחמדה,שמצליחה לסחוט צחוקים רבים,ואפילו דמעה או שתיים.

 המון סמליות יש בסרט הזה,איסטווד בגיל 79 כאילו נכנס לרגע שוב לנעליהם של האיש ללא שם מהמערבונים האגדיים,והארי קלהאן האלמותי,הוא עושה זאת בפעם האחרונה,ולא פעם הוא עושה זאת בסרט בידיים חשופות,תרתי משמע. זה אקורד הסיום שלו בתור "לוחם הצדק" הזועף שלא מעניין אותו כלום,ורק הידיעה הזאת גורמת להתרגשות גדולה,איסטווד סוגר מעגל בצורה נהדרת.

כל הסרט הזה מבחינתי לפחות היה שווה סצינה אחת,פשוטה,לא ארוכה במיוחד,ולכאורה חסרת משמעות. הסצינה שבה יושב וולט קוואלסקי על המרפסת של ביתו,סיגריה ביד אחת,פחית בירה ביד השנייה,כלבתו שוכבת לידו,והוא פשוט יושב נינוח וצופה במכונית הגראן טורינו מודל 72 שלו. סצינה מרגשת ומדהימה בעיני,קלינט איסטווד סוף סוף נח,והוא עושה זאת כמו גבר!