ביקורת שירה היא תמיד אינקומנסורבילית. בכל ספר שירה צריך לדעת לברור את המוץ מהתבן, אבל אפשר להרגיש בוסריות שהולך לצאת ממנה משהו טוב. הספר והמשורר, אסף לב הם כאלה: לב הוא פסיכותרפיסט, משפטן זכויות אדם, איש תיאטרון ומשורר עם פוטנציאל.

הספר נע בין עיסוק ברב-תרבותיות וביקורת חברתית-פוליטית לבין פסיכולוגיזם אישי המתמקד בנושאים כמו: תיאטרון, תל-אביב, ירושלים, בעיית זהות, פסיכותרפיה, מצוקה קיומית, חוויות מטיולים בעולם והשוואה בין תרבותית, כמו למשל בשיר שנכתב בסאבווי בניו-יורק ושירים שנכתבו באיים אקזוטיים, אהבה, סנטימנטליות, מוצא ומגדר, נצרות, יהדות, ו"ישראליות".השיר שלו "שיר ישראלי" מאשרר בצורה מסוימת את שטען פרופ' גלעד צוקרמן בספרו, "ישראלית שפה יפה".

המשורר, אסף לב הוא דור שני להורים ממוצא סורי-איראני. ניתן להרגיש בספר ביקורת כלפי מייסדי המדינה, ועל המודל ציוני-צברי, ועל היותם של בני משפחתו 'אחרים'.

לב, איש הדור השני ליהדות ערב ,איבד את זהותו הראשונית אך גם מעולם לא יכול היה להזדהות עם הזהות הפגומה שהציונות הציעה לו,מבקש בספר להתפשט לרגע מפלסטרים של זהויות שהדביק לעצמו ולהיישיר מבט אל הזעקה, הכאב , השבר ,הבושה והאשמה שכרוכים בגדילה לתוך תרבות מדירה, ומנכרת.

אסף לב, כפי שהבחין אלי אשד, רוצה ליצור תרבות מזן חדש, הוא קוסמופוליטי, הוא עוף מוזר בקהילת השירה של ימינו ועקב אאוטסיידריותו, הוא מצליח לטלטל קצת ולגעת.

ההפצצה הזאת בנושאים ובתכנים מציפה את הקורא, אבל עושה נעים לפרקים, כמו למשל

בשיר "צוואה בחיים":

כְּשֶׁאַבָּא אָמַר לִי

"אַל תֵּלֵךְ בְּלִי נַעֲלֵי בַּיִת"

הוּא אָמַר לִי בִּשְׂפָתוֹ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת וְהַקְּרוּעָה,

"בְּנִי, אַל תֵּצֵא עָרֹם אֶל הָעוֹלָם, חָשׂוּף, בְּלִי הֲגַנָּה,

קַח אִתְּךָ נַעֲלֵי בַּיִת,

קַח אֶת הַבַּיִת אִתְּךָ".

נראה שלב חי על הפער של כור ההיתוך של החברה הישראלית נגדו הוא יוצא, לב מציע מבט אישי חשוף וחושף מבעד למשטר השיח ההגמוני הישראלי , משטר שלטענתו  "תייג והשתיק  לכל אורך ההיסטוריה את זעקות השבר של יהודי ערב רק ברדוקציה שטחית כמו: "התבכיינות" , "עוד פעם טענות קיפוח?"  ו"די לשד העדתי" . אבל מצד שני בכל השירים הליריים, הפסיכולוגיסטיים, היוצרים עיסוק בעצמי תוך כדי פעילות הגליאנית של דיוורסיה מן הזולת, אסף לב הוא יותר אשכנזי ואירופאי מכולנו.

דוגמא מצוינת לכך הוא השיר "יום הולדת שמח" בתוכו טוען המשורר, בצורה טרנזיטיבית, רטורית חכמה וכבדרך אגב שהוא "נולד לתוך התחת של התרבות" או למשל בשיר "ההמנון של אסף לב והקהל מתבקש לקום"

הניכוס של התרבות שנעשה בידי דור המייסדים זוכה לתגובה באמצעות שירה ותרבות שהיא "מערבית", אך מנקודת מבט דיספוזיציונית המאפשרת דיון על דברים חדשים והמעלה נושאים חשובים ומעניינים . ככה שיש פה מעין ניגוד מעניין ומפרה.

המבנים של אסף לב חכמים ומעניינים, אפילו מתמטיים לעיתים, אבל לפעמים הצורה מוקרבת על חשבון התוכן וייתכן ועוד שירים היו מגיעים לרמה גבוה יותר עם מאמץ עריכתי נוסף מצידו.

הפנינים האמיתיות בספר לדעתי הן: "מכתב שקיבלתי מצ'ה", ו"מולקולה רומנטית", שאני מביא פה בשלמותו :

מוֹלֶקוּלָה רוֹמַנְטִית

כְּשֶׁגֶּבֶר פּוֹגֵשׁ אִשָּׁה

בֶּאֱמֶת  

נוֹלָד עָתִיד

נוֹלֶדֶת תִּקְוָה

נִקְוִים הַמַּיִם

בָּאָה הַחֶמְלָה

הָרוּחַ חוֹזֶרֶת לְהֵיכָלָהּ,

אַבָּא וְאִמָּא אַף פַּעַם לֹא

נִפְגְּשׁוּ

בֶּאֱמֶת  

עוד שירים מומלצים: "שיר ישראלי", שיר ה"מבוא" המסקרן, "יום הולדת שמח" ו"כאב - קורות חיים"

כאשר ילמד לב לשכלל את יחסי הצורה-תוכן ולברור נושאים, הוא יהיה משורר מעולה.

אסף לב, "ויקרא במדבר דברים", הוצאת כתב, 76 עמודים.

להשגה באוזן השלישית, הנסיך הקטן, תולעת ספרים ובאתר של כתב הוצאה לאור http://www.ktav.co.il/author.asp?writerid=89

עיצוב עטיפה: מאיה הוד