"כזאת הייתה אימא" הוא מחזה פרי עטו של הבמאי והמחזאי האנגלי ג'ון ואן-דרוטן, שידוע בעיקר בזכות המחזה "אני מצלמה", אשר שימש השראה לכתיבת ספרו של ג'ו מאסטרוף וליצירת המחזמר הידוע "קברט". ואן-דרוטן כתב את המחזה ע"פ הרומן "חשבון הבנק של אימא", אשר נכתב ע"י הסופרת האמריקאית, קתרין פורבס, בת להורים אשר היגרו לסן פרנסיסקו מנורבגיה, כאשר הרומן הוא אוטוביוגרפי לפחות בחלקו. יצוין, כי המחזה של ואן-דרוטן הפך בשנת 1948 לסרט קולנוע ולאחר מכן לסדרת טלוויזיה מצליחה ואף הופק בגרסת מחזמר בברודווי, ובישראל ההצגה עלתה מיד לאחר קום המדינה בתיאטרון הקאמרי בהשתתפות אורנה פורת, רחל מרכוס, יוסי ידין ואחרים. בימים אלו ההצגה מועלית בבית צבי בהשתתפותם של בוגרי מחזור מ"ז, וזוהי למעשה ההצגה האחרונה בה הם משתתפים במסגרת לימודיהם.
עלילת המחזה מסופרת דרך עיניה של קתרין הנסון (שמה הפרטי זהה לשמה של מחברת הסיפור), בת למשפחה נורבגית שהיגרה לאמריקה והשתקעה בסן פרנסיסקו, וחלומה הוא להיות סופרת. במהלך התבגרותה היא נוכחת לדעת שעל מנת להיות סופרת מוצלחת עליה לכתוב על הקרוב אליה ביותר, כלומר על משפחתה, ובמיוחד על אימה, אשר מנהלת ביד רמה את החשבונות, ומצליחה לחסוך כסף בקופת החיסכון. כמו כן, האם מצטיירת כדמות דומיננטית ומוערכת במסגרת המשפחה המורחבת, ומגלה רכות וחמימות לצד קשיחות ותושייה.
הנוסח העברי למחזה של עידו ריקלין מצליח להוציא ממנו את הניואנסים הסנטימנטליים המתאימים, והדבר הועצם בעבודת הבימוי של איה שבא, אשר מצטיינת בבימוי מחזות דרמטיים ורגשניים ובעיצוב דמויות לפרטים יחד עם השחקנים. הבמאית יצרה הצגה אינטימית, אשר מוצגת באולם קטן בבית צבי, כך שכל אחד ואחת מהיושבים בקהל נמצא קרוב פיסית לנפשות הפועלות, ולכן ניתן ביתר קלות להזדהות עמן ולהרגיש כחלק מההווייה ומהקרבה המשפחתית אשר מתוארת בהצגה, עד לרמת הדמעות שזולגות על הלחיים או ממלאות את העיניים. הסיפור מתואר דרך עיניה של קתרין, שהיא, לכאורה, גיבורת המחזה, ועל כן לעתים קרובות העלילה קופאת וקתרין מספרת את הסיפור, אם כי בעיניי הבמאית בחרה דווקא להעמיד את האם במרכז העניין בהצגה, כך שגם הדמויות הראשיות האחרות תומכות בתפקיד האם ומעצימות אותו. יצוין, כי למרות שבהצגה משתתפים שחקנים רבים ביחס לגודל הבמה, אין תחושה של עומס או של צפיפות, שכן לאורך כל ההצגה נוכחות השחקנים על הבמה חלקית בהתאם לתמונות השונות. כניסת השחקנים אל הבמה ויציאתם ממנה הוסיפו דינמיות להצגה, וסייעו לשמירת העניין לאורך ההצגה ולהפנמת התוכן, אולם, כפי שציינתי, עיקר הדגש היה ברגעים אינטימיים ומרגשים, אשר מעוררים הזדהות מסוימת בקרב כל צופה.
עיצוב הבמה ועריכת המוסיקה נעשו אף הם ע"י איה שבא בהתאם לאופן הבימוי שבו בחרה ולרעיון שאותו רצתה להדגיש. התפאורה פשוטה וצנועה למדיי ואינה מרשימה, אלא מאפשרת ורסטיליות תוך ניוד מינימלי של אביזרים, מה גם שאין צורך ביותר ממנה, שכן היא מפנה את תשומת הלב אל הדמויות. חלק ניכר מהעלילה מתרחש סביב לשולחן האוכל בבית המשפחה, כאשר שולחן העבודה של קתרין משקיף מעליו, ולמעשה הוא ממוקם בעליית הגג. יתרה מזאת, המוסיקה השקטה שהושמעה בעיקר במעברים בין התמונות השונות תרמה לאווירה האינטימית והתאימה היטב למתרחש על הבמה. התלבושות שנבחרו ע"י דלית ענבר היו יפות מאוד בזכות פשטותן ובזכות התאמתן המצוינת לכל אחת מהדמויות, החל מהילדים, דרך ההורים וכלה המשפחה המורחבת ובמכרים. יתר על כן, התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה טובה, והצליחה לחזק את מימד האינטימיות, והיה לה תפקיד חשוב במעברים בין התמונות השונות בעת החשכת הבמה.
רוני כהן בתפקיד מרתה, האם, הייתה מצוינת, ובהצגה זו אני ראיתי אותה לראשונה בתפקיד ראשי ולא בתפקיד משני. בעיניי בהצגה זו היא עושה את תפקיד חייה, אם כי מאחר שהיא שחקנית צעירה, אני מבכר לאחל לה שתזכה לתפקידים נוספים, אשר יטיבו עימה בדומה לתפקיד זה. היא בנתה את דמותה של מרתה בדקדקנות, והביאה לידי ביטוי בצורה נפלאה את שני הקצוות באופיה - אישה רכה וחמה מחד, ואישה בעלת תושייה ובעלת יכולת להטיל מרות מאידך, מה גם שהפגינה יחס ייחודי לכל אחד ואחת מילדיה. כמו כן, היא סיגלה לעצמה שפת גוף עקבית, כאשר אצבעותיה נעות בחוסר נחת, ומעבר לכך דבקה במבטא הנורבגי ובחיתוך הדיבור לאורך כל ההצגה באופן ראוי לשבח, דברים שהוסיפו לבניית אמינותה של הדמות. יתרה מזאת, ניכר כי התפקיד דורש ממנה כוחות רגשיים רבים, ובזכותם היא מצליחה לרגש את הקהל.
זיו פלג בתפקיד לארס, האב, היה נפלא בעיניי, שכן הוא להבדיל זכה לגלם במשך השנה מספר תפקידים ראשיים, והיה מרתק לראות אותו הפעם בתפקיד משני ותומך, שכן הוא חיזק והעצים את קווי האופי ואת דמותה של האם, כמי שמנהלת ביד רמה את ענייני המשפחה ובמידה מסוימת כמי ש"לובשת את המכנסיים בבית".
תמר גוטמן בתפקיד קתרין הייתה מצוינת, וללא ספק יש לה יכולת לגלם מגוון רחב של דמויות, ונראה כי יש לה כוחות נפשיים עצומים לשם כך. היא מצטיינת ומתבלטת במשחק רגשני, כן, אמיתי, ויש לה יכולת מרשימה בהחצנת הרגשות שלה לצורך גילום תפקיד. כאמור, היא משמשת כמספרת וכגיבורת המחזה, אך גם היא מסייעת בהבנת דמותה של האם, דווקא מתוך הקשיים האישיים שלה ומתוך תהליך ההתבגרות שאותו היא עוברת, והיא הביאה לידי ביטוי את השינוי שחל בה בצורה מוצלחת ומרגשת.
את שלושת הילדים האחרים מגלמים גיל וייס בתפקיד נילס, נגה מילשטיין בתפקיד כריסטין ודוריס נמני בתפקיד דגמאר. ישנם קווים ברורים לדמות של כל אחד ואחת מהם - נילס כבן יחיד בין בנות במשפחה גילה שאפתנות, בגרות ואחריות, כריסטין כבת אמצעית הפגינה את תסביכי הקיפוח האופייניים אם כי לא תמיד באופן משכנע, ודגמאר כבת הקטנה הייתה מלאת חיים ושמחה. בהקשר זה ארצה לציין לשבח את דוריס נמני, אשר בכל פעם מצליחה להפתיע אותי ביכולת שלה לבנות לפרטים דמויות בדרך מיוחדת במינה ומלאת קסם ומעל לכל - משכנעת. כל אחד מהילדים ראה לעתים בראש ובראשונה את צרכיו האישיים ולאחר מכן את צרכי המשפחה או להיפך, ומוכן להקריב מעצמו למען המשפחה, כך שבא לידי ביטוי בהצגה מימד סנטימנטלי נוסף.
סטס אפונביץ' בתפקיד הדוד כריס, ראש המשפחה, גילה קשיחות רבה והיווה דמות מאיימת עבור הילדים במשפחה והן עבור אחיותיה של מרתה. יחד עם זאת, הוא מגלה מדיי פעם יחס חם כלפי הילדים וזוכה להערכה מצד חלקם, אולם ע"פ רוב הם המחישו את חששותיהם בבירור באמצעות תגובותיהם כשהוא בסביבתם.
את אחיותיה של מרתה מגלמות לי מלכה בתפקיד ג'ני האחות הבכורה, יעל אשר בתפקיד סיגריד ואסתר גרינברג בתפקיד טרינה, כאשר כל אחת מהן הינה בעלת אופי מוגדר. לי מלכה כהרגלה עיצבה היטב את דמותה של האחות הקשוחה, הרוטנת, הביקורתית והאינטרסנטית, ויצקה לתפקיד הומור במידה מדויקת. יעל אשר הפגינה בצורה טובה את הפסיביות של סיגריד ואת חוסר יכולתה לעמוד מול דוד כריס. אסתר גרינברג הביאה לידי ביטוי בצורה טובה מאוד את יבשושיותה של טרינה והסיבה לכך שעודנה רווקה הייתה ברורה, והשלים אותה בצורה נפלאה ומהודקת אור משיח בתפקיד פטר טורקלסון הקברן, אשר מעוניין לשאת אותה לאישה.
עוד משתתפים בהצגה - אריק מורדוך בתפקיד מר הייד, אשר שוכר חדר בבית המשפחה, והוא הצליח לעניין בסיפוריו את הילדים ; זוהר גל בתפקיד האחות, בתפקיד פלורנס מורהד ובתפקיד דורותי ; ענבל איצקוביץ' בתפקיד ג'סי בראון, חברתו לחיים של הדוד כריס ; חן נוכר בתפקיד ד"ר ג'ונסון ובתפקיד מוכר הגלידה ; לירן קנטרוביץ' בתפקיד ארנה, בנה של סיגריד ; הכלבה וספה אשר בתפקיד דוד אליזבת.
סיכום : הצגה אינטימית ומרגשת בצירוף משחק מצוין של רוב המשתתפים. מומלץ בחום!
התמונה מתוך אתר בית צבי.