תוכניות הריאלטי מוכרות לנו אשליה של גן-עדן שכאשר חוזרים למציאות האפורה הכול מתגמד ונהייה עגום.
השבוע הוחלט בבריטניה להוריד את תוכנית הריאלטי :"האח הגדול" לאחר 11 עונות של שידור.
הדבר החל לאחר שאחת מהמתמודדות ג'ייד גודי מתה ממחלת הסרטן .
גודי חוללה סערה תקשורתית כאשר התבטאה באופן גזעני נגד מתמודדת אחרת ממוצא הודי , לאחר השתתפותה בתוכנית היא הפכה למגישה בעצמה ולפרשנית בתחום הריאלטי.
מותה כאמור היווה נדבך מרכזי בהחלטת הערוצים הבריטיים לא לשדר את התוכנית.
דבר זה מעמיד במרכזו את הסכנות הכרוכות בהשתתפות בתוכנית זו שלא תמיד מובאות לידי הצופים מחד והמשתתפים מאידך.
הבעיה מתחילה כאשר המצלמות כבות והמתמודד חוזר לשגרה , ברב המקרים הוא מתקשה להשלים עם העובדה שדקות התהילה שלו חלפו והוא חייב להסתגל למציאות אפורה בה אין לא פרסום ,לא מצלמות, ואף אחד אינו מכיר או מעריץ אותך.
למשל: פינאליסטית גמר "כוכב נולד" 4מאיה רוטמן מספרת בגיליון מעריב האחרון איך התקשתה לחזור לשגרה לאחר שנגמר חלקה בתוכנית וכמה הכנה נפשית היא הייתה צריכה לעבור כדי להשתקם מזה.
רבים מהמתמודדים בעולם מתים כחלק מתופעה פסיכולוגית המכונה :"תסמונת טרומן" על שם הסרט :"המופע של טרומן " המדמה תוכנית ריאלטי קיצונית שבה מתאבד הגיבור (בגילומו של ג'ים קארי).
למשל: בשבוע שעבר שם קץ לחייו ריאן אלכסנדר ג'נקינס שנחשד ברצח אשתו , פאולה גודספיד התאבדה בפתח ביתה של שופטת :"אמריקן איידול" פאולה עבדול לאחר שלא נכנסה לתוכנית.
הגיע הזמן שהזכייניות יסבירו לנבחנים למה הם נכנסים ויכינו אותם נפשית ומנטאלית כדי שהצרות לא יתבררו בהמשך הדרך.