הסיפור אהבה שלי עם הפליינג התחיל ממזמן כשהייתי קוראת כל הזמן בפורום שלי (רוק ישראלי) על הפליינג בייבי, היינו מחלקים כרטיסים להופעות שלהם, ואיכשהו עדיין לא ידעתי מי הם. גם אז היתה תקופה שהיה לי נורא אנטי מזמרים ישראליים ששרים באנגלית.

בכל זאת הגעתי להופעה שלהם באיחור של 5 שנים (כי ההופעה ההיא חגגה 5 שנים להיווסדם עם אורחים מיוחדים), היה כיף ומאז די השתדלתי לא לפספס אף הופעה שלהם בת"א. ההופעה האחרונה המלאה של הפליינג (לפני זאת כמובן) היתה בערך לפני שנתיים בהיינקן ז"ל בקושי 100 אנשים במקום (שזאת ההגבלה של המקום עד כמה שזכור לי) עם תקוות לאלבום שלישי (שנגנז). מאז היו רק איחודים קטנים של הלהקה ל- 3-4 שירים ולא ממש ידעתי מתי/איך ואם בכלל זה ימשיך.

כשבאה ההודעה על הופעת האיחוד זה היה משמח מאוד, כשנוספה הידיעה שברי מתארח בכלל הציפיות היו כבר בשמיים. וככה יום שבת בבוקר ואני כבר מטפסת על הקירות בבית מחכה שיגיע הערב, הייתי מוכנה נפשית כבר מהבוקר להיות שם בבארבי ורק לחכות להופעה. בסוף הגענו, בערב, היה תור אפילו תור ארוך בדרך לבארבי, מזל שהמקום הזה מכיל יותר מ- 100 איש.

נכנסתי פנימה והאמת? כיף לראות שיש יותר אנשים בקהל, בטוחתני שרובם בתולי פליינג אבל נו מה אני זוכרת איזה כיף זה הפעם הראשונה לשמוע את השירים בלי לדעת למה לצפות לראות את האנרגיות האלה על הבמה ולספוג הכל לאט לאט בהשתאות. אחח היו ימים.

טוב אז נחזור לערב המדובר, אז בסופו של דבר הם חייבים לעלות לבמה לקהל הצמא כ"כ למוזיקה שלהם, והנה עולים להם איסר טננבאום, גדי אלטמן (עם החלוק פליינג בייבי) והאיש שמנצח בכבוד על כל החבורה הזאת: גבע אלון! (כן כן ההוא מהפרומו של הוט3 ).

האמת עד עכשיו אין לי מושג מה אני אמורה לכתוב ואיך אני אמורה להסביר את מה שהיה שם במוצ"ש בבארבי. היתה הופעה מעולה זה יהיה טיפשי מדי לציין, היה פשוט טוב לראות שוב את החברה האלו הכ"כ מוכרים על הבמה המשותפת מנגנים ביחד. השירים מתנגנים להם אחד אחרי השני, וכל שיר חדש שמתחיל זה כיף להגיד וואו הם מנגנים את זה ואת זה.

חלק מהשירים קצת מוזר האמת לשמוע שוב בגרסת הפליינג אחרי שהתרגלנו בשנתיים האחרונות לגרסת הגבע לבד (כמו inner world למשל) ואני שם שוקעת בשירים לא באמת מאמינה שזה קורה, אני מבינה שאני אפילו לא רוצה שברי יעלה. אני רוצה שירים שלהם נטו, כי ואללה פייר התגעגעתי... אבל בסוף זה קורה גם ברי סחרוף עולה לבמה, תותח בפני עצמו. הם מנגנים כולם ביחד, ואז שרים את בואי הביתה של ברי, כשלאחריו כולם נותנים בראש עם mercy's gone ומקנחים עם חם על הירח.

ברי יורד מהבמה ונשארים שוב רק השלושה, כשאני אישית מצפה שיתנו בראש ככה עד סוף ההופעה בקצב אדיר , וזה בערך מה שהלך שם עד הרגע שהם ירדו מהבמה כשכמובן השיר האחרון הוא pain to give שמצד אחד כמה כיף לשמוע אותו מצד שני הוא תמיד מבשר על הסוף הקרב כמובן בשיר הזה הם מפגינים את היכולות המוזיקליות שלהם כד הסוף, גבע בסולואי גיטרות מדהימים, איסר נתן סולו בתופים וגדי משחק עם הבס. זהו השיר נגמר והשלישייה יורדת מהבמה, כמובן שזה רק ההתחלה של הסוף והם חוזרים להדרן.

בהדרן הם מתחילים עם bound to go crazy שבו הם די שומרים על הטירוף מהשיר הקודם, לקראת סוף השיר גבע עולה על התופים של איסר, גדי זורק לו שם את הבס, ואוו היה מדהים, קשה לתאר למי שלא היה שם. חובה לציין שמאיה עם כובע סנטה על הראש החליטה גם לעשות אווירה בשלב הזה והוציאה את בועות הסבון (שאני נתתי לה!!!) שהיו לה בתיק והתחילה להפריח בועות באוויר, מסתבר שהרבה אנשים אהבו את זה חח (סנטה תעשי לי בועות סבון!!!).

אח"כ הם עוברים ל- another toy שתקוע לי בראש מאז ההופעה, וזה כיף. ולסיום סיומי למדי memories השיר היחיד מאלבום הסולו של גבע, שמבוצע בצורה די משולמת ע"י הפליינג בייבי.

וזהו נגמר באמת, הולכים הביתה .

אז מה יש להגיד לסיום? היה מדהים? היה. היתה שווה הציפייה? מן הסתם כן. לא אומר שלא הייתי בהופעות יותר טובות, הייתי והיו, אבל בבארבי היה משהו ממש מיוחד, האווירה הקהל הרב, שינוי לחלוטין מפעמים קודמות. האיחוד הזה היה בהחלט במקום, היה כיף לראות בלייב את השירים הכ"כ טובים של השלישייה המוכשרת הזאת, עם תקווה רבה שלא יקח כ"כ הרבה זמן עד ההופעה הבאה.

לבלוג של bleeding guitar