התיאטרון הקאמרי בחר בעונה הנוכחית להציג את "כסף עובר ושווא", הצגה המבוססת על מחזה פרי עטו של ריי קוני, מחזאי בריטי אשר מוכר כמחזאי מבריק בזכות הקומדיות והפארסות שכתב ברבות השנים, וזכו לפופולריות רבה בזכות שנינות ובזכות תחכום, כך שלמעשה שרשרת רצופה של מצבים בלתי אפשריים ושל תקלות מובילים להסתבכויות.

קוני החל את דרכו דווקא כשחקן, אך בנוסף להיותו מחזאי הוא גם במאי ומפיק. זאת ועוד, התיאטרון המלכותי האנגלי אף הכתיר את קוני כאחד המחזאים החשובים ביותר במאה העשרים, ויש הרואים בו כממשיך דרכם של המחזאים הצרפתיים אז'אן לאביש ("כובע הקש האיטלקי") ושל ז'ורז' פדו ("יתוש בראש"), אשר הקומדיות שכתבו הפכו לפני שנים לנכסי צאן וברזל. יתר על כן, קוני ייסד בבריטניה את "תיאטרון הקומדיה", אשר להקת השחקנים שלו מתמחה בהעלאת קומדיות.

"כסף עובר ושווא" היא אחת הקומדיות המוכרות ביותר של קוני לצד "טובים השניים", אשר עלתה לפני מספר שנים בתיאטרון הקאמרי, ובעקבות צפייה ב"כסף עובר ושווא" הכתיר אחד המבקרים הבריטיים את ריי קוני כאוצר לאומי. חשוב להדגיש, כי העלאת קומדיה המשתייכת לז'אנר הפארסה אינה עניין פשוט כלל ועיקר, מאחר שאין מדובר בהצגת בידור להמונים, אלא בהצגה שנונה ומתוחכמת אשר מתבססת על טעויות בזיהוי, על מצבים בלתי אפשריים, על כניסות ויציאות מתוזמנות היטב, על משחקי מילים ועל קצביות אשר ממחישה את האבסורד שבכל אחד מהמצבים.

במרכז העלילה הנרי פרקינס, אשר נמצא בדרכו לביתו לארוחת ערב לרגל יום הולדתו, אולם הוא מחליף את תיקו בתיק אחר אשר מכיל שני מיליון ליש"ט, ובכך הוא מוצא מענה לכל תקוותיו. הנרי הנרגש נכנס לשירותים בפאב לספור שוב ושוב את הכסף, וסמל המשטרה שנכח במקום מבחין בהתנהגותו המוזרה של הנרי ועוקב אחריו לביתו. בזמן שהנרי מתכנן לעצמו ולאישתו, ג'ין, חיים חדשים, מתחילה שרשרת של הסתבכויות ושל טעויות...

הנוסח העברי המצוין למחזה נכתב ע"י דורי פרנס, והוא תרגם אותו באופן שמשמר את השנינות ואת משחקי המילים בהם השתמש קוני באנגלית. הבמאי לזלי לוטון רכש ברבות השנים ניסיון רב בבימוי פארסות ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט, ואף עבד בצמוד לריי קוני במשך שנים ארוכות עת הקימו יחד את תיאטרון הקומדיה בבריטניה. קוני ולוטון אף שיחקו את התפקידים הראשיים ברוב ההצגות, כך שהמחזה לעתים היה מעודכן תוך כדי החזרות לקראת ההצגה. אין ספק, שיש לו יכולת מצוינת להביא את הפארסות שהוא מביים לכדי ביצוע בימתי מרשים, ובהצגות אחרות שביים שהוצגו בישראל, דוגמת "בואינג בואינג", "פרפר ברשת" ו"טובים השניים", חשתי שעשה עבודה טובה יותר מזו שעשה ב"כסף עובר ושווא". בהצגה זו הכניסות והיציאות לעתים לא תוזמנו היטב, ועל כן האבסורד בכל מצב ומצב לא מוצה עד תום. יחד עם זאת, ניכר כי השחקנים קיבלו הדרכה טובה מהבמאי, ועיצבו את דמויותיהם היטב. עוד יצוין, כי הבחירה לקיים את ההצגה ללא הפסקה הייתה נכונה ומתבקשת, ובכך נשמר העניין ללא קטיעת הרצף.

התפאורה שעוצבה ע"י דאגלאס היפ ביטאה בצורה מוצלחת את הסלון הבריטי הטיפוסי - טפטים בהירים על הקירות, רהיטי עץ וכדומה - כאשר החדרים מקיפים אותו, ולכל אחד מהם דלת אשר כמובן נפתחת ונסגרת. למרות שבפארסה ההיבט הטכני מאפיל על ההיבט האומנותי בבחינת עיצוב התפאורה, מיקומי הדלתות נקבעו בצורה מצוינת, דבר אשר אפשר לקהל להבחין בכל מה שמתרחש על הבמה עד לפרטים הקטנים. התאורה שעיצב יחיאל אורגל הייתה אחידה בסה"כ, וכמעט שלא היו בה שינויים תוך כדי ההצגה, וסיפקה את הנדרש ממנה. בנוסף, התלבושות שעיצבה הדס אבנרי היו יפות, והתאימו היטב לאופיין של כל אחת ואחת מהדמויות.

שמואל וילוז'ני בתפקיד הנרי פרקינס היה טוב מאוד, והביא לידי ביטוי את רצונו של הנרי לצאת מהשגרה השוחקת ולנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקו. נראה כי הנרי גילה צד מסוים באופי שלו אשר היה עלום, והוא הופך מגבר רגיל לחלוטין ואולי אף משעמם, למי שמפזר שקרים לכל עבר ובודה סיפורים יצירתיים על מנת להגשים את חלומו.

לצדו, קרן מור בתפקיד ג'ין פרקינס הייתה טובה מאוד, ועיצבה את דמותה של הרעיה אשר מעוניינת בחיים פשוטים ושגרתיים מחד, אך לאחר שכנועים ותהפוכות בלתי צפויות בעלילה היא משנה את דעתה. לצד זאת, היא הביאה לידי ביטוי נוירוטיות, אשר בעיניי הייתה לעתים מוגזמת. כמו כן, היא השתמשה במניירות אשר מאפיינות אותה, ולמרות שאין ספק כי היא קומיקאית מצוינת, לעתים חשתי שהן אינן מתאימות.

אסף פריינטא בתפקיד סמל דוונפורט היה מצוין, והביא לידי ביטוי את אופיו המושחת והנוכל, שכן תמורת בצע כסף היה נכון להתעלם מחשדותיו לעבירה פלילית. בדומה למחזות אחרים של קוני, גם כאן הוא מותח ביקורת מסוימת על אופן התנהלותה של המשטרה, ובאמצעות דמותו של סמל דוונפורט הוא מעמיד בסימן שאלה את מוסריותו של השוטר.

ירון ברובינסקי בתפקיד ויק ג'ונסון היה מעולה, וניכר כי יש לו יכולות קומיות משובחות, אשר באות לכדי מיצוי באמצעות הבעות פנים ושפת גוף מדויקות להפליא. תמר קינן בתפקיד בטי ג'ונסון הייתה טובה מאוד, ואף היא הביאה לידי ביטוי את כשרונה לשחק בקומדיות מסוג זה. דווקא בטי מוכנה בקלות לצאת להרפתקה ולסייע לזוג פרקינס במימוש החלום בשם החברות, אך ויק מאידך מוצא את עצמו מסתבך שלא מרצונו. בסופו של דבר, בשני המקרים הכסף מצליח להביא אותם לשיתוף פעולה, ובכך גם ישנה ביקורת נוקבת מצד המחזאי בנוגע למקומו של הכסף בעולמנו.

יניב ביטון בתפקיד ביל היה מצוין, ועיצב את דמותו של נהג המונית קצר הרוח בצורה מרשימה, ולמרות שלכאורה הצטייר כטיפש גמור, לבסוף מתברר שהוא החכם מכולם, ובזכותו לקומדיה ישנו סוף טוב. כמו כן, אלון דהן בתפקיד הבלש סלייטר היה טוב מאוד, והפגין את חשדנותו היטב, תוך שהוא נכנס אל ביתם של הזוג פרקינס ברגעים הבעייתיים ביותר. בנוסף, זיו זוהר מאיר בתפקיד הזר ההולנדי היה מצוין, ולמרות שמדובר בתפקיד אפיזודי קצר יחסית, הוא הפגין משחק משכנע ואמין.

לסיום, אציין כי ביוני 2009 צפיתי בהצגה זו (אז נקראה "כסף קל") בהפקת בית צבי בבימויו של גילי אמיתי ובהשתתפותם של תלמידי מחזור מ"ז (יובל טננבאום, אסתר גרינברג, גיל רשף, אפי ביבי, אפרת ליפשיץ, לירן אש, דניאל מושס ותומר זאב). על אף שמדובר בהפקה דלת תקציב ביחס להפקה של "כסף עובר ושווא", ניכר כי הבימוי והביצוע של השחקנים בבית צבי אינו נופל מהביצוע הנוכחי, אלא להיפך - ברוב המקרים הוא אף טוב יותר, בייחוד בכל הנוגע למיצוי נכון של הרגעים הקומיים.

סיכום : הצגה משעשעת וקלילה עם מסרים חשובים בין השורות, אם כי ליטוש נוסף מתבקש.