"איטרוף" הוא מחזה שעיבדה דנה אידיסיס ע"פ נובלה שכתב דוד גרוסמן - "בגוף אני מבינה", אשר יצאה אל האור בשנת 2002. ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו בשנת 2008 וזכתה בפרס הראשון, וזוהי הצגת יחיד בביצועו של שחקן התיאטרון הקאמרי אלי גורנשטיין.

שאול הוא בעלה של אלישבע, אשר יוצא לנסיעה לאזור מצפה רמון יחד עם גיסתו, אסתר. במהלך הנסיעה הוא מספר לה אודות יחסיו עם אישתו ואודות רומן אותו, לכאורה, היא מנהלת עם גבר בשם פאול. הוא מתאר את יחסיהם מהיום שנפגשו, ומאז שגילה על יחסיה עם המאהב, הדבר אינו מרפה ממנו, והוא מעלה את הנושא בפניה בכל הזדמנות, ולמרות שהיא מכחישה, הוא אינו מצליח להאמין. הקנאה הופכת לדבר שמעסיק אותו באופן קבוע, והוא אינו יכול להשלים עם העובדה שלאלישבע יש מאהב, אך אינו יכול להרפות מאהבתו אליה. לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי אם פאול באמת קיים, או שמדובר בטירוף אשר אחז בשאול, אשר אינו מצליח להרפות ממנו, והדבר ניתן לפרשנות הצופים.

הבמאי בנצי אידיסיס, שבתו, דנה, עיבדה את הנובלה למחזה, ביים הצגה סטטית למדיי, אשר נסמכת על כישרונו הגדול של שחקן אחד, ועליו מוטלת המשימה לספר לקהל סיפור לא פשוט בלשון המעטה. הצלחה של הצגת יחיד אמנם תלויה בסיפור ובמחזה עצמו, אולם היא תלויה באיכותו של השחקן וביכולת שלו לרתק את הקהל על סמך נוכחותו בלבד, וללא סיוע של שחקנים נוספים, מה גם שבמקרה זה אין תפאורה כלל, כך שתשומת הלב מופנית אך ורק אל השחקן. באמצעות סיפורו של שאול מבינים את הסיפור כולו, והדבר נעשה באמצעות שאילת שאלות, חזרה עליהן ומתן תשובות. כמו כן, הבמאי עשה הפרדה טובה בין הזיותיו של שאול לבין דו השיח שלו עם גיסתו, דבר אשר נעשה בתיאום מצוין עם התאורה שעיצב אוהד לויטן ועם הסאונד שערך אמיר קריאף.

אלי גורנשטיין הוא שחקן מעולה, בעיניי מטובי השחקנים בארץ, ויש לו יכולת מופלאה לבנות דמות מורכבת עד לפרטים ולניואנסים הקטנים ביותר. בדמותו של שאול הוא הצליח להביא לידי ביטוי באופן ברור את התשוקה לאישתו אשר אינה ממומשת, את הקנאה לאישתו, את הזלזול המופגן כלפי המאהב שלה ואת היעדר יכולתו להשלים עם העובדה שהוא חולק את אישתו עם גבר אחר, לצד זאת שאינו מסוגל לוותר עליה. כמו כן, הוא מפגין משחק וירטואוזי ואנושי במיוחד, אשר נע בין קצוות שונים - מגבר מיוסר אשר אינו מסוגל לעמוד על דעתו לגבר אשר לוקה בטירוף עז, בכעס ובקנאה מתפרצת, ומצליח לרתק את הקהל במשחקו ולבנות דמות מפורטת תוך שימוש מרשים בשפת גוף ובאינטונציה משתנה. אין ספק, כי גורנשטיין ההישג המשחקי אליו הגיע גורנשטיין ראוי לשבח ולהערכה, והצגה מסוג זה ממחישה ביתר שאת את יכולותיו כשחקן מהשורה הראשונה, וחרף העובדה שהוא נמצא לבדו על הבמה, הוא מצליח להחיות את כל הדמויות שבסיפור.

סיכום : משחק מעולה של גורנשטיין, אך חשוב לציין כי ההצגה עמוסה בפרטים ודורשת מן הצופים ריכוז רב. מומלץ בחום!