"חליל הקסם" (die zauberflöte) היא אופרה בשתי מערכות אשר נכתבה ע"י וולפגנג אמדאוס מוצרט ע"פ ליברת בגרמנית שכתב עמנואל שיקאנדר. מוצרט עצמו נפטר כשלושה חודשים לאחר שהאופרה עלתה לראשונה בוינה, וזוהי למעשה עבודתו הבימתית האחרונה. האופרה מבוססת על הסיפור "לולו או חליל הקסם" מאת אוגוסט ליבסקינד, וכמובן, אופרה זו מוכרת בעיקר בזכות האריה "der hölle rache kocht in meinem herzen" או בשמה המוכר יותר - "אריית מלכת הלילה".

המטרופוליטן אופרה בניו יורק שנוסד בסוף המאה ה- 19 הינו אחד מבתי האופרה הגדולים והחשובים בעולם, אשר מצטיין באיכות סולניו ובהפקותיו העשירות, ובין השאר השתתפו בהפקות שהועלו במסגרתו פלסידו דומינגו, לוצ'יאנו פבארוטי, רנה פלמינג ורבים וטובים אחרים. מדי שנה מעלה בית אופרה זה כ- 240 הצגות שונות, כאשר הוא מחזיק ברפרטואר קבוע ועשיר של מיטב הקלאסיקות האופראיות, ו"חליל הקסם" היא אחת מהפקות הדגל של בית אופרה זה.

האופרה משלבת יסודות מן האגדות לבין יסודות הקומדיה ולבין יסודות המיתולוגיה, והיא נחשבת לאופרה מסוג זינגשפיל, כלומר, אופרה אשר דומה במבנה שלה למחזמר, ויש בה שילוב בין דיאלוגים מדוברים לבין שירה אופראית. גם מבחינת המוסיקה באופרה ישנה חשיבות רבה למבנה האופרה, שכן הסגנונות המוסיקליים בה רבים ומשתנים בהתאם לעלילה, ולמעשה הדיאלוגים המדוברים שוברים את הקשרים בין הקטעים המוסיקליים השונים. הליברית קובעת כי מקום התרחשותה של האופרה הוא במצרים, דבר אשר מתאים לתוכן שלה, גם אם הדבר אינו ניכר בבירור מבחינה חזותית בהפקה מסוימת זו, ודווקא בכך יש מן היתרון, שכן מדובר באגדה שרלוונטית לכל מקום ולכל זמן.

העלילה נפתחת בכך שזרסטרו, הכהן במקדש איזיס ואוזיריס חוטף את פמינה כדי להגן עליה מפני אמה, מלכת הלילה. במקביל, טמינו, נסיך יפה תואר, מנסה לחמוק מנחש אימתני, ולאחר שהוא מתעלף שלוש הגברות, שליחותיה של מלכת הלילה, הורגות את הנחש. טמינו פוגש בפפגנו, צייד הציפורים, והאחרון מספר לו שהוא עובד בשירותה של מלכת הלילה, והוא זה אשר הרג את הנחש. לאחר ששלוש הגברות מראות לטמינו את תמונתה של פמינה, ומספרות לו שזרסטרו חטף אותה, הן מביאות אותו אל מלכת הלילה, וזו משכנעת את טמינו (שאיננו מודע לרשעותה) למצוא את פמינה ולהחזירה, ובתמורה יוכל לשאתה לאישה. טמינו מגיע למקדש, מוצא את פמינה, אך שם הוא מגלה שזרסטרו פעל בעצם ממניעים נעלים, ועד מהרה הוא הופך לאחד מתלמידיו של זרסטרו ולומד את חוכמתו. בסופו של דבר טמינו ופמינה מתאהבים ומתאחדים, ומלכת הלילה ושלוש הגברות מובסות, ובכך השמש מנצחת את החשכה.

הבמאי דיוויד נוס יצר הפקה עשירה, ססגונית ומלאת דימיון ויצירתיות, ולמעשה הפך את האגדה למציאות בימתית. במסגרת זו עשה שימוש רב באמצעים חזותיים רבים על מנת ליצור תפאורה מרשימה. מאחר שהאופרה כוללת גם דיאלוגים מדוברים, היה עליו להדריך היטב את השחקנים, והוא עשה זאת בהצלחה, וניכר כי כל אחד ואחת מהם נכנס היטב לנעליה של הדמות אותה הוא מגלם. כמו כן, הכוריאוגרפיה של מארק דנדי התאימה לדמויות, והוסיפה לאופרה קסם בימתי. יתרה מזאת, המנצח ברנרד לבאדי עשה עבודה מצוינת בניצוח על האופרה, והפיק מתזמורת המטרופוליטן אופרה את מיטב הצלילים, תוך שהמוסיקה מתוזמנת היטב בין הדיאלוגים המדוברים.

ג'ורג' ציפין עיצב תפאורה מרהיבה בהתאם לתפיסתו של הבמאי ויחד עם מעצב התאורה, דונלד הולדר, ועם מעצבת התלבושות, ג'ולי טיימור, הפכו את הבמה למפגן חזותי טכנולוגי ועשיר, אשר מהווה חגיגה לעיניים ומשתלב בתוך המוסיקה הנפלאה של מוצרט בצורה מיטבית. חשוב לציין, כי התפאורה נוידה במהירות במעברים בין התמונות השונות, כך שכמעט שלא נקטע הרצף ביניהן. להשלמת התמונה עיצבו ג'ולי טיימור ומייקל קארי בובות יפהפיות, אשר מחזקות את אופיה המיתולוגי של ההצגה.

אמנם "חליל הקסם" נכתבה עבור הקהל הרחב, ויש הטוענים שמדובר במוסיקה פופולרית משהו, אולם המוסיקה המשתנה מחייבת זמרים אשר מתמחים בשירה במגוון סגנונות מוסיקליים, ואכן המטרופוליטן אופרה העמידה סולנים עם יכולות קוליות יוצאות דופן, אשר מנווטים את קולם בהתאם לצורך ושולטים בו היטב. בנוסף, אופרה בגרמנית הינה קשה להאזנה לפחות לטעמי, אך המוסיקה המצוינת של מוצרט והאריות התובעניות מאפילות על כך, והאופרה זו הינה תענוג צרוף.

בראש ובראשונה, אריקה מיקלוסה, סולנית הסופרן-קולורטורה, הפגינה ביצוע משמים לאריות אותן ביצעה, ובמיוחד לארייה "der hölle rache kocht in meinem herzen", שהינה הארייה המוכרת ביותר מאופרה זו, ומהווה אתגר עבור כל זמרת אופרה, מאחר שהטונים בה גבוהים מאוד ורק עולים לאורכה. אין ספק, שמעבר להיותה זמרת אופרה מהשורה הראשונה, היא גם נכנסה היטב לתפקידה של מלכת הלילה, וסיגלה לעצמה שפת גוף מיוחדת והבעות פנים מתאימות.

סוזנה פיליפס (סופרן) ומתיאס קלינק (טנור) בתפקידי פמינה וטמינו היו נפלאים, וביצעו את האריות היטב, הן לחוד והן יחד. כמו כן, ניכר כי הם יצקו תוכן לתוך הדמויות ולתוך סיפור האהבה ביניהן. כריסטופר מלטמן (בריטון) בתפקיד פפגנו היה מצוין, ויצק אל תוך הדמות הומור רב. דייוויד פיטסינגר (בס-בריטון) בתפקיד השליח היה טוב מאוד וגילם את התפקיד היטב, וכן ג'ורג' זפנפלד (בס) בתפקיד זרסטרו היה מעולה, והביא לידי ביטוי יכולת קולית מרשימה לצד משחק כריזמטי. יצוין, כי באופרה משתתפים עוד עשרות שחקנים, ניצבים ומפעילי בובות, ואף הם סייעו להשגת התוצאה המיטבית.

סיכום : אופרה מיוחדת ומרהיבה אשר מעוצבת ביצירתיות, ומבוצעת לעילא, במיוחד ע"י אריקה מיקלוסה. אל תחמיצו!