רשל"צ קיימה אמש את הקונצרט הרביעי שלה בסדרה הסימפונית למנויים. כבכל קונצרט היה לו שם והפעם הכותרת היתה "בעיקר וואלס". חלקו השני של הקונצרט לאחר ההפסקה הוקדש ליצירות שיש להן קשר עם הוואלס. אך היה זה "וואלס" מדומה כי כל היצירות ששמענו לא נועדו לרקוד וואלס על פיהן אלא המלחינים השתמשו בהן בקצב של הוואלס בשינויים שלא מאפשרים ריקוד. זה מקובל והגיוני כאשר מדובר ביצירה קלאסית ודבר זה אינו גורע בשום צורה מרצינות,חשיבות ויופי היצירות.   כיצירה ראשונה שמענו את הקונצ'רטו לצ'לו מאת דבוז'אק. הוא כתב אותו ב1895 בהיותו בארה"ב. יצירה זו הנה אחת מעמודי התוך בקונצ'רטים לצ'לו ויש המגדירים אותה כיפה, המלודית והמפורסמת מבין הקונצ'רטים לצ'לו שנכתבו עד כה. שלא כמו בסימפוניה ה9 שלו-"מהעולם החדש" ,המפורסמת, שנכתבה גם היא בהיותו בארה"ב והמלאה במוטיבים בוהמיים,מעטים מאוד הם המוטיבים הללו ביצירה זו. למרות חששותיו של דבוז'אק לחבר קונצ'רטו לצ'לו מהסיבה שחשב שכלי זה אינו מתאים כסולו לתזמורת,זכה קונצ'רטו זה להכרה והצלחה מירבית.   לאחר פתיחה תזמורתית די ארוכה נכנס הצ'לו בצלילים נמוכים ובנגינה שקטה . לסולן טריי לי יליד הונג קונג המתגורר כעת בברלין צליל מאוד חם ועדין. יש לו טכניקה מעולה ווירטואוזית. היה מענין להתבונן בפניו של לי, במבטו התוהה, המסתכל רחוק לאיזה פינה ומנגן נהדר כאילו בחוסר איכפתיות ,כאילו הצלילים היפים הכובשים והנקיים יוצאים מהכלי מעצמם. ללי צליל מאוד נעים, קטיפתי ,מעוגל.הוא הוציא מהכלי צלילים זכים ונהדרים.   לאט לאט אך בביטחון ובצורה מסיבית, הסולנים הסיניים במוסיקה הקלאסית משתלטים ומתבססים בצמרת הנגנים הטובים שאחד מהם הוא לי. שמו הולך לפניו לאחר הצלחותיו באירופה ויסוד הפסטיבל הראשון למוסיקה קאמרית בהונג קונג.   שלושת פרקי הקונצ'רטו נוגנו ברצף והסולן מנגן ממושכות בהשוואה לקונצ'רטים אחרים.   כהדרן ניגן לי שיר סיני בשם"חלום הכיסא האדום"שיר נוסטלגי פסטורלי בו השתתפו גם הכנרת הראשית,צ'לו וויולה.   לאחר ההפסקה  שמענו את הוואלס מאת ראוול.היצירה הוזמנה על ידי סרגי דיאגילב בעל "הבלט רוס" אך היא לא התאימה למטרותיו כבלט נרקד. המנצח על הקונצרט הייקו מתיאס פרסטר אורח מגרמניה ניצח על היצירה בעוצמה ותנופה. האינטרפרטציה שלו היתה שונה מהמקובל,קצב איטי ונגינה שקטה יותר בחלקים מסויימים.  מיתר שימת דגש על הפרטים איבדה היצירה הנפלאה את שמחת החיים שלה.   נועם שריף שיצירתו "לה פוליה וריאציות לתזמורת סימפונית" נוגנה לאחר מכן אומר על יצירתו שתחילה לא ידע על איזה נושא לבסס את הוריאציות עד שבסופו של דבר היצירה היתה וריאציות בחיפוש אחר נושא. תרגום המילה "לה פוליה" הוא שיגעון. שמענו ביצירה פעמונים,קולות כאילו במדבר,קולות אדם המושמעים ע"י הנגנים,כאוס, תיקתוק שעון וכן ריקוד בסגנון בארוקי וסוף הבא כהפתעה. ביצוע היצירה בת"א התקבל בהסתיגות מה ע''י הקהל. הסתיגות עפ"ר מקובלת כאשר מנגנים יצירה של מלחין ישראלי. היצירה מענינת ביותר.   לסיום נוגנה סויטה שהיא אוסף של ריקודים מתוך האופרה "אביר הורד" מאת ריכרד שטראוס. המוסיקה מתוזמרת בצורה מעולה.היצירה בוצעה נהדר על ידי התזמורת גם בזכות הניצוח המרשים של המנצח. יש ביצירה אנומליה קטנטנה ,לא משמעותית והיא שעלילת האופרה ממנה נלקחו ריקודי הוואלסים מתרחשת בזמן שהוואלס עדיין לא היה ידוע וקיים.   לראות או לא לראות: קונצרט מגוון ומענין.

צילומים-התזמורת התזמורת הסימפונית הישראלית