ההצגה "ציפור לא תדע" נכתבה בהשראת "חיי קייט" של שלום עליכם. העיירה הציורית והקסומה,  מארינבד אשר בצ'כיה הייתה מקור להשראה לאמנים רבים. על הבמה מתוארת מפגש בין שלוש נשים יהודיות (הילה פרידמן, סווטה פאלק ובטי קושצ'י המקסימות) אשר באות לנופש, מרפא ומרחץ, כל אחת מסיבותיה שלה.

בין פעילות אחת לשניה נראים יריבות, תככים וצביעות אבל גם שותפות גורל, אימהות, דאגה וכיו"ב.

בדיאלוגים השנונים ביניהן ניתן להרגיש את העולם של אז, עולם שלא לא קיים יותר, מה שסטפן צוויג כינה "העולם של אתמול" בו שוררות מוסכמות בורגניות, גינונים מוזגמים וגם הרבה צביעות - טוב זה נשאר עד היום.

הקהילה היהודית הזאת נכחדה כמעט לבלי שוב, פולין, צ'כיה, הונגריה וגרמניה. העולם של אתמול קרס יחד איתה. וזה הטראגי במחזה.

נראה שכל מה שמעניין את הנשים הללו הם נושאים רכילותיים, אך אנושיים. ממה שמתגלה לאט לאט עולה ביקורת חברתית חריפה, גם על הנשים וגם על מעמד האישה אז, שלא השאיר לה הרבה אלא להתעסק בנושאים כאלו קטנים.

מתוך הדיאלוגים הללו אורי אגוז עושה דה-הומניזציה חנוך לוינית לדמויות ודרך כיעור הצביעות חושפת את החברה בהן חיו.

יכולתה של אגוז לכתוב דיאלוגיים אלגורתימיים-טרנזיטיביים ושנונים הוא מה שמושך את המחזה משיחת נשים על מתקני הנופש למסר על עולם ומלואו. גם התפאורה שעיצבה מורין פרידמן, העגלות המרתקות והתלבושת של איה צייגר משלימות הצגה הלוקחת אותנו לאתמול בתקווה למחר טוב יותר.

ציפור לא תדע מאת אורי אגוז ובבימויה,  הצגות הבאות: שלישי ורביעי בינואר בבית שלום עליכם בתל-אביב.

צילום: מורין פרידמן