לא מזמן כתבתי על איך הבימה מזלזלת בקהל המינויים שלה (עד כה לא זכיתי לתגובה אישית כל שהיא מהבימה על כך). היום רוצה לכתוב גם מילה טובה. הבימה בשיתוף עם טלית הפקות הפיקו את ההצגה "המח הגברי" מאת רוברט דובק בבימויו של אלדד זיו ותפאורה של דנה צרפתי.

ההצגה שראיתי התקיימה במוזיאון ת"א .מסיבות טכניות (במוזיאון התקיים לפני ההצגה מופע אחר) והמארגנים ידעו שההצגה לא תוכל להתחיל בזמן.מה הם עשו - חילקו לבאי ההצגה כפיצוי סמלי תלוש לקפה ועוגה. אינני יודע מי היה היוזם לכך האם טלית הפקות או הבימה או המוזיאון שהיה בעצם הגורם לאיחור אך המחוה היה יפה וראוי לחיקוי גם מאחרים. בסוף קושניר בעצמו התנצל על האיחור שהיה מעל לחצי שעה. הארכתי בענין כי בעצם אין הרבה מה לכתוב על ההצגה.

מה הנשים רוצות מהגבר. מה ההבדל במח הגברי בצד הגברי ובצד הנשי שלו, מה ההבדל בין גברים ונשים בפרוש דברים. הכל כנראה ב X וב Y. ההצגה היתה יכולה להיות מענינת לו לא כללה דברים נדושים החוזרים על עצמם, משחזרים דברים ידועים שנטחנים בכל מופע סטנדפיסטי וידועים לכל.

התפאורה מציגה שני חלקי המח הגברי. הצד הנשי ריק הצד הגברי מלא בספרים, משקאות, כדורסל, טלויזיה, ציוד טיולים וכו'. ספר חוקים של האישה ריק כי החוקים שלה משתנים לפי הנסיבות.

אבי קושניר נמצא על הבמה ומדבר ללא הפסק משך כל אורך ההצגה הנמשכת כשעה וחצי. עבודה קשה ומפרכת, מזיע הרבה ונראה שנהנה מלהגיש את החומר. הצרה היא שאינו מחדש דבר, לא בדיבור לא בהתנהגות ולא בקלישאות הידועים לכל.

בחלק הראשון של ההצגה יש כמה הברקות וענין מסויים אבל היא נמשכת יותר מדי ולקראת האמצע והסוף הופכת למשעממת ולא מעניינת. קיצורה והוספת כמה שירים בביצועו של קושניר המלווה ממילא בתזמורת של שלושה נגנים המנגנים בעיקר לפני ואחרי ההצגה היה מועיל בהרבה.

אומר קושניר בהצגה "אני צריך לשנות את השטנץ כדי למנוע פאשלה בעתיד "כמה שזה נכון בהווה לגבי הצגה זו.

לראות או לא לראות: בהצגה מוצג החלק הנשי של המח הגברי ריק. אז אני מחקה חלק זה.