"ארוחה בהפתעה" הוא מחזה מאת המחזאי הצרפתי מארק קאמולטי, אשר ידוע בעיקר בזכות הפארסה פרי עטו "בואינג בואינג", אשר זכתה להצלחה רבה ברחבי העולם, ואף הועלתה לפני מספר שנים בתיאטרון הקאמרי. יצוין, כי המחזה "ארוחה בהפתעה" הוצג בהצלחה רבה בלונדון במשך שבע שנים, ולראשונה הוא מוצג בישראל בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית בבית צבי.

הפארסה היא ז'אנר שהתפתח בצרפת בסוף המאה ה- 19, וראשוני המחזאים הצרפתים שעסקו בז'אנר זה היו אז'אן לאביש וז'ורז' פדו, והיא מבוססת בעיקר על טעויות בזיהוי, על צירופי מקרים בלתי אפשריים ובעיקר על הומור אשר כולל משחקי מילים מתוחכמים. קאמולטי יצר פארסה מוצלחת כשכתב את "בואינג בואינג", אולם לא הצליח לשחזר את אותה ההצלחה מאוחר יותר, אולם "ארוחה בהפתעה" על פניו נראית כקומדיה בידורית, אולם כל יסודות הפארסה מובאים בה לידי ביטוי, ובמידה מסוימת היא מזכירה את "בואינג בואינג", וזאת בעיקר בהתייחס למרכיבי העלילה.

ברנרד מזמין לביתו שבפרברי פריס את חברו הטוב רוברט, ולמעשה הוא משתמש בו כאליבי על מנת להזמין את המאהבת שלו, סוזאן. יחד עם זאת, הוא אינו יודע שאישתו, ז'קלין, היא המאהבת של רוברט, וגם הם מנסים לבלות יחד את סוף השבוע, וז'קלין מספרת לבעלה כי היא יוצאת לבקר את אימה. התוכניות משתנות, והרביעייה נפגשת בבית, אולם מצטרפים אליהם סוזאט הטבחית ולאחר מכן גם בעלה המאיים ג'ורג', וכמובן הסיפור רק הולך ומסתבך.

גילי אמיתי ביים הצגה מוצלחת, מתוזמנת, משעשעת ומבדרת, אולם הייתה לי התחושה שהטקסט לא מוצה עד תום בהיבט משחקי המילים המופיעים בו, דבר שהינו תלוי גם בנוסח העברי של מירב יצחקי. לפיכך, ההצגה נשאה אופן בידורי בעיקר, אולם הומור מתוחכם בא לידי ביטוי לפרקים. בעיניי העלאת קומדיה ובמיוחד פארסה דורשת מקצועיות ובשלות ובין השאר דורשת מן השחקנים להיות מוחצנים יותר מאשר בדרמה, ועם זאת ניכר כי הבמאי הביא את צוות השחקנים לתוצאה ראויה למרות שעבור חלקם מדובר בניסיון בימתי ראשון כתלמידי השנה השלישית. ברם, ההחלטה להפריד בין שתי המערכות בהצגה הייתה בעיניי שגויה, ונראה כי אם ההצגה הייתה מתנהלת ללא הפסקה היה יכול להיות מיצוי טוב יותר של הקצב המהיר.

התפאורה שעיצבה מירב יצחקי הייתה נאה, ותיארה היטב את הבית בפרברי העיר אשר היה בעבר משק והוסב למגורים. כמו כן, הדלתות הרבות אשר הוצבו מסביב לחלל המרכזי היוו בסיס מוצלח ליצירת צירופי המקרים הבלתי אפשריים. כמו כן, התלבושות שבחרה קארין דוד התאימו לדמויות השונות, והתאורה שעיצב אלעד זהבי הייתה טובה ואחידה לכל אורך ההצגה.

טל דנינו בתפקיד ברנרד הפגין משחק מחושב, ונכנס היטב לדמות הבעל אשר מעוניין לבגוד באישתו, ומאלץ את חברו הטוב לקחת חלק בכך למרות שהוא מסרב בכל תוקף. יתר על כן, הוא הביא לידי ביטוי בצורה מוצלחת את השינוי בתפיסתו בעקבות החשד או הידיעה שאישתו בוגדת בו. שני רוטנברג בתפקיד ז'קלין אישתו הפגינה משחק מוחצן, ובמידה מסוימת מוחצן מדיי, דבר אשר בא לידי ביטוי בעיקר באינטונציה שלה, שלתחושתי הייתה מתאמצת שלא לצורך. יחד עם זאת, היא המחישה היטב את המתח שבין האישה הבוגדת לאישה הנבגדת.

מיכאל גמליאל בתפקיד רוברט היה מצוין כחבר הטוב אשר מוצא את עצמו מסתבך בצרות, והוא הפגין משחק איכותי ומרשים, דבר אשר בעיקר בא לידי ביטוי בשפת הגוף שלו. יחד עם זאת, הרגשתי שהוא מלהטט בזריזות בין שורות הטקסט, אולם לעתים הוא בולע חלק מהמילים מבלי לשים לב לכך. מונה מרקוביץ בתפקיד סוזאן המאהבת הייתה טובה בדמות המאהבת הזוהרת, אשר בהתאם לנסיבות מוצאת את עצמה במקום שאינו סביבתה הטבעית.

שרלין חזיזה בתפקיד סוזאט הטבחית הייתה מצוינת ומלאת חן, וניכר כי היא קומיקאית נהדרת, אשר מנווטת בזריזות ממצב למצב בהתאם לעלילה. יתרה מזאת, ניכר כי למרות שהיא לכאורה הטבחית קלת הדעת וחסרת ההשכלה, היא זו אשר מביטה מהצד במתרחש, לוקחת בו חלק, ויוצאת נשכרת. עוד יצוין, כי עידו אדלר בתפקיד ג'ורג' בעלה מגלם תפקיד קטן ומוצלח.

סיכום : קומדיה קלילה, מבדרת ומהנה. מומלץ!