תיאטרון בית ליסין העלה בחנוכה האחרון את המחזה המוסיקלי "משחק ילדים", אשר היווה את ההצגה הראשונה בסדרת הצגות לילדים אשר בכוונת התיאטרון להפיק במהלך השנה מתוך התפיסה לספק הצגות איכות לילדים ולטפח את אהבתם לתיאטרון מגיל צעיר. יצוין, כי תיאטרון בית ליסין הוא התיאטרון הרפרטוארי הראשון והיחיד לעת עתה אשר מפיק הצגות איכות לילדים, ולמעשה מספק היצע לקהל הילדים בדומה לקהל המבוגרים. "המלאך" מאת אפרים סידון הינו מחזה מוסיקלי חדש, אשר מועלה בימים אלו כשיתוף פעולה של תיאטרון בית ליסין ושל תיאטרון המדיטק בחולון, וזוהי הצגת הילדים השנייה בסדרת ההצגות.

המחזה מתאר את סיפורם של המלאכים הקטנים בשמיים, כאשר מדי יום ביומו נבחר מלאך והופך לבן אדם ע"י מכה בין האף לבין השפתיים באמצעות מקל השכחה של מלכיאל, המלאך הממונה. אראל ובראל הם שני מלאכים שמקבלים את הבטחת המלאך הממונה להיוולד כתאומים כעדות לחברותם הקרובה, אולם בפועל הם נאלצים להיפרד, ובראל נבחר להפוך לתינוק יחד עם שרפית, ולכן אראל מחליט לברוח מן השמיים אל כדור הארץ ולפגוש שם את חברו הטוב. יחד עם זאת, כשהוא מגיע לממלכת קמפניה בראל אינו מזהה אותו ומתכחש לחברותם אלא מנסה לקדם האינטרסים האישיים שלו. מרגע הגעתו משרה אראל את קסמו על הממלכה, וזוכה בנסיכה יולידינה כאישתו, אולם בסופו של דבר נאלץ לחזור אל השמיים.

המחזה של סידון מטפל במגוון נושאים חשובים ומהותיים, והוא כתוב באופן שבו הוא פונה לקהל הילדים ולקהל המבוגרים - לשניהם יחד ולכל אחד לחוד, תוך שלסיפור עצמו ישנם מספר רבדים, וכל צופה עשוי לספק לסיפור פרשנות אישית ולהזדהות עם הדמויות. המחזה מתאר את סיפורה של חברות אמת ושל פניה בעיני כל אחד מהצדדים, את היחסים הבין אישיים בין מלאכים / אנשים השונים זה מזה באופיים, ואף את סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין מלאך לבין נסיכה. יתר על כן, אמנם מקובל לחשוב שכל ילד חולם להיות מלאך, אולם מנגד המחזה של סידון מתאר גם את המצב ההפוך - כל מלאך חולם להיות ילד, אך מתמודד במקביל עם הקשיים הכרוכים בעזיבת סביבתו המוכרת וחבריו המלאכים. בין השאר, מתאר המחזה באופן סמלי את אופייה של הנסיכה בהשאלה לאופיים של ילדים, כך שחלק מהצופים הילדים רואה שיקוף של התנהגותו, ולומד לא מעט על נימוס, על יחסים בין אישיים ועל כך שגם שינוי קטן כלפי חוץ מביא לשינוי משמעותי וחשוב יותר מבפנים. בעיניי, אחד המסרים המרגשים של המחזה, אשר חזר כמוטיב מספר פעמים, היה שחלומות הינם דבר עדין ושביר, והם עלולים להתנפץ. בנוסף, נאמר לקראת סוף ההצגה שישנם מלאכים אשר חיים בינינו, והם דווקא המוזרים, התימהונים והשונים, דבר המותיר חומר למחשבה ומשרה אופטימיות רבה.

ציפי פינס, המנכ"ל והמנהלת האומנותית של תיאטרון בית ליסין, חזרה לביים הצגות בתיאטרון אחרי זמן מה שלא עשתה זאת, ולמעשה חזרה למקום ממנו התחילה - בימוי הצגות ילדים. פינס ביימה הצגה אינטליגנטית, זורמת ומרגשת, וניכרת השקעה משמעותית באיכות ההצגה, לא רק בפן הכלכלי, אלא גם בפן האומנותי, דבר אשר בא לידי ביטוי בין השאר גם באיכות השחקנים וגם בעבודתם עם הבמאית. בימים אלו נדמה שהצגות ילדים מתאפיינות בבינוניות ברמה האומנותית, לצד זאת שבחלקן הגדול משתתפים שחקנים מפורסמים רבים, ומשמח לראות שהצגה כמו "המלאך" מספקת חלופה מושכת ומעניינת לא פחות עבור קהל הילדים. יצוין, כי ההצגה מתנהלת במשך כשעה ועשרים ללא הפסקה, וזוהי אינה הצגה קלילה ומבדרת גרידא, אלא הצגה אשר מעוררת הזדהות ומעורבות רגשית מצד הצופים, וכוללת שירים חדשים שלא הושמעו קודם לכן, ובדיעבד, גם המבוגרים וגם הילדים בקהל נשבו בקסמה של העלילה, והילדים אף לקחו בה חלק פעיל.

התפאורה היפה שעיצבה כנרת קיש תיארה היטב את משכנם של המלאכים בשמיים, כאשר ביניהם לבין כדור הארץ מפריד החלון האליפטי בדרך לקרני הירח. בנוסף, למרות החלפת התפאורה המהירה השינוי על הבמה היה מורגש, וגם ממלכת קמפניה עוצבה היטב. לצד זאת, התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי התאפיינו בפשטות בכל הנוגע לעולמם של המלאכים, כאשר רק פאות בצבעים השונים מייחדות אותם זה מזה, ובכך הודגש העיקרון לפיו השונה יכול להתקיים לצד הדומה. לעומתן, התלבושות בממלכת קמפניה היו ססגוניות וכאילו נלקחו מאגדת ילדים. עוד יצוין, כי התאורה שעיצב אורי מורג הותאמה בצורה מיטבית למתרחש על הבמה.

כאמור, ההצגה כוללת שירים חדשים המשובצים לאורך ההצגה כולה תוך הדרכה קולית של דוקי עצמון, כאשר המוסיקה שהלחינו אמיר לקנר ואורן אלדור מלווה את השירים וכן עומדת בזכות עצמה. המוסיקה כוללת מרכיבים קלאסיים המזוהים עם עולמם של המלאכים אשר מנגנים בנבל, ובמקביל כוללת מרכיבים קלילים ממוסיקה פופולרית, והשירים עצמם מעשירים את ההצגה ומוסיפים לה עניין. כמו כן, הכוריאוגרפיה של גלעד קמחי התאימה באופן מדויק בין סגנון הריקוד לבין הסגנון המוסיקלי.

צוות השחקנים הצעירים מגיש בהצגה עבודה קבוצתית תומכת ומגובשת, וברור לעין כי הם נהנים ומתרגשים בעצמם. ברור לחלוטין שגישתו של שחקן להצגה המיועדת לילדים שונה לחלוטין מגישתו להצגה המיועדת למבוגרים, ונראה כי השחקנים עושים זאת באופן מיטבי להפליא, ופונים אל התבונה של הילדים בקהל ויוצרים הזדהות עם קווי העלילה ושותפות לה.

יניב לוי בתפקיד המלאך מלכיאל היטיב לגלם את המלאך המיילד, והמחיש את דאגתו למלאכים הצעירים ואת חיבתו הרבה לסדר ולניקיון ; שחר ישי בתפקיד אראל הדגיש במשחקו את קסמו האישי ואת תמימותו של המלאך, ואת העובדה שבשל כך מנצלים אותו ומתנהגים כלפיו בצביעות, וזאת לצד מחויבותו לחברות עם בראל, אותה הוא שם מעל הכל ; גיא מסיקה בתפקיד בראל נע היטב בין דמותו של בראל כשהיה מלאך לבין דמותו של בראל כבן אדם, והמחיש את השינוי שעבר ממלאך תמים ומחויב כלפי חברו לאדם צבוע, תככן ותחמן ; הילה זיתון בתפקיד שרפית הביאה לידי ביטוי את הפחד להיוולד ולעזוב את הסביבה המוכרת לה, ומנגד בתפקיד יולידינה הנסיכה גילמה נסיכה יפהפייה, אלגנטית, מפונקת ותובענית, אשר עוברת שינוי בעקבות האהבה שהתעוררה בינה לבין אראל.

צביקי לוין בתפקיד פזיאל ובתפקיד שר הארמון גילם מחד את המלאך המתוסכל והמקופח, אשר נעתר לבקשתו של אראל לברוח רק מתוך רצון להיות חלק ממבצע מיוחד ולזכות בתהילה, ומאידך את שר הארמון התככן ; אור אילן בתפקיד טולוש הביאה לידי ביטוי את ביישנותה כמלאכית, כאשר שפת הגוף שלה החליפה את המילים ובנוסף גילמה חיילת בארמון  ; אופיר וייל בתפקיד לפלף הגיש משחק קומי מצוין, כאשר הוא מקנטר את חבריו המלאכים ומתבל זאת בציניות, וכן גילם חייל בארמון ; דניאל אפרת בתפקיד אוריון גילם היטב את דמותו של המלאך "הילד הטוב" והממושמע עם חוש ההומור הבריא, וכן גילם את אליאנציוס מק אשר מנסה לזכות בלבה של הנסיכה ; טל-יה יהלומי בתפקיד צפרירית המחישה את רצונה כמלאכית לסייע ולעזור למי שבסביבתה וכן את הערכתה הרבה למלכיאל, וכן גילמה את שרת הארמון אשר לוקחת חלק במזימה להיפטר מאראל.

סיכום : הצגת ילדים אינטליגנטית, מרגשת ומרשימה, אשר מותירה חומר למחשבה לילדים ולמבוגרים. מומלץ בחום!