האפלייה או הגזענות התהומית שמובילים סרטי קולנוע וטלוויזיה נגד גברים נועדה לבצע דהומניזציה ודמוניזציה מוחלטת כלפי המין הגברי, כלומר להציג את כל הגברים כאלימים, סוטי מין ו"חזירים" רודפי בצע. התהליך הזה מתבצע דרך מספר מניפולציות ושטיפות מוח המוניות, כשמועברים אך ורק מסרים שמתאימים לאג'נדה הפמיניסטית. נתחיל במתמטיקה פשוטה, אם יש גבר אחד ("כוכב" הסרט) שנלחם מול מאות ואלפי הגברים, המסר הפשוט ביותר הוא שגבר טוב זה גבר שמחסל גברים אחרים (ורצוי כמה שיותר).

אין הגבלה על כמות הגברים שמחוסלים, נשחטים ונרמסים כמו ג'וקים וחרקים עלובים בסרט פעולה/מתח ממוצע. מאוד פופולארי להראות באקסטרים קלוז אפ ובהילוך איטי איך הכדורים מפלחים את גופותיהם, דמם מושפרץ לכל עבר תוך כדי שהם צורחים וגם הקהל, כפי שראיתי באולם קולנוע, פורץ בשאגות צחוק רמות ונהנה ככל שהאלימות "מכאיבה" יותר.

הסרטים היחידים בהם יש הרג של נשים בדיוק כמו של גברים, הם סרטי snuff והם נחשבים בלתי חוקיים, אפילו כשההפקה מאוד זולה, חובבנית ורואים היטב שהשחקנית זזה בטעות ועומדת להתפרץ בצחוק לאחר ש"מתה". רוב האנשים יגדירו זאת כ"הסתה לרצח נשים" כי רוב בני האדם, גברים ונשים כאחד, לא מסוגלים לראות פגיעה בנשים, אבל בו זמנית הם משלמים כסף רב כדי ליהנות ולהתענג מפולחן snuff כשהוא מכוון נגד גברים כי זה בדיוק ההגדרה של הקולנוע כיום וככל שיש יותר אלימות ודם, כך הסרט מצליח יותר.

עובדה: על גבי מסך הקולנוע, הרג המוני של גברים נחשב בידור מהנה ומענג ואילו כל אלימות, אפילו כלפי אישה בודדה אחת, נחשבת טראגית ופשע חמור ומזעזע ביותר. אם אני נתקל בסרט בו אני רואה גבר משפיל אישה, צועק, מאיים, מעליב או פוגע בה באופן כלשהו, אני נחרד ודמי קופא כי אני כבר יודע מראש מה צפוי להיות בהמשך וכמה גברים הולכים לחטוף בגללו. זה נכון לא רק לגבי הז'אנר של סרטי פעולה ומתח, גם קומדיה, דרמה ואפילו סרטי ילדים. אין סיכוי שיוציאו היום סרט שבו אין סצנות שבו נשים מכות גברים, סוטרות להם, בועטות להם בביצים או משפילות אותם מילולית בצורה כזו או אחרת.

גם כיום כשיש יותר ויותר דמויות נשיות "גיבורות", נדיר מאוד שבצד של "הרעים" יש נשים וגם אם יש, בדרך כלל זו אישה אחת מול מאות ולעיתים אלפי גברים. דוגמא אחת מרבים היא הסרט "שקרים אמיתיים" בו לאורך כל הדרך גברים (טרוריסטים) מחוסלים, צרורות כדורים מנקבים את גופותיהם ודם ואיברים פנימיים מושפרצים לכל עבר אבל לאישה היחידה שעוזרת להם לא קורה כלום. היא פשוט נעלמת כשמכוניתה טובעת בים. מעבר לכך, כשאשתו של גיבור הסרט (ארנולד שוורצנגר) נאבקת בה על האקדח, נפלט כדור שמפוצץ את ראשו של הנהג (גבר כמובן), מה שניתן לראות באקסטרים קלוז אפ ("חס וחלילה" שנפספס איך ראשו מתפוצץ והמוח שלו נמרח על השמשה הקדמית של המכונית).

מה שעוד יותר מקומם זה שאפילו כשיש אישה אחת בצד של "הרעים", במקרים רבים מאוד היא "עוברת  לצד של הטובים" (כמו במקרה של השחקנית הישראלית גל גדות בסרט "מהיר ועצבני 4") ואפילו עוזרת לחסל את הרעים. דוגמא מצויינת לסרט כזה הוא "קוד סודי נינה" בו פושעת רוצחת שוטר בדם קר ובמקום להוציאה להורג, כפי שהיו עושים אם היה מדובר בגבר, היא הופכת למחסלת משטרתית מקצועית.

נשים נהנות לכסח גברים

מעולם לא "קניתי" את השקר כאילו "נשים לא אוהבות סרטי פעולה" כי אם זה היה נכון, סרטי פעולה לא היו נחשבים ז'אנר כ"כ פופולארי, שובר קופות ומכניס. כשזוג צעיר הולך לסרט (והגבר כמובן מזמין ומשלם) ידוע היטב שלרוב האישה בוחרת את הסרט, לא הגבר. בחורה שהכרתי פעם כינתה אותי "ילד קטן" כי אמרתי לה שאני לא אוהב סרטי אקשן בגלל שיש בהם יותר מדי אלימות.

הטענה כאילו הפמיניסטיות מתנגדות לאלימות בקולנוע היא שקרית ומניפולטיבית ביותר כי עובדה שהן אלה שדרשו עוד מהימים המוקדמים של תעשיית הקולנוע לשלב ולייצג נשים בתפקידים של גיבורות, לוחמות וכו'. נשים, במיוחד בגילאים צעירים, מזדהות בקולנוע ובטלוויזיה עם דמויות נשיות, וזאת מלכתחילה הסיבה בגללה בסרטים של היום יש למעשה יותר גיבורות וכוכבות מאשר גברים כוכבים.

סצנות לדוגמא:

אחת מהטעויות או ההטעיות הנפוצות ביותר היא כאילו הפשע שמבצעים אותן דמויות גבריות של "הרעים" מצדיק את העונש שהם מקבלים אבל רוב הצופים לא מודעים לכך שיש יד מכוונת מאחורי הסרט ומישהו, לרוב נשים-פמיניסטיות, דאגו מראש ליצור, לכתוב או לשכתב תסריט ועלילה כזאת שמצדיקה אלימות כלפי גברים, כשהסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב וידוע מראש עד כדי שעמום, רק השחקנים משתנים, התחפושות, הסטים והאפקטים הממוחשבים.

בסרט "קפוא וטעים" למשל מ1989 רק בגלל מריבה מילולית, אישה נועלת גבר במקרר במעדניית בשר בה הוא עובד. במשך זמן מסך רב הוא מתחנן וצועק לה שתשחרר אותו אבל היא חוזרת, כשהוא מביט בחוסר אונים דרך החלון הקטן, והיא רק מתכופפת ומנקה את ידית הדלת מטביעות האצבעות שלה. למחרת, השותף מוצא את גופתו של הגבר ושוב, סצנת זוועה עם התמקדות בגופה קפואה.

איך סרט זה מוגדר? קומדיה!!

כמו במשטר שלא אזכיר את שמו הארור, הפמיניסטיות למדו להשתמש בקולנוע ככלי תעמולה ושטיפת מוח המונית, כשסרט כמו "לישון עם האויב" (בכיכובה של ג'וליה רוברטס) מצדיק אישה שרוצחת את בעלה: היא מתחתנת עם גבר עשיר ומצליח ולאחר מכן מגלה שהוא בעצם מפלצת. כשהיא מנסה לברוח ממנו, הוא לא מוכן להרפות ורודף אותה עד סוף הסרט, בו היא יורה בו למוות מספר פעמים, כשביד אחת שלה אקדח וביד השנייה מכשיר טלפון נייד בו היא קוראת לשוטרים "הרגתי פולש" (מה שמסמל לדעתי את הקלות הטכנולוגית בה אישה יכולה כיום להוציא גבר להורג). מילותיו האחרונות של ה"רשע" : "מדהים", כלומר בתרגום חופשי: "לא ידעתי שאת כזאת חזקה ואמיצה".

זה לא הסרט היחיד, לא הראשון ולא האחרון, יש אלפי סרטים שחוזרים על אותה נוסחה שמשרתת את התפישה הפמיניסטית שאם אישה מגיבה באלימות ורוצחת גבר "סימן שהיא רק הגנה על עצמה" (אפילו אם זה רצח מתוכנן מראש). הדוגמא החדשה ביותר היא הסרט "קירות" בכיכובה של נינט טייב, זוכת "כוכב נולד". עוד סרט שמצדיק, מהלל, משבח ומעודד אלימות ורצח של גברים בידי נשים.

הנוסחה היא אותה נוסחה: גבר שמכה אישה, הוא פושע שצריך לחסל (והוא יחוסל וישלם על זה ביוקר ביחד עם חבריו) אך אישה שמכה גברים היא גיבורה ואמיצה. גיבור הוא גבר שמציל אישה. מה היא אישה גיבורה? אישה שמחסלת גברים.

כשאני משתמש במילה 'אלימות' כדי לתאר את מה שעושים לגברים בסרטים, אנשים תמיד אומרים לי:"זה רק סרט, זה לא אמיתי!" אבל באותו זמן, אם אני מראה להם סצנה נדירה שבה אישה מחוסלת, אפילו אם היא רוצחת בדם קר שעומדת לרצוח אדם חף מפשע, בדרך כלל התגובה היא זעזוע והלם מוחלט. הם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח, מאוד כועסים ודורשים ממני לא לעשות להם את זה אף פעם ואני דווקא מתכוון לחברים קרובים שאוהבים סרטים פעולה.

אני שואל אותם:"אז איך זה שאתם משלמים כסף כדי לצפות וליהנות מסרטים שמפוצצים באלימות בוטה כלפי גברים ושפריצים של דם לכל עבר?". אני שואל אותם מדוע הם מגיבים באופן שונה כאשר המטרה היא אישה ולא גבר והתשובה שאני שומע הכי הרבה היא: "אני פשוט מרגיש כך, אני לא יודע להסביר את זה".

אלימות וירטואלית

מדיניות זהה מאוד היא גם לגבי משחקי מחשב. אומנם ישנה התקדמות מסויימת אבל כשיוצא לעיתים נדירות משחק שבו יש אלימות שוויונית כלפי דמויות נשיות, פועלים נמרצות כדי להוציאו אל מחוץ לחוק ולאסור את הפצתו בחנויות. כך היה עם "חולה הגה", "פוסטל 2", ומשחק מצויין כמו kingpin ("חיי פשע") שהחברה שיצרה אותו פשטה את הרגל בעקבות הביקורת הקטלנית, רק משום שכמות הפושעות ממין נקבה כמעט שווה לפושעים הגברים.

פמיניסטית כמו העיתונאית ומגישת הטלוויזיה גאולה אבן אמרה מפורשות כאשר נאסרה בארץ הפצת המשחק "חולה הגה": "יש בו אלימות כלפי נשים וילדים" (שקר: לא היו במשחק ילדים). צביעות, גזענות, שנאה, התנשאות או תחושת עליונות אלוהית הם תיאורים עדינים מדיי כדי לתאר את גישתן של נשים פמיניסטיות כלפי גברים שהיא לפחות כמו הגישה של אדם שצועד ובדרכו רומס שורות ארוכות של נמלים, לא כי הוא שונא אותן או יש לו משהו נגד חרקים, הוא פשוט לא מודע לקיומם וזה לא מעניין אותו.

שיא השוביניזם הנשי שנתקלתי בו היה במשחק "אביר הג'די 2" (מסדרת מלחמת הכוכבים): עשרות אם לא מאות אלפי גברים מחוסלים כמו חרקים אבל ברגע שמופיעה אישה אחת, אבירה בעלת כישורי לחימה, ונלחמת בגיבור עם חרב אור, בסופו של דבר הוא מוותר לה והיא בורחת, כך בקלות רק בגלל היותה אישה. ואגב, כצפוי לגיבור יש שותפה כלומר יש ייצוג נשי אבל רק בצד הטוב. זה לא היה מקרה יחיד וחזר על עצמו במשחקים רבים כמו max payne למשל, שלאחר מכן עשו ממנו גם סרט קולנוע.

יד מכוונת

פעמים רבות גם פמיניסטיות טוענות כאילו רוב המפיקים והבמאים ויוצרי הסרטים והמשחקים הגדולים הם גברים לכן "השליטה היא גברית" אך זה קשקוש ומניפולציה זולה.

ראשית, כשמישהו מוציא לשוק מוצר כלשהו, מטרתו היא לפנות לקהל כמה שיותר גדול, לא להעליב ולא לעצבן אף אחד כי אחרת חברה שלמה יכולה ליפול, כמה שקרה ליוצרי kingpin. כלומר, הקונצנזוס הציבורי אוסר ופוסל אלימות כלפי נשים בסרטים או משחקי מחשב, בזמן שדמם של הגברים מותר (ורצוי לחסל ולהשמיד כמה שיותר גברים).

שנית, גברים מושפעים על ידי נשים. לכל גבר כזה (במאי, מפיק או תסריטאי) יש בחייו אימא, אחות, אישה, בת, ידידות, שותפות לעבודה וכו' והוא מפחד פחד מוות לעשות משהו שעלול לפגוע בנשים, אם זה נשים קרובות אליו, אלה שחינכו אותו והשפיעו עליו ולבסוף הקהל הרחב, שברובו מורכב מנשים, במיוחד בתעשיית הטלוויזיה שם כל התקציב מתבסס על התרפסות, התחנפות וריצוי ציבור הנשים. ד"ר וורן פארל מסביר זאת היטב, שנשים הן כוח הקנייה העיקרי ולכן החברות שמפרסמות את המוצרים שלהן בטלוויזיה לא יהיו מוכנות לפרסם בחברת הפקות או רשת טלוויזיה שלא סוגדת מספיק לנשים (שהן למעשה ה'בוסיות' האמיתיות).

בסופו של דבר לא רק פמיניסטיות שונאות גברים (שרואות בכל גבר תוקף או אנס פוטנציאלי) אחראיות לאלימות ההולכת ומחריפה בקולנוע ובטלוויזיה ומשחקי מחשב אלא גם גברים עצמם, כי לגבר יש נטייה אוטומטית להגן על נשים. גם במציאות, אפילו בארגוני פשע מאוד גדולים כמו המאפיה, כל פגיעה בנשים נחשבת חציית קו אדום. בקרב אוכלוסיית עבריינים, גבר שפגע באישה נחשב חסר כבוד, מנודה ושנוא במיוחד.

"גבורה נשית"

אני לא חושב שזאת גבורה כזאת גדולה שאישה מכה גבר כי לא חוכמה להכות ולכסח מישהו שידיו מראש קשורות ונאסר עליו להתגונן או להחזיר לתוקפת ממין נקבה באותה עוצמה שהיה מגיב בה לתוקף ממין זכר. הבריון-צעצוע הממוצע בסרט הוא מראש הרבה יותר חלש וחסר אונים מול גיבורת הסרט כי כך יוצר הסרט קבע מראש וכיום כל דבר שגבר יעשה, אפילו רק יסתכל עליה או יפלוט לעברה מילה, תמיד נחשב כמצדיק תגובה אלימה אם זו סטירה, ברכייה או בעיטה לביצים, כפי שכ"כ מקובל היום בסרטים כמו במציאות ובמציאות כמו בסרטים.

מראש אישה היא בלתי מנוצחת בין אם היא לוחמת חמושה מכף רגל ועד ראש ובקיאה בתורות לחימה ובין אם היא עדינה וחלשה, מבוהלת ומסכנה, כי תמיד יש איזה גבר ענק שישמור ויגן עליה. מאוד מעצבנת אותי הצביעות והמוסר הכפול של הנשים: מצד אחד אישה מצפה שגבר יגן עליה, יילחם למענה ויסכן את חייו כדי להצילה אבל בו זמנית, היא תעמיד פנים שהיא לא באמת צריכה אותו והיא הייתה יכולה להסתדר גם בלעדיו (כלומר שילוב של הגישה האבירית-גברית ביחד עם הגישה הפמיניסטית).

אם בעבר, בתקופת סרטים בשחור לבן, ה"איש הרע" היה חוטף את אהובתו של הגיבור, והיא הייתה יושבת קשורה, מבוהלת, בוכה וחסרת אונים, כיום עד שהגיבור מגיע להצילה תוך כדי שהוא מחסל בדרך אלפי גברים, מטפס על בניינים וקופץ מגבהים, הוא מגלה שהיא כבר הספיקה להשתחרר מהחבלים ולשבור את הכיסא על ראשו של החוטף, ועוד לומר לו:"נו, למה התעכבת?". קטע שחוזר על עצמו המון בגרסאות וצורות שונות.

הצצתי פעם במקרה בפרק מסדרת הטלוויזיה "ניקיטה" (מחסלת במקצועה). ראיתי בחורה, לוחמת חזקה שתקפה בחור שישב מול מחשב וביצעה עליו עליו תרגילי קרטה, העיפה אותו מהכיסא וכו'. המפקדת שלהם, ניקיטה, באה "להפריד" ביניהם, הגבר אמר בצורת דיבור ילדותית: "הפסיכית הזאת מתאמנת עליי באמנויות לחימה!". ניקיטה כמובן השתיקה אותו מיד, הבחורה אמרה בקול קורבן-נשי-עדין-בוגר "הוא כל משמיע את אותו השיר שוב ושוב ושב, זה כבר מתחיל לעצבן!". ניקיטה דחפה בכוח והצמידה את הבחור לקיר באלימות, איימה אליו במבט רצחני והכריחה אותו לציית לאותה אחת שתקפה אותו ולכבות את נגן הmp3 שלו. אין דמות סמלית יותר לאישה "גיבורה" ו"לוחמת אמיצה" מאשר בריונות נשית חסרת טעם.

בסדרה "מסע בין כוכבים - הדור הבא" יש פרק בשם the high ground שטרוריסטים פולשים לחללית. טרוריסטית חמושה ברובה נתקלת בזוג, גבר ואישה, היא יורה והורגת את הגבר אבל פשוט בוהה באישה ונותנת לה לברוח. מה זה אם לא שוביניזם-נשי?!? להזכירכם, שוביניזם היא נאמנות מוגזמת לקבוצה שאליה אתם משתייכים.

במקרה דומה, באחד מסרטי הלחימה "המשעשעים" של ג'קי צ'אן (אותי אלימות לא מצחיקה), בסצנת הסיום, לאחר שכל הגברים מתו וחוסלו בדרכים שונות ומשונות, שותפתו של ג'קי נלחמת נגד מנהיגת הפושעים כאשר הם על גבי קרון של רכבת ופתאום כשהפושעת כמעט נופלת, שותפתו של ג'קי צ'אן מצילה אותה ואח"כ מצטרף אליה גם ג'קי בכבודו ובעצמו. כך הסרט מסתיים.

סיפורים אמיתיים

לא רק בסרטים דמיוניים הנשים הן גיבורות שמשיגות את ניצחונן בדרך מלוכלכת ולא הוגנת, גם בסרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים, נשים אלימות ורוצחות מוצגות כ"קורבנות" ו/או "גיבורות אמיצות". כך היה בסרט המוזיקלי "שיקגו" שזכה באוסקר בגלל לחץ הפמיניסטיות (השחקנית הראשית, רנה זלוויגר, היא פמיניסטית), כך היה בסרט "מונסטר" שהציג רוצחת סדרתית בשם איילין וורנוס שרצחה גברים בדם קר כ"קורבן אונס" ו"מסכנה" ש-"נאלצה להרוג את התוקפים". גם סרט זה, כצפוי, זכה באוסקר.

כך גם היה לגבי הסרט "אני יריתי באנדי וורהול" מ1996- שמבוסס על סיפורה האמיתי של וולרי סלואנס, הפמיניסטית שהמציאה את תורת הscum manifesto שדוגלת בהשמדת הגברים. היא ירתה באמן ובמאי המפורסם אנדי וורהול. הוא סבל 10 שנים מנכות פיזית קשה עד שמת והיא ישבה בקושי 3 שנים על ניסיון רצח בגלל פמיניסטיות שהעידו לטובתה בביהמ"ש. הרבה מאוד נשים בארץ ובעולם מעריצות את וולרי סלואנס ותורתה בין היתר בעקבות הסרט הזה, כולל השחקנית שגילמה את דמותה ואמרה בפירוש שהיא מאוד מזדהה איתה.

האם זה מקרי, סרטים שמהללים נשים רוצחות ושחקניות פמיניסטיות שמגלמות את דמותן של רוצחות אכזריות שמשחקות עצמן קורבנות מסכנות ותמימות???

העלייה הדראסטית בכמות האלימות של דמויות נשיות (גיבורות) כלפי גברים מאז שנות ה70 ועד היום בהחלט משפיעה על נשים, במיוחד בגילאים צעירים, כפי שמסביר הפסיכולוג ל. רוול היוסמן מאוניברסיטת מישיגן, שמחקרו מראה בפירוש שדמויות נשיות אלימות מעודדות נשים ונערות צעירות לפתח התנהגות אלימה. לא פלא שהנערות היום אלימות יותר מאי פעם.

ג'ק