סיפורים רבים נכתבו אודות זיכרונות מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, והספר "הכלב היהודי", אשר נכתב ע"י אשר קרביץ, סופר ומרצה לפיסיקה ומתמטיקה, זכה להצלחה רבה ולפרסום רב. יחד עם זאת, ייחודיותו של הספר "הכלב היהודי" ביחס לספרים אחרים נמדדת בכך שבמסגרתו מתוארת תקופה היסטורית - מאז עליית הנאציזם בגרמניה ועד למספר שנים לאחר קום המדינה - מנקודת מבטו של כלב יהודי. סיפור זה מתאר חברות אמיצה ונאמנה בין אדם לבין כלב, ומטשטש את הגבול בין אנושי לבין לא אנושי, ודווקא הסיפור מנקודת מבטו של כלב, שאינו בן אנוש, ממחישה באופן ציני ואירוני את המציאות בתקופת השואה.

יונתן אסתרקין עיבד את הספר פרי עטו של קרביץ להצגת יחיד, שבה אין דמות אחת אלא עשרות דמויות שכולן מבוצעות ע"י אותו השחקן, וההצגה מוצגת בתיאטרון הסימטה ביפו. בתחילת ההצגה מופיע יהושע גוטליב, לאחר מותו רגע לפני שהוא עולה השמיימה, ובפיו משאלה אחת - שהכלב שלו כורש ימשיך עמו גם לעולם הבא. כורש הכלב הזקן מספר את סיפור חייו מנקודת מבטו, החל מהתקופה בה היה גור בבית משפחת גוטליב, דרך העברתו לבעלים אחרים בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה, דרך העברתו לידי הצבא הנאצי, וכלה באיחוד מחדש עם בעליו עד למותו של האחרון. אסתרקין ביים הצגה מרתקת, מרגשת ועם עצב מהול בצחוק, אשר מושתתת על שימוש באמצעים המינימליים ביותר ועל שחקן אחד ומיוחד במינו - אלון אופיר.

התפאורה והתלבושות אשר עוצבו ע"י מאיה פלג נאמנות לעיקרון המינימליות, ובאמצעות שינויים פשוטים במיקומם של האביזרים התפאורה מסייעת ביעילות כמראה מקום - פמוטים או צלב בחלון מציינים את הסביבה בה הכלב כורש גדל, שולחן מודולרי הופך במהירות לרציף עלייה לאוניית מעפילים ועוד. כמו כן, התאורה של אורי רובינשטיין והמוסיקה של גיא מנצור סיפקו את הסביבה המתאימה להתרחשות ההצגה, תוך שהן מעצימות את התחושה המבוקשת בקרב הקהל - פנס מסנוור ממחיש היטב את רגע העלייה לגן העדן, קולות ורעשים אופייניים במחנות הריכוז וההשמדה וכדומה.

אלון אופיר, אשר בשנים האחרונות מתרכז בעיקר בבימוי בתיאטראות השונים ברחבי הארץ, מגלם במהלך ההצגה עשרות דמויות במעברים מהירים ובקצביות, החל מכורש עצמו, דרך בעליו המקוריים, בעליו החדשים, קציני הצבא הנאצי ועוד. באופן משחקו אופיר יוצק משמעות חדשה למושג וירטואוזיות, ולמעשה, בכל פעם שאני צופה בו על במה כשחקן, אני נפעם מחדש מהכישרון יוצא הדופן שלו. היכולת של אופיר לגייס לטובת כל דמות ודמות שהוא מגלם את תעצומות הנפש, את השליטה הגופנית הראויה לציון, את האינטונציה ואת המבטא המדויקים, את שפת הגוף ואת המימיקה המדוקדקים והרגישים - מעוררים התפעלות, והוא מצליח לאפיין דמויות אמינות מאין כמוהן, מרגשות, נוגעות ללב ואף מלאות בהומור. מלבד זאת, הוא שחקן כריזמטי וסוחף, והיכולת שלו להוליך את הקהל בסיפור מרתק שחלק נכבד ממנו מסתמך על הדמיון הינה מרשימה כשלעצמה, ואין בהצגה ולו רגע אחד משעמם. הביצוע האיכותי והראשון במעלה של אופיר רק ממחיש את המתח שבין האנושי לבין הלא אנושי, שכן הוא יוצק לדמותו של הכלב כורש אנושיות של ממש, ובקלות ניתן להתבלבל ולחשוב שכורש הוא אדם, אם באופן המחשבה שלו ואם באופן בו הוא מבטא את רגשותיו. במאמר מוסגר, אציין שבתור בעל כלב לא פעם ראיתי השקה בין חלק מסיפורו של כורש לבין התנהגותו של הכלב שאני מגדל בעצמי, דבר שמעבר להזדהות מעורר תהייה ומחשבה לגבי תפיסתו של הכלב כידידו הטוב של האדם.

סיכום : סיפור נוגע ללב עם תזמורת של דמויות בניצוחו של שחקן פנומנלי - אלון אופיר. אל תחמיצו!